בשעה שרוב שחקני אנאדולו אפס סיימו אמש (רביעי) את האימון המסכם לקראת המשחק נגד מכבי תל אביב, וירדו כבר לחדר ההלבשה, רק שניים נשארו דקות ארוכות על הפרקט ביד אליהו והמשיכו לזרוק עשרות שלשות. באופן טבעי וסמלי, מדובר בוואסילייה מיציץ' ובשיין לארקין, שני כוכבי העל של אלופת אירופה, שרק כעת יזכו לשחק יחד ביורוליג בפעם הראשונה העונה.
זמן קצר לאחר מכן, כשמיציץ' התיישב לריאיון בלעדי לוואלה! ספורט, התכוונתי לשאול אותו מה סוד הקסם של השילוב בינו לבין לארקין. אבל לאור המחזה שנגלה לעיניי, נדמה שהשאלה הזאת נחסכה ממני. "אנחנו מנסים לא להתלונן או לחפש תירוצים, אלא לשמש דוגמה לכולם", אומר הגארד הסרבי.
– במשך 15 מחזורים, וויל קלייברן ואתה סחבתם את אפס, יחד עם רודי בובואה. אתה לא חושש שבטווח הקצר והמיידי, החזרה של לארקין תפר מעט את האיזון?
"עכשיו אני כבר לא צריך לשמור על זה בסוד, ויכול להגיד את מה שאמרתי רק בשיחות סגורות: הרבה יותר קל לי ואני מרגיש הרבה יותר נוח כששיין לידי. כן, היה לי קשה בלעדיו. איכשהו, כשהוא נמצא, לא משנה איך העונה תתפתח, אני יודע שבסוף נמצא את הדרך לשחק הכי טוב שאנחנו יכולים. עכשיו יש לנו גם את וויל, שהוא אחד השחקנים הטובים ביותר ששיתפתי איתם פעולה. אין לנו הרבה זמן, אבל אנחנו נזדקק לתקופת הסתגלות כדי להרגיש אחד את השני, ואם כולנו נהיה בריאים – אנחנו נגיע לאן שצריך".
– כמה חשוב לכם החופש שאתם מקבלים מארגין עתמאן?
"למען האמת, עתמאן ואני כמעט לא מדברים. זו כבר השנה החמישית שלנו יחד, ובנינו מערכת יחסים כזו, ששנינו יודעים מה המטרה ומה המשימה שלנו. הוא יודע שאני מסור לכדורסל, והוא מכבד את זה. הוא נותן לנו חופש, ויודע שתמיד אעשה הכל כדי להצליח, גם כשיש לי משחקים פחות טובים. הכדורסל משתנה, והופך מהיר מאוד, ואתה חייב להתאים את עצמך. הוא עשה זאת, ומגיע לו כל הקרדיט".
אנאדולו אפס אינה סתם אלופת היורוליג המכהנת. על החבורה שתעלה הערב ב-21:05 למגרש בתל אביב אפשר בהחלט לדבר כבר במונחים של "שושלת". ב-2019 היא הדהימה את אירופה, כשממעמקי המקום האחרון יצאה למסע מרגש שנעצר רק בהפסד בגמר; ב-2020 כבר שלטה בטבלת היורוליג ונראתה כמי שנמצאת בדרך לזכייה היסטורית עבור המועדון, אבל מגיפת הקורונה הביאה לעצירת העונה ולביטולה; ב-2021 וב-2022 היא פתחה בגמגום וספגה לא מעט הפסדים, ובכל אחד מהמקרים התעשתה והגיעה לשיא בזמן הנכון כדי להניף פעם ועוד פעם את גביע אירופה.
אפס היא הקבוצה השלישית בעידן היורוליג שזכתה בשני גביעים רצופים; קדמו לה מכבי תל אביב ב-2004 וב-2005, ואולימפיאקוס ב-2012 וב-2013. אם תעשה זאת גם העונה, ותהיה הראשונה מאז יוגופלסטיקה ספליט (1991-1989) להשלים שלוש זכיות בשלוש שנים, לא יהיה ספק למי שייכת השושלת המפוארת, המרשימה והמצליחה בעידן הזה.
– בשבוע שעבר שאלתי את ואסיליס ספאנוליס איזו שושלת הייתה הגדולה מכולן, ובאופן לא מפתיע הוא בחר באולימפיאקוס.
"גם לי קשה להיות אובייקטיבי", מודה מיציץ', "אבל לכל שושלת יש את הייחודיות שלה. הזיכרונות הראשונים שלי מכדורסל היו מצפייה במכבי של שאראס. הערצתי אותו. צפיתי אז בכל המשחקים, הייתי סוג של אנציקלופדיה, ובעיניי, הקבוצה הזאת התחילה את השינוי בכדורסל.
"כמו שספאנוליס אמר לך, באמת היה משהו בלתי צפוי באולימפיאקוס, בגלל שלא היו לה את הכלים הכלכליים שהיו לקבוצות אחרות, והיא הצליחה לבנות כימיה מדהימה בקבוצה. אבל גם אצלנו, לאפס לא הייתה מסורת של הצלחות ביורוליג ויצרנו משהו חדש לחלוטין, שאיש לא חזה אותו מראש".
– עתמאן הצהיר כבר בתחילת דרככם המשותפת שאתם תזכו ביורוליג.
"נכון, ולא הקשבתי לו. הוא הרוויח את הזכות להגיד מה שהוא רוצה, אבל לא קל לחשוב על הדברים האלה בתחילת העונה. ניסיתי רק להתמקד בכל פעם במשחק הקרוב".
