השחקנים שנכנסו ל-11 המאכזבים של מונדיאל 2022 אינם גרועים בשום אופן. אלה כוכבים, חלקים אף כוכבי על, ולכן היו מהם ציפיות גבוהות, אשר לא מומשו. זה לא אומר דבר על יכולותיהם, למעט מפח הנפש שחוו במונדיאל החורף המוזר בקטאר.
דיוגו קוסטה
מאמן פורטוגל פרננדו סנטוס סיפסל את רוי פטריסיו הוותיק והימר על השוער הצעיר של פורטו, שהשתדרג לרמה של כוכב גדול השנה והותיר רושם מזהיר גם בליגת האלופות. זו היתה החלטה לא שגרתית, וייתכן מאוד שהיא תשתלם בטווח הארוך כי קוסטה הוא עילוי שמסוגל להתפתח לאחד השוערים הטובים בתבל. ואולם, בטווח הקצר זה לא בהכרח עבד לטובת פורטוגל, כי טעות קשה של קוסטה ביציאה לכדור הגבהה שגרתי גרם לשער של יוסף אן-נסירי המרוקאי ולהדחה ברבע הגמר. בנוסף, קוסטה פישל גם במשחק מול גאנה, אבל אז לא היו לכך השלכות מרחיקות לכת. הוא יקווה כי הטורנירים הבאים יהיו טובים ויציבים הרבה יותר.
דנילו
היה ברור מראש כי עמדות המגנים יהוו נקודת תורפה מבחינת ברזיל, והעובדה כי הנבחרת הצליחה להתגבר על החולשה הזו לאורך רוב הטורניר עומדת לזכותה. לא יהיה נכון לטעון שדנילו חווה מונדיאל חלש, והוא אף נדרש למלא רוב הזמן דווקא את משבצת המגן השמאלי, ולא לשחק בעמדה האופטימלית שלו כמגן ימני. ואולם, שער השוויון של קרואטיה בדקה ה-117 ברבע הגמר נבע בעיקר מהטעות שלו, בדיוק אחרי שהועבר משמאל לימין במקומו של אדר מיליטאו שהפגין יכולת יציבה. ובשורה התחתונה, השגיאה הזו עלתה לסלסאו בהדחה.
ניקלאס זולה
גרמניה הציגה במונדיאל הזה משחק התקפה טוב מאוד, ונפרדה ממנו בשלב הבתים בגלל אחוז ניצול הזדמנויות נמוך (במיוחד מול יפן), ובגלל טעויות בהגנה. בהפסד הקריטי ליפן היה אחראי זולה במידה לא מבוטלת לספיגת השער הראשון, ולא סייע בסגירה גם כאשר השלימה היריבה את המהפך. בנוסף, הוא הביט מהצד כאשר קוסטה ריקה כבשה שת שני השערים שלה. לא כל האשמה נופלת על כתפיו, כמובן, וההחלטה לשבץ אותו כמגן הימני מול יפן היתה לא אידיאלית בלשון המעטה, אבל הוא הגרמני שהכי ראוי להיות בנבחרת המאכזבים. רפאל ואן דר וארט, מכיסא הפרשן, הגדיר אותו כ"הארי מגווייר הגרמני", אבל להארי מגווייר המקורי היה מונדיאל הרבה יותר טוב.
ניקולה מילנקוביץ'
נבחרת סרביה הגיעה למונדיאל בתנופה חיובית מאוד ועם פוטנציאל התקפי נהדר. בחוד זה באמת עבד סביר, למעט ההפסד לברזיל, אבל החבורה המוכשרת נסעה הביתה עם נקודה אחת בלבד בגלל חוסר משמעת בהגנה שהובילה לתיקו 3:3 מול קמרון והפסד 3:2 לשוויץ. מילנקוביץ' היה אמור להיות המנהיג בעורף, ולא תמיד עמד במשימה. בלטה במיוחד העובדה כי מיקומו הגרוע מנע מהסרבים ללכוד את הקמרונים במלכודת הנבדל פעמיים, וגרם לספיגת שני שערים מהירים במחצית השניה. מילנקוביץ' נחשב להבטחה, והיה מעוניין לעשות צעד קדימה מפיורנטינה, אבל הטורניר הזה לא יסייע לו בכך.
