אגו טריפ: סיכום השנה הסוערת של כריסטיאנו רונאלדו

שנת 2022 התחילה והסתיימה בצורה דומה עבור כריסטיאנו רונאלדו – הפסד 1:0 מפתיע עם המון פורטוגלים על המגרש, ורומן סאיס כיריב המנצח. טוב, זה לא באמת דומה, אבל תסכימו שיש בכך משהו משעשע. ב-3 בינואר, הפסידה מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד לוולבס עמוסת הזרים הפורטוגלים – על המגרש היו לא פחות מ-7 כאלה במדיה, בתוספת הבלם הצרפתי-מרוקאי סאיס שעשה עבודה מצוינת בשמירה על רונלאדו ואדינסון קבאני ודאג לרשת נקיה. ז'ואאו מוטיניו הבקיע את שער הניצחון של הזאבים בדקה ה-82.

את הקשר הוותיק לא לקח מאמן פורטוגל פרננדו סטנוס לגביע העולם, בצעד שנוי למדי במחלוקת. בעצם, רובם המוחלט של הפורטוגלים מוולבס לא נסעו לקטאר, ועל המגרש היה רק אחד באופן קבוע – רובן נבס. זה בדיוק השחקן אותו החליף כריסטיאנו כאשר נכנס בדקה ה-51 כאשר נבחרתו היתה בפיגור 1:0 מול מרוקו ברבע הגמר ב-10 בדצמבר. על המגרש הוא פגש את סאיס – הקפטן ומנהיג ההגנה שהקפידה לשמור על רשת נקיה בכל משחקיה. דקות ספורות מאוחר יותר, נפצע הבלם, ורונאלדו ניגש לבדוק מה שלומו ולנחם אותו. סאיס נאלץ לצאת, אבל גם בהיעדרו לא השכילו הפורטוגלים לפרוץ את הבונקר, והתוצאה נשארה בעינה.

לא ממש הגיוני להשוות בין שני המשחקים האלה, כי מידת חשיבותם עבור רונאלדו היתה שונה באופן קיצוני, אבל בכל זאת לא כדאי להפחית בהערכת השפעתו של הפיאסקו מול הזאבים על מה שקרה לו בשנת 2022 ועל הדרך העגומה בה הכל נגמר מבחינתו. כאשר ניצחה וולבס, עם המאמן הפורטוגלי ברונו לאז'ה, במנצ'סטר, היה זה הפסד הבכורה של המאמן ראלף רנגניק על ספסל השדים האדומים. הגרמני פתח את הקדנציה כמאמן זמני עם רצף מוצלח למדי בשלהי 2021, ומי יודע – אולי אם הכל היה מסתדר בצורה מושלמת, והקבוצה היתה מטפסת למקום הרביעי בדרך להעפלה לליגת האלופות, כל עוגמת הנפש שלאחר מכן היתה נחסכת.

אחרי הכל, רונאלדו לא הגדיר אליפות כיעד האולטימטיבי כאשר שב לשורות האקסית המיתולוגית שלו בסוף אוגוסט 2021. הוא היה מסתפק גם בטופ-4, בתנאי שהוא היה הגיבור המרכזי, וזה הסטטוס שקיבל למרות שהיה עדיף להתחלק בו עם כוכבים נוספים בסגל. באולד טראפורד חגגו את הישגיו בראוותנות, וחייבים לזכור שהיו כאלה בתחילת השנה. רונאלדו הבקיע במרץ שלושער נהדר לרשת טוטנהאם בניצחון 2:3 שהיה אחד המשחקים הדרמטיים והמרתקים של השנה. בחלוף חודש, הוא כבש שלישיה גם ב-2:3 על נוריץ', אם כי המשחק מול נועלת הטבלה היה מביש למדי מבחינת מנצ'סטר יונייטד בכל ההיבטים האחרים.

אלא שבין לבין היו גם תוצאות גרועות, והיחסים בין הכוכב למנג'ר מעולם לא היו תקינים. בראיון המפורסם לפירס מורגן בנובמבר התייחס רונאלדו לרנגניק בזלזול בוטה ובלתי נסלח, וחשף עד כמה יהירותו היתה גדולה. האם ניתן היה למזער את הנזקים, להגיע לסוף העונה באווירה שפויה ולחכות למחליפו הקבוע של הגרמני בשקט תעשייתי לו היתה מנצ'סטר יונייטד תופסת את המקום הרביעי ברגע האחרון?

אין לדעת, ולא ניתן לפסול זאת על הסף, גם אם האגו של כריסטיאנו היה יכול להרוס הכל בלי קשר למציאות שמסביב. אנחנו יודעים בוודאות כי הוא השתוקק להמשיך לשחק בליגת האלופות גם ב-2022/23, כי הוא הצהיר על כך בעצמו. ולכן, כאשר המשימה לא בוצעה, והשדים האדומים סיימו רק במקום השישי, במרחק 13 נקודות מטוטנהאם אותה עזר כריסטיאנו לנצח באותו יום נפלא מבחינתו, הסדק הפך לשבר שלא ניתן לאיחוי.

