מפגן כח אדיר של מועדון שלם

בארסה. שלושה תארים שמנים
בארסה. שלושה תארים שמנים | צילום: AFP

אייל לוי מצדיע לברצלונה, שגדולה יותר מכל שחקן או מאמן בודד

(גודל טקסט)

1. אולי את כל סיפור הגמר צריך לתמצת לרגע שבו צ'אבי הניף את הגביע. מי חשב שברצלונה תתרגל כל כך מהר לחיים אחרי המאסטרו. איך היא בכלל תוכל להיפרד מהמבוגר האחראי?

הרי רק לפני רגע כל הטיקי-טאקה עבר דרך רגליו של הגאון. לא הייתה התקפה שלא קיבלה ממנו חותמת ובול והמשיכה בדרכה. בעיניי הוא האיש שהבין את המשחק יותר טוב מכולם. אז גווארדיולה חתך למינכן וצ'אבי עזב וברצלונה חוגגת טרבל כאילו כלום לא קרה. לא אחד, לא שניים, אלא שלושה תארים שמנים.

זה לא שחקן אחד, זה מפגן כוח של מועדון. מי ששם לב, אפילו צ'אבי הגדול שר בסיום את ההמנון בגרון ניחר ומלוא הרגש "בארסה, בארסה, באר-סה".

צ'אבי. רק לפני רגע כל הטיקי-טאקה עבר דרך רגליו (AFP)

2. 122 שערים בעונה זה נתון בלתי נתפס בשום קנה מידה. אז מסי הוא באמת חייזר שלא מהעולם הזה, אבל קחו את סוארס. אני יכול לספור לפחות עשרים שערים בטוחים שהוא החמיץ העונה.

אפילו בגמר הוא הגיע למצבים של גול, בטח לחלוץ ברמתו. פעם בעט ליד המשקוף, פעם סמוך לקורה. הוא נראה ממש אנושי. ומה עם הניימאר הזה?

ראיתי את ההגעה של בארסה לאצטדיון. כולם צועדים לחדר ההלבשה רציניים, מרוכזים בהתמודדות ואילו הוא משתרך מאחור עם חיוך ממזרי ואוזניות גדולות של מוזיקה בפול ווליום.

ניימאר. תמיד עם חיוך ממזרי (AFP)

הוא מהילדים שתמיד ישבו בטיול השנתי בספסל האחורי והמורה צעקה עליהם "ממך, אדוני, כבר לא ייצא שום דבר". אז תסבירו לי איך הטריו הזה, שחלק גדול ממנו בשר ודם ממש כמונו, מייצר 122 שערים בעונה.

3. המעיטו בערכו של לואיס אנריקה. עדיין מרחפת מעל ברצלונה ההילה של גווארדיולה האגדי ויגידו שהמאמן תלוי במיוחד ביכולתו של מסי, אבל הטירון עשה עבודה אדירה.

תחשבו על רשימת המטלות שעמדה בפניו הקיץ: להשאיר את השוערים טר שטגן ובראבו מפוקסים כל אחד במשימתו; להחזיר את פיקה להיות אחד הבלמים הטובים בעולם; להכניס את רקאטיץ' לחור שהשאיר צ'אבי; שינוי התפקוד של מסי; והשילוב בחוד של סוארס.

אנריקה. המעיטו בערכו (AFPׂׂׂ)

כל משימה כזו אומנם תלויה בשחקן בעל יכולות על, אבל גם עשויה להשתבש בקלות. אנריקה, בעונתו הראשונה באחד התפקידים הלחוצים בעולם, שיחק אותה סופרסטאר.

4. יש שלושה שחקנים מיובנטוס שהייתי לוקח מחר לקבוצתי האהובה מנצ'סטר יונייטד: וידאל, פוגבה וטבס. שלושה בחורים אנרגטיים, חייתיים, כאלה שמסוגלים להדליק עיר שלמה.

אפילו אלגרי העמיד את הקבוצה מצוין, נתן פייט למכונה המשומנת, אבל מה לעשות שיובנטוס לא מסמלת את העתיד וגם לא את התחליף.

אלגרי. העמיד קבוצה מצוינת, אך כזו שלא מסמלת את העתיד (AFP)

הגברת הזקנה מורכבת מחבורת קשישים. בופון, פירלו, אברה וברצאלי, ארבעה שחקני הרכב בגמר, עברו את גיל 34. יש גבול לכל תעלול.

יובנטוס צריכה לחשוב הבוקר על תוכנית לעונות הבאות ועל בעל בית חדש במקום פירלו. היא השתמשה בלימון עד טיפת המיץ האחרונה והשאירה אבק במיוחד למסחטה.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי