לא האליפות לה פיללה הפועל י-ם

ראשית, לחגיגות. אל תתנו לתמונות ולקולות להטעות אתכם: זו לא האליפות לה פיללה הפועל ירושלים.

ירושלים רצתה לזכות באליפות בדרך קשה ומרגשת יותר. עם קבוצה חזקה יותר. כזו שתיזכר. היא הייתה רוצה לעשות זאת גם בליגה חזקה יותר. הליגה השנה אולי הייתה החלשה בכל הזמנים. והיא כמובן הייתה רוצה לעשות זאת מול מכבי תל אביב בגמר הפלייאוף, או לפחות בחצי הגמר. מכבי של העונה זו קבוצה חלשה בצורה היסטורית, ואפילו מולה לא זכתה ירושלים לשחק ולנצח אותה.

אבל אליפות זו אליפות. וזו אליפות היסטורית. ואנשים בירושלים עדיין שמחים, אולי אפילו מאוד, ובצדק.

לא היו גבול לשמחת האלופה הטרייה (עדי אבישי)

זיכרונות מאליפות קיימים לנצח, למרות שהזיכרונות של הירושלמים מהאליפות הזו יכלו להיות עוצמתיים ומשמחים יותר; אך שמחת האליפות – היא יכולה להיות קצרת מועד, אם אין לאליפות הזו המשכיות בדמות קבוצה חזקה למשך כמה שנים.

בשנים האחרונות ראינו אליפויות של הפועל גלבוע, הפועל חולון ומכבי חיפה, ולמעט אולי במקרה האחרון, לא הייתה לאליפות כמעט שום המשכיות. השחקנים שיזכו את הקבוצות הללו באליפות, כמעט כולם נטשו; הקבוצות נחלשו דרמטית; מכבי המשיכה להיות הישראלית היחידה ביורוליג ולהעמיד תקציב גבוה בעשרות מונים ולהיות הקבוצה החזקה ביותר, גם אם פה ושם היא הפסידה אליפות.

המטרה הראשונה במעלה של ירושלים היא להיות שונה מכל האלופות הקודמות. היא כאן כדי להישאר. הישג חד פעמי לא מעניין אותה. ובכן, מה מומלץ להפועל ירושלים לעשות כדי להמשיך להיות מתחרה לגיטימית לאליפות ואף מעבר לכך – קבוצה שהיא גם שם דבר באירופה?

1. לשדרג את הסגל דרמטית.

ירושלים נמצאת בריצה של 22 ניצחונות ב-24 משחקים. על פניו זה מדהים. אבל טעות לחשוב שזו קבוצה מספיק טובה. הקבוצה הזו, מינוס תומפסון ומקי, כשלה כישלון חרוץ ביורופה ליג. הקבוצה הזו כושלת כבר כמה שנים טובות ביורופה ליג, גם ליורוליג לא הצליחה להעפיל בעונה שעברה. ירושלים לא יכולה לבנות על עוד עונה כל כך רעה של מכבי תל אביב. סביר כי גם קבוצות צמרת אחרות ישתפרו. ובכל מקרה, המטרה היא להיות שם דבר באירופה. לכן ירושלים תצטרך להביא לפחות 3-4 זרים חדשים וגם לחזק את מצבת הישראלים. זה לא פשוט (בעיקר בישראלים). וזה גם מאוד יקר. אבל אורי אלון כבר התרגל לשלם כסף גדול. הוא כנראה מסוגל לכך.  הוא יצטרך לשלם אפילו יותר, אולי הרבה יותר, כדי לשמור את הקבוצה שלו רלוונטית ברמות הגבוהות.

עוד בטרם משחק ההכתרה, אמר הבעלים אורי אלון בראיון לגלי צה"ל כי "אנחנו נצטרך להשתפר בעונה הבאה". ירושלים אכן תצטרך להשתפר אם היא רוצה שוב לזכות באליפות, ואף חשוב מכך, אם היא רוצה לבנות עצמה כאימפריה, וזה מגיע בדמות הצלחה באירופה.

2. לחזק את צוות האימון.

פרנקו. יזדקק לתגבורת על הקווים (עדי אבישי)

דני פרנקו ועוזריו מתן חרוש ואורי קוקיה הצליחו בגדול במבחן התוצאה בליגה. אך כפי שנכתב, הם גם זכו לליגה די קלה השנה. באירופה, צוות האימון של ירושלים כשל. זה צוות בלי ניסיון של הצלחות באירופה. ובאופן כללי, מדובר בצוות צעיר. לירושלים אין הרבה מה להפסיד מלהוסיף עוד עוזר מאמן בכיר, אמריקאי או אירופאי, שיוכל להוסיף עוד היבט לצוות אימון ישראלי. מאמן אמריקאי יכול להתחבר היטב לזרים הרבים. מאמן אירופי מביא מתודות אירופיות ואולי גם ניסיון במפעלים אירופיים.

3. לנסות להיכנס ליורוליג.

