מעבר לעובדה כי אייטור קראנקה לקח רק 8 נקודות מהמשחקים אותם ניהל עד כה בארץ, לעומת 7 נקודות שלקח ברק בכר, כולל המשחק הישיר ביניהם, נדמה כי אפשר לזהות קו ברור אצל המאמן הספרדי: יש לו תוכנית משחק לקבוצות שנותנות לשחק, כי הן בעצמן משחקות, ואין לו תוכנית משחק לקבוצות שמצופפות הגנה ויוצאות למתפרצות. קראנקה מאמן שמגיב, על אף שכמו כל מאמן ספרדי, הוא רוצה להשיג מהר את הכדור ושהוא יהיה אצלו.
בתכל'ס, לקראנקה אין תוכנית משחק מוגדרת מול צפיפות ויכולת האלתור שלו נראית זהה לזו של פטריק ואן לוון. לא פלא אפוא שהרכש הכי נוצץ של הפועל בינואר, אמיליוס זובאס, לא נדרש אפילו לעצירה אחת כדי לצאת עם נקודה מהדרבי. מכבי לא ייצרה כלום, לא פיצחה כלום, לא חדרה קווי הגנה והייתה בעצמה חשופה לא פעם. האם אנחנו מגלים פה מאמן שטוב רק מול מי שתוקף אותו?
תגידו אוסקר גלוך, יכול להיות שאתם צודקים. הדרך לפצח הגנה צפופה היא בשלושה אמצעים: כניסה דרך האגפים, בעיטות מרחוק ומבצעים אישיים. הפועל סגרה את האגפים של ז'ראלדש ודוידזדאה, התנפלה על ערן זהבי במרחב המחייה שלו, 20-25 מטר מהשער, ולא היה למכבי מי שיעשה את הדריבל המנצח. גלוך לא עשה את זה תמיד, ואין סיבה שפארפה גיאגון או גבי קניקובסקי לא יעשו זאת, אבל כשמשחקים עם שני חלוצי מטרה, ושני שחקני אגף שנכנסים לאמצע כשהמגינים מצטרפים, אין כמעט יכולת אנרציה לייצר התקפה מסודרת, מתורגלת וקטלנית.
מכבי מניעה מאחור עם שחקנים שהיכולות שלהם הן לא בהנעת הכדור. דן גלזר בא לקבל את הכדור וליצור מסך של שלושה שחקני הגנה (המגינים כבר עלו), כדי לא להשאיר הגנה חשופה למקרה של איבוד כדור (ניר ביטון, הקשר לשעבר, היה פותר את הבעיה הזו, אבל קראנקה לא מחזיק ממנו). בהנעת הכדור המהירה, מאבדים הרבה, זה כדורגל ישראלי. אין פה שלמות ספרדית, והרצון להימנע מבלם שלישי ולהגמיש את המערך, לא מתגבר על האוריינטציה הטבעית לשחק עם שלושה בלמים. הם תמיד שם.
ומכבי, שצריכה לעשות משחק מעבר מהיר, נתקעת בהנעה מאחור, משקיעה אנרגיה בהשגת הכדור חזרה, ואין לה רעיונות יצירתיים בשליש האחרון. אין כל ספק, להפועל תל אביב לא היה משחק כזה קל מזה שבועות ארוכים, קל וחומר דרבי. מכבי הייתה חסרת אונים, וכמעט שהפסידה את המשחק. החלטת VAR אחת שלא להתערב (כי לא הייתה חד משמעיות בכל זוויות הצילום), והפועל בועטת פנדל מוצלח והופכת את העיר.
למה זה לא קרה? כי הפועל באה לצאת בשלום, היא לא חלמה שתהיה לה הזדמנות לצאת בשלוש. במשחקים כאלה, כל האפשרויות פתוחות, גם אם יש רק אפשרות אחת מונצחת שנים על גבי שנים. הפועל לא האמינה בעצמה. בשבוע הבא לא יחכה לה דרבי, בעיה.
אהבתי את זה ששניר לוי התייצב אתמול מול המצלמות ואמר את האמת: "לא ראיתי טוב", על שתי ההחלטות שזיו אדלר בעמדת ה-VAR הציל אותו מהן. כמו ששחקן יכול לטעות, שופט יכול לטעות, רק שאותו היום מציל ה-VAR. זה מזכיר לי שפעם שפט אלון יפת בנס ציונה משחק ידידות של הנבחרת הצעירה מול ליטא. המשחק נערך בתנאי ערפל בלתי אפשריים ויפת שרק מה שהוא ראה – וטעה בלי סוף. בסיום המשחק כשנדרש לעניין, אמר: "לא ראיתי כלום, אז ניחשתי". שופט טוב הוא שופט שמודע למגבלותיו.
