נדמה שמה שמסמל יותר מכל את האליפות ה-22 של מכבי ת"א והשלישית ברציפות הוא משחק האליפות עצמו, משחק שהתחיל רע, הלך לכיוון שבו הלכה הפועל ב"ש שלשום בסמי עופר, והסתיים באופן כמעט פרדוקסלי בניצחון שעליו חתום מהראן ראדי.
היה זה ראדי שפתח את העונה בשער מרהיב במושבה מול מכבי פ"ת וכבש את שער האליפות גם לקול קומץ גזענים שעדיין מצליח לעבור בשערי בלומפילד. כי האליפות הזו היא נון קונפורמיסטית. היא מגיעה למרות שבארץ לא לוקחים שלוש אליפויות ברציפות כי אפשר לקנות הרבה שחקנים ולהשקיע הרבה כסף, אבל אי אפשר לקנות רעב.
במכבי ת"א משחק ערן זהבי, השחקן הרעב בתולדות הכדורגל הישראלי, וגם כשהוא לא משחק, הקבוצה די רעבה כדי לנצח. רק רעב עצום לתארים, להישגים, לשיאים, לאווירה ולשמחה, יכול לייצר אליפות שלישית ברציפות במדינת ישראל. תשאלו את רוני לוי. עכשיו הוא זה שיעמוד בין מכבי לבין אליפות רביעית ברציפות.
זו אליפות שמגיעה למרות פאקו אייסטראן, מאמן שיעשה את הכל כדי להיות שונה, מוזר, ולפעמים הזוי. ישחק במערך מוזר, עם ציוות מוזר, יעלה הרכב מוזר וישחק באופן מוזר. ועדיין, הוא יכול לזכות ביום רביעי בטרבל וביום חמישי לקבל כרטיס טיסה לכיוון אחד.
פאקו. עוף מוזר (עדי אבישי)
זו אליפות שהושגה למרות שבמכבי יש צוות זר, בארץ שזרים לא משיגים בה כלום, כי למרות שבארץ זה לא הולך, במכבי זה בהחלט הולך. מכבי לא תיזכר כי זכתה בשלוש אליפויות רצופות, אלא כי בנתה קו חשיבה אחר שיאפשר לה לבנות עוד 13 אליפויות רצופות.
כי למרות כל מה שכתבנו כאן למעלה, למכבי יש ספסל עמוק – ואת זה קונה כסף – ולמכבי יש אווירה מקצוענית שמגרשת כל דיפוזיה של מנטליות ישראלית, ולמכבי יש מנהל ספורטיבי שברוח נוכחותו הוקם קורס של מנהלים ספורטיביים, כך שלא משנה איזה מאמן יעמוד על הקווים – ומכבי מחליפה מדי עונה מאמן ולפעמיים שניים – מה שיקבע יהיה הלך הרוח של הספורט-דיירקטור, שהוא המועדון והרוח היא רוחו.
זהבי עם השמפניות. השחקן הרעב בתולדות הכדורגל הישראלי (עדי אבישי)
גולדהאר. מתקרב לדברים שקורים רק שם (עדי אבישי)
ככה בשקט זכתה קבוצה ישראלית בשלוש אליפויות רצופות, דברים שקורים בצרפת, באיטליה, בגרמניה. הדרך של מכבי לשם רק מתחילה.
מה דעתך על הכתבה?