24 זכיות בגביע הספרדי יש לאתלטיק בילבאו. רק לברצלונה, על 26 הנפותיה, יש יותר, וגם היא עברה את הבאסקים רק לאחרונה. ריאל מדריד עדיין משתרכת הרחק מאחור עם 19 גביעים. זו הגאווה הלאומית של החבל כולו, והחבורה בפסים האדומים-לבנים תמיד הרגישה, ותמיד תרגיש, קבוצת פאר. ככה זה – בילבאו מעולם לא ירדה מהליגה הספרדית הראשונה, וגם זכתה ב-8 אליפויות.
אלא שחלפו 31 שנה מאז התואר האחרון של הבאסקים. ב-1984, עם המאמן הצעיר חאבייר קלמנטה על הקווים, השלימה אתלטיק דאבל מפואר – היא שמרה על תואר האליפות, וניצחה 0:1 את ברצלונה של דייגו מראדונה, ברנד שוסטר והמאמן ססאר לואיס מנוטי בגמר הגביע. היתה זו קבוצה עם הגנה מרשימה. אנדוני סוביסארטה, לימים אליל האוהדים בקאמפ נואו, עמד בין הקורות. אנדוני גויקוצ'אה, הקצב המפורסם שפצע בזמנו את מראדונה, כיסח כל מה שזז. הקפטן דני קרע רשתות עם ממוצע של שער בכל שני משחקים.
אלה היו הימים היפים. מאז עברו כבר יותר משלושה עשורים, ובילבאו עדיין מחפשת תואר נוסף לאוסף. ההזדמנות לזכות בו הערב (22:30, ישיר בספורט1) מעבירה צמרמורת של ממש בגוף כל חובב כדורגל באסקי. הם חולמים על הרגע הזה. אפילו אוהדי היריבה האזורית המושבעת, ריאל סוסיאדד, יעודדו בכל ליבם את בילבאו מול ברצלונה. ככה זה מדינה שלהם – והם בהחלט רואים את עצמם כמדינה. בילבאו גם שומרת באדיקות על מסורת שיתוף שחקנים באסקים בלבד. המועדון מודע היטב כי במציאות הכלכלית הנוכחית, סיכוייו לזכות באליפות התשיעית שואפים לאפס. אבל גביע זה סיפור אחר לגמרי. הוא אפשרי בהחלט.
בילבאו מודל 1984. גאווה לאומית
את חגיגות הזכיה בגביע ההוא זוכרים האוהדים הוותיקים עד היום. איך אפשר לשכוח? דוברה מיוחדת נשכרה ושטה לאיטה בנהר נרביון שחוצה את העיר, בעוד קהל עצום של יותר ממיליון איש הריע לשחקנים ולצוות האימון. הם היו אז על גג העולם, אבל רוב השחקנים של הסגל הנוכחי כלל לא נולדו אז. איש מהם לא חווה את האופוריה הזו. כולם ראו את התמונות של הדוברה הגדולה על קירות האצטדיון, כולם שמעו את הסיפורים, כולם חזו גם בדוברה עצמה, מונה לשייט החדש שלה אם בילבאו תניף סוף כל סוף את הגביע. אפילו האישורים הנחוצים כבר ניתנו על ידי הרשויות. נותר רק לנצח את ברצלונה.
האם אפשר לעשות את זה בקאמפ נואו? קודם כל, כדאי לזכור כי בילבאו הביעה בעצמה עניין רב בקיום המשחק דווקא בביתה של היריבה, ויש לכך סיבה מצוינת – אחרי שריאל מדריד סירבה לארח את האירוע, זו היתה האפשרות היחידה לאפשר ל-50 אלף אוהדים להיכנס ליציעים. זה לא מסטאיה, וגם לא ויסנטה קלדרון, ועוד לא דיברנו על הזכרונות שיש לבאסקים משני האצטדיונים האלה.
ב-2009 הם פגשו את ברצלונה בגמר שנערך בוולנסיה, עלו ליתרון משער מוקדם של גאיסקה טוקרו, אבל ראו את ליאו מסי, צ'אבי ויאיא טורה מפרקים אותם לחתיכות קטנות עם 1:4. בארסה זכתה אז בטרבל בעונתו הראשונה של פפ גוארדיולה, בדיוק כפי שהיא רוצה לזכות כעת בעונת הבכורה של לואיס אנריקה. כעבור 3 שנים, ב-2012, שוב עלתה בילבאו לגמר, ושוב היתה שם ברצלונה. הפעם הם נפגשו בבית של אתלטיקו מדריד, והתוצאה היתה דומה – 0:3 חלק לקטלונים תוך 25 דקות בלבד, מצמד של פדרו ושער של מסי. שאר המשחק הפך לגארבג' טיים. היה זה התואר האחרון של פפ בבארסה.
ברנד שוסטר במדי ברסה. גם הוא זוכר את 1984 (Gettyimages)
עוד 3 שנים עברו, והן נפגשות שוב בגמר. איש לא יופתע אם גם הפעם תנצח בארסה בהפרש המסורתי של 3 שערים, אבל בבילבאו רוצים לשחזר את 1984. בספרד נזכרו השבוע בגמר המפורסם בסנטיאגו ברנבאו ב-6 במרץ 2002. ריאל אירחה אותו בדיוק ביום הולדת 100 של המועדון המלכותי ותיזמנה אותו במיוחד לתאריך זה כדי לחגוג את האירוע בסטייל. לה קורוניה היתה אמורה לשמש תפאורה, אבל היו לה כוונות אחרות. היא ניצחה 1:2 והרסה לחלוטין את התוכניות של פלורנטינו פרס. ראול, לואיס פיגו וזינדין זידאן ירדו מהמגרש עם פנים נפולות. האם גם מסי וניימאר יובסו בבית שלהם כעבור 13 שנה?
טוב, זה לא באמת יהיה משחק ביתי. באופן רשמי בילבאו היא המארחת, ולכן היא תקבל את חדר ההלבשה של ברצלונה, בעוד שחקני הבלאוגרנה ייכנסו לחדר ההלבשה של קבוצת החוץ. הפעם רק חצי איצטדיון יהיה צבוע בכחול-סגול, והחצי השני יהיה אדום-לבן. הפלישה הבאסקית לקטאלוניה היתה מורגשת מאוד במשך כל השבוע, והערב תגיע לשיאה. הם חיכו ליום הזה הרבה מאוד זמן. עבורם 1984 אינו ספר של ג'ורג' אורוול אלא אתוס לאומי.
שחקני ברסה חוגגים על הראש של בילבאו ב-2012. שיר נקמה? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?