עם או בלי אריק טן האח, רצה רונאלדו לעזוב לקבוצה בצ'מפיונס-ליג, והקיץ בוזבז על נסיונות עקרים מצד סוכן העל ז'ורז'ה מנדס למצוא את הפתרון לבעיה. ייתכן שהיה כדאי להנהלת המועדון לא להתעקש, ופשוט לשחרר את הפורטוגלי מחוזהו כבר אז, במקום להמתין לפיצוץ – גם אם איש לא העריך את עוצמתו. כי העונה הראשונה אחרי החזרה לאולד טראפורד הדגישה באופן חד וברור כי רונאלדו מתעניין אך ורק בעצמו.

אפשר היה לפתח תקוות כי יתמתן, יבין שהוא לא צריך להוכיח דבר לאיש, ישמש מנטור לשחקנים הצעירים, ויסכים לחלק את הכוחות כראוי כדי לתת את המאמץ המקסימלי כאשר הוא נמצא על המגרש. במנצ'סטר יונייטד, בה נתפס כאגדה חיה בזכות הקדנציה הראשונה, זה היה קל הרבה יותר, כי מעמדו רק היה מתחזק לו היה עושה כך. אלא שציפיות מסוג זה התבררו כלא מציאותיות לחלוטין, והשורה התחתונה היתה ברורה – שום דבר טוב לא יכול לצאת ממאבקי כוח עם כריסטיאנו.

לא היו לו כוונות להזיק למועדון מראש, כי כאשר האינטרס שלו משתלב עם האינטרס הקבוצתי ההרמוניה תהיה מושלמת. הבעיה מתחילה כאשר יש התנגשות אינטרסים מסוימת, כי אז רונאלדו יסתכל תמיד רק על הצד של רונאלדו, ולא יקח בחשבון שום דבר מעבר לכך. יכולותיו על הדשא אמנם נחלשו מהותית השנה בגיל 37, אבל בטחונו העצמי לא נפגע כלל, וחוסר האיזון הזה הוביל להרס עצמי משמעותי מאוד במחצית השניה של 2022.

זה גרם לרונאלדו לזעום על טן האח, למרות שהמאמן ההולנדי בסך הכל ניסה להשתמש בסגל לטובת הקבוצה, והתכוון למקסם את התועלת למנצ'סטר יונייטד ולא לכריסטיאנו. זה גרם לראיון המביך עם מורגן, בו נחצו אינספור קווים אדומים, והוצג לראווה אופי מגלומני חסר מעצורים, בעוד "העיתונאי" השפל מסייע בכך מאוד. הפורטוגלי תיזמן את הפיצוץ הזה על מנת לקבל את השחרור המיוחל לקראת המונדיאל, בו הוא היה אמור לשיטתו להציג לציבור מחדש את איכויותיו ככוכב על, במטרה לנסות ולהניף את הגביע הנכסף. לרוע מזלו, גם שאיפות אלה לא היו מציאותיות, והוא איבד בדרך אפילו את השותף הקרוב ביותר – המאמן פרננדו סנטוס.

ארדואן: "רונאלדו נענש במונדיאל בגלל תמיכתו בפלסטין"
קאפלו: "כריסטיאנו רונאלדו שחצן, הוא נהיה נטל על קבוצות"
אל-נאסר עדיין משוכנעת שרונאלדו יחתום, מתיאוס: "אני מרחם עליו"

בעוד הנבחרת פתחה את הטורניר היטב, רונאלדו היה מרוכז רק בעצמו. אחרי הניצחון על אורוגוואי, הוא דרש להעביר על שמו את השער שנזקף לזכותו של ברונו פרננדש, אשר הגביה את הכדור בו כריסטיאנו לא נגע. במהלך המשחק לפרוטוקול מול דרום קוריאה, הוא התעקש להיות בהרכב וסינן קללות כאשר הוחלף. זה היה מוגזם מבחינת סנטוס, שאזר אומץ לעשות את הצעד המתבקש, ואת החגיגה מול שווייץ בשמינית הגמר סיפקה פורטוגל כאשר רונאלדו נותר על הספסל. באותו שלב, הוא החל גם לנסות להפנים את העובדה כי אף קבוצה לא קפצה על המציאה להחתימו כשחקן חופשי. הוא פשוט היה מובטל, וההצעה השמנה היחידה שהונחה על השולחן היתה של אל נאסר הסעודית.

ואז הוא בכה. התסכול אחרי ההדחה מול המרוקאים ריגש את האוהדים ברחבי העולם, והדרמה רק התעצמה כאשר דווקא ליאו מסי הניף בסופו של דבר את גביע העולם, אבל יש משהו סמלי בכך שהתמונה החיובית היחידה (כמעט) של כריסטיאנו מהטורניר הזה היתה כאשר ניגש לנחם את סאיס הפצוע. הדאגה הזו, ביחד עם דמעות העצב, הראו את הצד האנושי באופיו של כריסטיאנו. הוא אמנם אגומניאק, אבל ממש אינו רשע. לו רק היה מסוגל להתאים את עצמו למציאות ולהתנהל נכון אחרי ההפסד לוולבס בתחילת ינואר, ייתכן שהוא היה מסיים את השנה בסוף דצמבר במצב טוב הרבה יותר.