רק דבר אחד יותר מגוחך מדרישת ג'יבריל רג'וב: הסכמת אירופה

  מאת: רון עמיקם    צילומים: GettyImages

בואו נניח לרגע שיו"ר ההתאחדות הפלסטינית, ג'יבריל רג'וב, דורש מפיפ"א לאפשר לכדורגל שלו להתנהל כמו בכל מקום אחר בעולם, למרות תנאי השטח הבעייתיים. ונניח לרגע שהוא לא קם כדי להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל, כאמצעי קנטרנות, כפעולת טרור אזרחי, או סתם כמעשה נקם. אחרי הכל, רג'וב היה ראש שירותי המנגנון הפלסטיני ששיתף פעולה רבות עם שירותי הביטחון הישראליים בתקופה שבה יאסר ערפאת היה יו"ר הרשות.

• מבט מרגש על הפרידה של יניב קטן ממכבי חיפה
• "הדיברים על זעזוע פגעו בקבוצה"
• ספרו לנו בדף הפייסבוק של ערוץ ספורט1 מה אתם חושבים

הבעיה שזועקת כאן היא בכלל אחרת: רג'וב דורש מפיפ"א להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לשנות את המדיניות שלה בשטחים, כי הרי ברור שהתאחדות לכדורגל הישראלית לא יכולה לשנות מדיניות ממשלה. כלומר, כל מה שסיפרו לנו השכם והערב על איסור חמור למעורבות ממשלתית במוסדות כדורגל עצמאיים המסונפים לפיפ"א, הוא במילים שאנשי ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית מבינים היטב – קאלם פאדי.

מה מבקשת ההתאחדות הפלסטינית למעשה? התערבות של פיפ"א במדיניות ממשלת ישראל. הרי מי קובע את המדיניות, אם לא משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים וגורמים הקשורים למשרד ראש הממשלה? יכול לכאורה יו"ר ההתאחדות, עופר עיני, לפנות לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבקשה להיענות לרוב הדרישות הפלסטיניות, וראש הממשלה יכול להנהן בראשו, ועדיין יכולים דרגי הביצוע בשטח לומר לראש הממשלה שהוא יכול רק לחלום על זה. יש מציאות ביטחונית, ובמציאות הזו יש דרגות כאלה ואחרות של מצב איבה בין מדינת ישראל לבין ארגוני סירוב פלסטינים שפועלים בשטחים.

מגרש כדורגל בעזה

יכול מחר איש חמאס לאיים בחיסול משפחת איש המשק של הנבחרת הפלסטינית אם לא יעביר בשק הכדורים שלו שלוש חגורות נפץ לגורמים שנמצאים בשטחי מדינת ישראל, כדי שנאמר יתפוצצו בשלושה מוקדים המוניים בלב תל אביב. יכול עד מחר מישל פלאטיני לספר לנו שהוא תומך בישראל. נראה אותו מכריח את מדינות סקנדינביה להצביע בעדנו. יכול עד מחר ספ בלאטר להודיע על תמיכה בישראל, שינסה לשכנע עשרות מדינות מוסלמיות לקבע את מדיניות הביטחון של ישראל, בכלל זה במעברים. זה כמעט בלתי אפשרי. אם בכל הצבעה באו"ם אנחנו נופלים ברוב גדול, גם ראשי פיפ"א לא ימנעו סנקציות נגד ישראל, אם הנושא יעלה להצבעה.

ועם כל הכבוד לכדורגל הישראלי, אפילו אני, אחד מחובביו הגדולים, ארים גבה בצורה גמישה ביותר, אילו יסכימו ראשי הביטחון בישראל לדרישות החצופות של רג'וב – שבדרך מאוד גסה מנסה גם להתערב במדיניות הענישה של ההתאחדות כלפי גילויי גזענות, או לקבוע איפה אפשר לשחק כדורגל בתחומי השיפוט של המדינה – ויחשפו אותי ואת משפחתי לסכנת פיגועים (ושוב, איני מטיל סרה באנשי הנבחרת הפלסטינית. ארגוני הטרור הקיצוניים כבר הוכיחו שהם יודעים להשתמש באוכלוסיה אזרחית לביצוע זממם).

פלאטיני. נראה אותו שומר עלינו

מוטב כי ראשי פיפ"א יסירו את התלונה הפלסטינית מסדר היום ויאפשרו לישראל לשמור על ביטחונה, אבל מוטב גם לראשי ההתאחדות בישראל להימנע מגמגום ולהגיש תלונה נגדית נגד ההתאחדות הפלסטינית, שמקיימת ליגה שבה משחקים שחקנים ישראליים, שחלקם משחק שם מבלי שקיבל שחרור בינלאומי מההתאחדות הישראלית. ההתנהגות הפלסטינית משולה לדרישה של ספינת פיראטים להסיר מצור על מעבר ימי. והמדהים הוא, שיש לה רוב.