התבקשתי לכתוב משהו עם רגש. בכל זאת, לא כל יום עוזב סמל את המועדון שבו גדל. ולא סתם סמל, אלא אחד שעשה משהו בקריירה. ולא סתם קריירה, אלא אחת שתיזכר כמעוטרת במיוחד. שוער עם מעמד של כוכב על.
אפשר להתחיל מהסוף. הקפטן של ריאל מדריד הניף את גביע העולם לקבוצות, צלחת אליפות מקומית, גביע, גביע עולמי, שני גביעי אירופה (לנבחרות) וסוף סוף גם את גביע הצ'מפיונס כשוער ראשי. בגיל 34, איקר קסיאס מסיים את החלק המשמעותי ביותר בקריירה הגדולה ביותר ששוער יכול לחלום עליה.
הרי לכל מדרידאי ברור שקסיאס הוא ריאל מדריד, ושריאל מדריד היא קסיאס. גם לוויסנטה דל בוסקה העניין הזה היה ברור לחלוטין בתקופות הקשות בשלוש השנים האחרונות. אבל מבחינתו, קסיאס הוא נבחרת ספרד. הוא הקפטן, ולאחד כמוהו נותנים את הקרדיט גם בימים קשים. מוריניו ואנצ'לוטי חשבו שהגיע הזמן לשנות, והסוף הוא אולי מכובד, אבל לא נעים. איקר מרגיש שהוא עדיין שוער של הרמות הגבוהות – פלורטינו חושב שלא.
קסיאס על הספסל. בשביל עצמו הוא עדיין בשיא (Gettyimages)
מסע"ת של קסיאס היתה עוד יום בהיסטוריה של ריאל מדריד. "רק" עוד יום – לפחות על פי ההתנהלות של ההנהלה והנשיא. ליד קסיאס לא ישב אף אחד. פרס לא שלח נציג שיישב לצד הסמל הגדול של המועדון. אופייני כל כך למועדון קר ונטול רגש כמו ריאל. כדאי היה לפרס להקליט את הפרידה מג'רארד באנפילד או הכבוד שעשו לצ'אבי בקאמפ נואו, אבל ריאל הסתפקה בהודעת תודה. אולי בהמשך יגיע טקס ראוי.
המעבר לפורטו מוזר. הרי קסיאס היה יכול להגיע למועדון גדול יותר, אבל יש כאן עניין של סוכנים ואינטרסים. ובכל זאת, קשה לי להאמין שביקור אצל בראגה או בואבישטה יצליח לרגש את האיש שראה הכל. אחרי הכל, מדובר בבן אדם. אחד כזה שלא מנסה להציג עצמו כסופרסטאר, לא משנה תספורת לפני כל משחק, לא פרובוקטור, ובטח לא פרובלמט.
לא סתם נבחר קסיאס להיות הקפטן של כל אותם כוכבים, בנבחרת שיום אחד כנראה יגדירו אותה כגדולה ביותר אי פעם. צריך להיות קודם כל בן אדם, וקסיאס ניסה לשמור לאורך כל הדרך על הפאסון ועל הצניעות גם יחד. הנפה אחרי הנפה, גביע אחרי גביע, תואר אחרי תואר – קסיאס הוא קודם כל דוגמה לאיך סמל וכוכב צריך להתנהג. הוא הרשה לעצמו לבכות כשנפרד מהבית. כנראה שלא יהיה עוד אחד כזה, שיזכה להניף בעצמו את כל מה שהזכרנו. אם אתה איקר, שווה לבכות רק מלהיזכר בכל מה שהשגת.
קסיאס לא יכול לעצור את הדמעות. לא סתם פרידה עבורו (AFP)
ואחרי הכל, הוא עדיין כאן – בפורטו ובנבחרת ספרד. מתברר שיש כאלה שעבורם קסיאס הוא עדיין מספר אחת.
מה דעתך על הכתבה?