פדריקו ואלוורדה
לא קל לחשוב על שחקן שהגיע למונדיאל במומנטום טוב יותר. ואלוורדה השתדרג בחודשים האחרונים לשחקן דומיננטי מאוד ומנהיג בריאל מדריד, כבש שערים חשובים ומרהיבים, והיו שהגדירו אותו כבר עכשיו כאחד השחקנים הטובים בתבל. אפשר היה, אם כך, לצפות כי יביא את התנופה לנבחרת, שם היה אמור ליצור ביחד עם רודריגו בנטנקור צמד מופלא במרכז המגרש. בנטנקור היה טוב, אבל ואלוורדה לא, ואפילו המערך ההגנתי המביש שנכפה עליו לא פוטר אותו מאחריות. המונדיאל הראשון שלו היה אמור להיות טוב פי מיליון, ולא להסתיים בשלב הבתים.
כריסטיאן אריקסן
דנמרק אולי זכתה להערכה מוגזמת אחרי ההעפלה לחצי גמר יורו 2020, וסיווגה כסוס השחור של הטורניר לא היתה מציאותית, אבל גם לסיים עם נקודה אחת, שער זכות אחד ואפס זכרונות נעימים זה מוגזם – רק לכיוון השני. אריקסן, שהחלים מאירוע לב בתחילת אליפות אירופה ושב להנהיג את הנבחרת, היה יכול להיות אחד הסיפורים המרגשים והקסומים ביותר של גביע העולם הנוכחי. במקום זאת, איש לא זוכר בכלל שהוא הגיע לשם. לא היתה לקשר מנצ'סטר יונייטד אפילו מסירה יצירתית ראויה אחת, והוא התאדה כאשר הנבחרת היתה זקוקה לו.
קווין דה בראונה
לכוכב הג'ינג'י של בלגיה פשוט לא היה חשק לשחק במונדיאל הזה, ואפשר להבין אותו בהתחשב בנסיבות. הקשר שנלחם מעל ומעבר בכל הטורנירים הקודמים, ואפילו שיחק עם קרע ברצועות קרסולו ברבע גמר יורו 2020, לא גילה מוטיבציה מינימלית הפעם, לא האמין בסיכויי נבחרתו, ופסל אותם פומבית בראיון שפורסם במהלך המונדיאל. פיפ"א הצליחה להביך אותו כאשר העניקה לו את פסלון השחקן המצטיין אחרי ההופעה גרועה במשחק הראשון של קנדה, ודה בראונה הודה בעצמו שזה לא הגיע לו. "אולי קיבלתי את זה בגלל השם", הוא אמר. בשני המשחקים הנוספים, גם זה לא עמד על הפרק, וגם האווירה בחדר ההלבשה לא תרמה למצב רוחו.
ברנרדו סילבה
האם מישהו יכול להזכיר מה עשה ברנרדו סילבה בשבועות אלה? בעוד ברונו פרננדש נותן את המקסימום בכל רגע נתון, ואף נחשב בשלב מסוים למועמד אפשרי לתואר שחקן הטורניר, השותף שלו לא הורגש כלל. סילבה השאיר את הבמה לאחרים, קיבל קרדיט מוגזם לחלוטין מהמאמן פרננדו סנטוס שהיה יכול לספסל אותו, ובילה 90 דקות איומות על הדשא כאשר פורטוגל הודחה ברבע הגמר. במנצ'סטר סיטי יקוו כי "המנוחה" הזו תסייע לו ולדה בראונה בהמשך העונה.