מיציץ', שיחגוג בעוד כשבועיים את יום הולדתו ה-29, חי בתוך חלום. קלישאתי ככל שיישמע, זו המציאות: בשנתיים האחרונות, בדרך לשתי זכיות, הוא נבחר פעמיים ל-MVP של הפיינל פור, וב-2021 הוכתר גם לשחקן העונה; אשתקד היה מלך הסלים של המפעל (18.2 נקודות); והעונה הוא מעמיד ממוצעים של 17.9 נקודות ו-6.5 אסיסטים למשחק, בדרך למדד 21.5 – השני בטיבו, רק אחרי סשה וזנקוב מאולימפיאקוס.
וכל זה אינו מובן מאליו בכלל, לאור הקשיים ש"ואסה" עבר בדרך לפסגה. בגיל 17, כששיחק במגה ויזורה, הוא קרע את הרצועה הצולבת בברכו והושבת לעונה שלמה. כעבור שנתיים, לאחר שהעלה אותה בצוותא עם בובאן מריאנוביץ' לליגה האדריאטית, שבר את ידו. עונת הבכורה שלו בחו"ל, עם באיירן מינכן ב-2015, הופרעה בשל קרע נוסף ברצועות, הפעם במרפק.
– כשנפצעת בגיל כל כך צעיר, והחמצת שנה קריטית, היית קרוב להישבר? האמנת שיום אחד עוד תהיה בין הכוכבים הגדולים באירופה?
"כילד, הכל סביבי היה ורוד ויפה, ולספוג מכה כזאת היה קשה. עברתי טראומה, וידעתי שאשלם מחיר ואפסיד מזה, אבל ההתמודדות הזאת שינתה לי את הקריירה והגבירה את המסירות שלי למשחק. הקושי הגדול ביותר היה דווקא אחר כך, כשכבר חזרתי והרגשתי טוב, ואז נפצעתי בבאיירן. מזה חשבתי שאתקשה לחזור שוב. אבל כשהתגברתי גם על המכשול הזה, הכל הפך להיות קל יותר".
– בפיינל פור הביתי עבורך, בשנה שעברה בבלגרד, תמונתך נישאה על שלטי חוצות, והונחה על הדלפקים בשדה התעופה. זה דבר שאפשר להתרגל אליו?
"אני לא מתרגל לזה ולא לוקח את הדברים האלה כמובנים מאליהם. עבדתי קשה בשבילם. אני מנסה לא להישאר בעבר ולא לחיות במחשבות על העתיד, כי מי כמוני יודע איך בתחום הזה אתה למעלה יום אחד, ולמחרת מוצא את עצמך למטה. אני בא ממדינת כדורסל. בסרביה כל הזמן מדברים על זה, ולכל אחד יש מה להגיד. מבקרים אותך, ומטילים ספק בכל שחקן. אולי חוץ מניקולה יוקיץ'"…
– איזו זכייה הייתה מתוקה ומיוחדת יותר?
"השנייה, בבלגרד, הייתה הכי מיוחדת עבורי. אף אחד לא האמין שנזכה פעמיים, פיקפקו בנו, לא הבינו שיש באופי של השחקנים האלה משהו מיוחד. עברנו לא מעט תהפוכות לאורך העונה, אבל האמנו שנמצא את הדרך להפוך אותה למשהו טוב. כן, היה לנו מזל שהקבוצות הרוסיות הורחקו בגלל המלחמה, כי שלושתן היו טובות, אבל אלה החיים. וכמובן, זה היה מיוחד מאוד עבורי לזכות בגביע דווקא בארץ שלי".
– לארקין סיפר כאן בעבר שהתקשיתם לחזור מהשבתת הקורונה. "עסקנו במחשבה מה היה קורה אילו, האווירה לא הייתה טובה, והיה קשה למצוא את האנרגיה ולהתניע מחדש", הוא אמר.
"כל אחד הגיב בצורה שונה לסיטואציה. חלק מהשחקנים חש ריקנות, אחרים כעסו. זה לא היה בשליטה שלנו, ובאיזשהו שלב הבנו שאנחנו צריכים להתקדם הלאה. עבורי זו הייתה תקופת מפתח. אני אחד שמאמין בהרבה עבודה אישית, וסוף סוף היה לי זמן לעשות את זה כמו שצריך. במשך חצי שנה עברתי אימונים אישיים והקדשתי את עצמי בהכנות לעונה הבאה. וכשחזרנו, הייתי ה-MVP של היורוליג".
– אתה יודע שחודש ינואר מתקרב, ואיתו בוודאי יגיעו הכותרות השנתיות על המעבר הצפוי שלך ל-NBA.
מיציץ' צוחק. "אוי, נכון".
– איך זה לא קרה עדיין?
"לא יודע, אין לי תשובה חכמה. אני יותר ממוכן ללכת לשם, ורוצה את זה. זאת השאיפה שלי. עד עכשיו זה נפל על פרטים, והזמן שחלף רק מגביר את הציפייה שלי. אני משקיע כדי להוכיח שאני ברמה המתאימה. אבל זה צריך להתאים לשני הצדדים".
– יכול להיות שב-NBA מפקפקים בך, בגלל זלזול כזה או אחר בכדורסל האירופי?
"אני לא חושב שמפקפקים בי, אבל אולי הם לא בטוחים שאהיה מוכן לקבל את התפקיד שייעדו לי שם. אני לא מצפה להבטחות על מעמד ועל שום דבר, אלא רק שייתנו בי את האמון. אני מאמין שהפעם, הדברים מתקדמים בכיוון הנכון".
מה דעתך על הכתבה?