זה כבר דבר שירושלים עומלת עליו מאז יומו הראשון של אורי אלון כבעלים. היחסים בין ירושלים לקברניטי היורוליג טובים, והם כל הזמן משתפרים. ירושלים מביאה ליורוליג לא מעט נכסים אך ישראל אינה שוק גדול מספיק מבחינת המפעל האירופי הבכיר. ועדיין, ירושלים צריכה להתאמץ אפילו יותר כדי להיכנס ליורוליג. זה ישים את המועדון ב-Level אחר לגמרי. זה יוסיף לה ספונסרים בארץ. וזה יוסיף בעיקר יוקרה בעיני עצמה ואוהדיה, ובעיני שחקנים שהקבוצה תירצה לצרף.

אלון מודע לחשיבות יותר מכולם, אך הוא אמר אתמול בראיון כי אולי ייקח קצת זמן עד שהמועדון ייכנס. הוא הוסיף כי "היורוליג רוצה לראות הצטיינות מקצועית, ולכן האליפות מאוד חשובה".

אין ספק כי האליפות בישראל שמה את ירושלים כבר ברמה אחרת מבחינת היורוליג. יעזור מאוד גם אם המועדון יתחיל לעשות תוצאות הרבה יותר טובות ביורופה ליג, המפעל המשני. כדי להצטיין ביורופה ליג בעונה הבאה, אם ירושלים לא תשחק בדרך נס ביורוליג, הקבוצה תצטרך להתחזק מאוד.

4. למלא את הארנה.

11,000 אדומים בארנה (עדי אבישי)

להפועל ירושלים יש נשק אדיר – הקהל. אין שום סיבה בעולם שקבוצה אלופה, וכזו שמשחקת באירופה, לא תהיה קרובה למלא את הארנה כמעט בכל משחק ביתי. המועדון צריך למנף את האליפות וההתלהבות למכירת מנויים מאסיבית, אפילו במחירים מופחתים (כן כן, צריך למלא את ההיכל כמעט בכל מחיר). הארנה אינה אולם ביתי במיוחד, בגלל הגודל והאקוסטיקה, אבל יש לזכור- גם מלחה בשנים האחרונות היה הכל חוץ ממבצר. אפילו אין להתפלא על כך שירושלים זכתה באליפות בעונה הראשונה לאחר העזיבה של האולם הישן והקטן. אבל כדי שירושלים תהיה באמת מועדון גדול היא חייבת עשרת אלפים איש כמעט בכל משחק ביתי.

5. לייצר שחקנים.

אורי אלון מדבר על "כספים רבים ועבודה מאומצת במחלקת הנוער, שיש בה אלפי ילדים". כבר שנים שירושלים לא מצמיחה כשרונות משמעותיים. מאז דורון שפע שגדל בקבוצה בשנות ה-70, ופפי תורג'מן, פיני לוי וארז כץ בשנות ה-80 וה-90, ירושלים לא גידלה שחקנים משמעותיים. למען האמת גם בקבוצה ההיסטורית הישראלים המשמעותיים לא גדלו בהפועל ירושלים (עדי גורדון וארז חזן), אבל גם הם שחקנים בכירים ביותר לעומת שחקני הבית של היום. אדם אריאל אולי מוכשר אך בקושי רואה פרקט, ורפי מנקו הושאל לגלבוע (אמור לחזור בעונה הבאה). לכן ירושלים צריכה לשים דגש, שזה אומר כסף ובעיקר ידע רב, בפיתוח שחקנים צעירים. "את הפירות נראה עוד חמש שנים", אומר אורי אלון. יש לקוות שהוא צודק. כי בלי שחקני בית משמעותיים ירושלים תצטרך תמיד להתבסס על רכש, שהוא גם יקר בהרבה וגם פחות מחובר לקהל שמשתוקק לנקודות אחיזה שורשיות ומקומיות.

אורי אלון וצלחת האליפות. מה הלאה? (עדי אבישי)

6. לראות במכבי תל אביב האויבת הגדולה.

אין ברירה אחרת. ירושלים מתחרה מול מכבי. על תארים, על שחקנים, על ספונסרים, על עניין תקשורתי, ובתקווה – אפילו מתחרה איתה באירופה. ירושלים לא צריכה לדבר על מכבי אך היא צריכה לעשות כל שביכולתה כדי לגבור עליה בכל החזיתות. הדבר הזה כבר נעשה. הוא צריך להימשך ובמשנה תוקף. היריבות מול מכבי, בניגוד למה שנוהגים לומר כבר שנים, יכולה רק להעצים את המועדון הירושלמי. שנאת מכבי והשקעת הכל בניסיון לגבור עליה – אינם ערכים מגונים. להיפך. הם מה שיכולים לעזור לירושלים להפוך ביום מן הימים למספר אחת. ולא רק לפעם אחת ולאליפות בודדת, שגם בה לא גברו האדומים על הצהובים פנים מול פנים.