שניר לוי שופט טוב, אבל בתחילת דרכו. הטיקט "הבן של מאיר לוי" ילווה אותו, כמו הרבה בנים של. מאיר לוי היה אחד משני השופטים הטובים בדור האחרון (אלון יפת היה השני), סמכותי, אמיץ, פוסק מה שהוא רואה. גם שניר לוי כזה, רק שיש משחקים שצריך לחשוק שיניים ולהיות בטוחים לפני שנחרצים. יכול להיות ששניר לוי יודע שיש לו גב טלוויזיוני, אז הוא מרשה לעצמו, אבל דרבי, שגם כך נקלע לעיכוב ביציאתו, לא יכול להיות מופסק כמה פעמים כי השופט ראה לא טוב – כשהוא קרוב – ונדרש לרוץ למוניטור.
חכו קצת עם שניר לוי, ועם יגאל פריד, ועם דוד פוקסמן. הם שופטים טובים, אפילו טובים מאוד, אבל זה עידן ה-VAR. ביום שהם ישפטו בלי VAR (ליגה לאומית, ליגה לנוער, משחקי ידידות של נבחרות גילאים), ולא יטעו, אפשר יהיה לתת להם את האירועים הגדולים. יש לריינשרייברים, לגרינפלדים ולשמואלבצ'ים את כברת הדרך והניסיון לעשות את זה בינתיים. פעם, כשהירארכיה הייתה ברורה, את המשחקים המרכזיים היו שופטים אשכנזי, שריר או בן יצחק. לא נתנו דרבי למאיר לוי בגיל 28, לא כל כך מהר. והוא שפט מספיק דרבים. גם שניר לוי יעשה זאת. לסיכום, היה קצת מביך אתמול לראות פסיקות נחרצות, ממבט טווח אפס, ותיקונים של ה-VAR.
ההדלקה של האבוקות אתמול משני הצדדים, והבליסטיקה המדהימה של חלק מהאבוקות מעל רשת הביטחון, נראתה יותר מתריסה מאשר כל דבר אחר, עד כדי כך שאתה לא יכול לנתק מחוט המחשבה את האפשרות כי היה פה תיאום מוקדם בין המחנות.
תגדילו מעגלי אבטחה, האבוקות יוכנסו; תשימו רשתות, נעבור אותם; תגידו שאין עונשים קולקטיבים, אחלה; תספרו לנו שיוקם בית משפט לספורט, קשקוש. מה פלילי בהדלקת אבוקות ושיגור זיקוקים, כשעושים את זה בכל יום עצמאות ובכל חתונה במגזר הערבי. עם כל הכבוד, העיסוק בפירוטכניקה מוזיל את עבודת המשטרה האמיתית: לשמור על הסדר. אבוקות זה לא הפרת סדר, 90 מהאנשים יגידו שזו אפילו חגיגה לעיניים.
לפני כמה שנים, הופיע איזה רב פקד אחד באיזו מסיבת עיתונאים בהתאחדות לכדורגל, וסיפר על ניסיון למסד את הדלקת האבוקות: הקצאת מקום מיוחד, הדלקה מבוקרת. אפילו במשטרה חשבו שאם זה מוסדר, אין בזה שום בעיה. אין צורך ברשתות, אין צורך בקנסות, אין צורך לאזוק אדם שהדליק אבוקה. תרפו. תחשבו לעומק, תמסדו, תענישו את מי שפגע, ולא את מי שהדליק אבוקה או אווירה.
מכבי תל אביב לא מוצאת מחליף לגלוך: "הדרבי הוא פספוס ענק"
הפועל תל אביב גאה: "הכבוד חזר, תקרית זהבי? יח"צנות של מכבי"
התיקו בדרבי לא עודד את מכבי חיפה: "בלי שיפור לא תהיה אליפות"
מה שבולט במכבי חיפה בשבועות האחרונים זה חוסר החשק. הקבוצה עייפה, בעיקר ברמה המנטלית. כשאתה חסר חשק, אתה מאבד את הסדר, אתה פחות קבוצתי, אתה מנסה לפתור דברים לבד. מכבי חיפה לא כובשת פעמיים בעונה מול בני ריינה, חוטפת 3 ממכבי תל אביב, מנצחת בשיניים את הפועל ירושלים ומקרטעת מול נס ציונה. וכל זה בינואר. אם היו קוראים למאמן מכבי חיפה אייטור קראנקה, הוא היה נשחט. אתמול עמד גיא צרפתי על הקווים, בגלל שהבוס שלו השתולל בשבוע שעבר. כשרוצים לקחת אליפות, יכולים להיקלע למשבר כזה או אחר, אבל לא צריך להכניס את הקבוצה למשבר.
ומכבי חיפה, בקצב הזה, תכרע תחת העומס המנטלי. החוכמה היא לגוון, לעשות רוטציה, לחפש את מי שלהוט לשחק, מי שמחפש את הצ'אנס. זה יהיה פחות נוצץ, אבל זה יכול להיות מאוד יעיל. בתקופת ליגת האלופות, העלתה חיפה למשחקים הרכב משני ותיקנה במחצית. לא יקרה לה כלום אם תחזור לשיטה הזו. כרגע ההרכב החזק, חלש מנטלית. עוד מעידה, עוד שתיים, והפער המבטיח ייעלם, ומכאן זה כבר עניין של כניסה ללחץ ושחקנים מנוסים שיודעים לעשות את ההבדל. ואת זה יש במכבי תל אביב, פחות במכבי חיפה.