פדרי
ספרד לא רק חגגה שביעיה מול קוסטה ריקה, אלא גם הציגה יכולת התקפית לא רעה בכלל מול גרמניה, ובאופן כללי הסטיגמה לפיה היא חייבת להתמסר לרוחב עד המוות לא תמיד נכונה. למה היא היתה נכונה נגד מרוקו בשמינית הגמר, בשחזור מדכא של שמינית הגמר מול רוסיה ב-2018? לא קל לענות על כך, אבל מסירת עומק איכותית אחת יכולה היתה לעזור לה להימנע מהדחה. השחקן הכי חשוב בהקשר זה הוא פדרי, אבל האשף הצעיר של ברצלונה גילה בטורניר הנוכחי יכולת חלשה יותר בהשוואה ליורו 2020, והיה עגום במיוחד מול המרוקאים. לא נורא, כל העתיד עוד לפניו.
רומלו לוקאקו
חלוץ אינטר היה על המגרש קצת יותר מ-50 דקות במצטבר, אבל זה בהחלט הספיק כדי להיכנס לרשימה, כי מופע ההחמצות מול קרואטיה במחצית השניה היה חריג בכל קנה מידה. במדד השערים הצפויים (xG), שבודק את איכות המצבים ולא את ניצולם, "ניצח" לוקאקו לבדו כל השחקנים של מרוקו בכל משחקיה בשלב הבתים – ומרוקו בכל זאת סיימה ראשונה, בעוד בלגיה נסעה הביתה. הסקורר הגיע למונדיאל בכשירות לקויה, וייתכן שהיה עדיף להישאר בבית, לנוכח היכולת הכללית של חבריו. יש לקוות שהמשחק הכושל לא ישאיר צלקות בטווח הארוך ולא ישפיע על תדמיתו.
גארת' בייל
אוקיי, אז בייל הגשים את חלומו הגדול ביותר, הצעיד את ויילס למונדיאל, ואפילו הבקיע את השער היחיד שלה בטורניר בפנדל כדי להעניק לה את הנקודה היחידה, בתיקו 1:1 מול ארצות הברית. ואולם, אפשר היה לצפות ממנו לקצת יותר בטורניר חלומותיו – הרי לשם כך הוא האריך את הקריירה שלו. ויילס לא עשתה כמעט דבר בקטאר, ודי מצער לחשוב שהיא עלתה לטורניר על חשבון אוקראינה שהיתה יכולה לתרום הרבה יותר, מכל הבחינות האפשריות. אם בייל השאיר סיפור כזה מחוץ לתמונה, הוא היה אמור לפחות להביא סיפור כלשהו משלו – וזה ממש לא קרה.
מאמן: דייגו אלונסו
הוא החליף את אוסקר טבארס המיתולוגי באמצע קמפיין המוקדמות, הפיח לכאורה רוח חדשה בנבחרת אורוגוואי והעלה אותה למונדיאל, אבל היה האחראי הישיר להתבזות וגרם עוול לשחקניו. עם סגל כה איכותי, לא היתה שום הצדקה למערכים הגנתיים מבישים מול דרום קוריאה ופורטוגל שהסתיימו ללא שערי זכות. הספסול של ג'ורג'יאן דה אראסקטה היה בגדר פשע ספורטיבי, והקשר המחונן הוכיח זאת עם צמד בניצחון 0:2 על גאנה. העניין הוא כי מול היריבה השבורה היתה זקוקה אורוגוואי לשער נוסף, או ליתר ביטחון שניים, על מנת להבטיח את מקומה בשמינית הגמר בלי קשר לתוצאת המשחק המקביל. המאמן העדיף לבצע חילופים סתמיים, הוריד לספסל אפילו את לואיס סוארס, וגרם לחלוץ האגדי לבכות כאשר הקוריאנים כבשו שער מאוחר מול הפורטוגלים. רק אז נזכרה אורוגוואי לתקוף, אבל זה היה מאוחר מדי. השחקנים האשימו את השופט, אבל הם צריכים לבוא בטענות בעיקר למאמן הכושל שהרס עבורם את הטורניר.
