אייטור קראנקה לא חירטט כשבא אחרי כל משחק שלו ואמר שגם אם לא יביאו לו שחקנים נוספים לפני סגירת חלון ההעברות, הוא יחיה עם זה בשלום. הוא בטח לא עשה את זה כדי למצוא חן בעיני מיטש גולדהאר. הבאסקי לא שיקר מול העיתונאים כשאמר שהוא מרוצה מהסגל שלו. לא היה כאן אחד בפה ואחד בלב והוא לא דיבר מאחורי הגב עם מי שצריך במכבי תל אביב ובכה לו שאין לו כלים. ולדאן איביץ' אולי הרגיש יותר בנוח להתלונן, כי הוא נמצא כאן איתנו כבר הרבה זמן, אולי כי ראה מבחינתו את המציאות שלו כשאמר יותר מפעם אחת העונה, כמו אחרי ההפסד בטרנר להפועל באר שבע, שלא קיבל את הכלים כדי להצליח. קראנקה לא היה על אותה הסקאלה.
גם בשבת האחרונה, בריאיון מיד אחרי ה-1:1 נגד בני סכנין, קראנקה לא הפיל את תיק אובדן הנקודות על השחקנים שלו ולא ניער מעליו אחריות. הוא אמר שהוא יודע למה מכבי תל אביב לא ניצחה ושהוא יגיד את הדברים לשחקנים, ואכן כך עשה. אמר מהר. מאמנים נוהגים לחכות לאמצע השבוע ובאים אל השחקנים שלהם מגובים בנתונים ובקטעי וידאו שמחזקים את הטיעונים שלהם. קראנקה לא חיכה. הוא בא טעון לחדר ההלבשה – ונתן בראש. דיבר על עודף אגו, על מעט מחוייבות, על אמביציה נמוכה, על גישה בעייתית.
קראנקה לא איים לרגע. לא אמר שיחליף את השחקנים בקיץ, כי אחרי הכל גם הוא יודע שאם לא יביא אליפות או גביע, קרוב לוודאי שלא ימשיך בעצמו, אז איזו מן שטות זו לאיים אם אין לך כדורים באקדח?
זכותו של קראנקה להגיד את מה שהוא חושב. בעצם זו לא זכותו – זו חובתו, ולא צריך לקחת את זה למקום שהוא "פתח" עליהם כדי לצאת נקי. הרי את התחנה הבאה בה הוא יאמן, לא מעניין מה היה לו שלשום להגיד אחרי בני סכנין. את מקום העבודה הבא שלו הוא ישיג בזכות הרזומה שלו בריאל מדריד, כשחקן וכעוזר מאמן, ולא כי לא הצליח להדביק את הפער ממכבי חיפה. כל ההתקוממות הזו נגד מאמן שאומר לשחקנים שהם היו יכולים לתת הרבה יותר, מקוממת בעצמה. אם ניר ביטון נותן לגיא מלמד חופש תנועה ומאפשר לו לבעוט לדניאל פרץ כדור שהופך לשער יתרון, אין בעיה שביטון ישמע שהוא צריך להיות יותר מחוייב. אם אנריק סבוריט וביטון לא מצליחים יחד, עם נתוני הגובה שלהם, למנוע מדנילו אספרייה לכבוש בנגיחה בטדי, קראנקה צריך לתת להם בראש.
מכבי תל אביב משלמת בממוצע את השכר הכי גבוה, השחקנים שלה מקבלים את התנאים הכי טובים ומדי פעם צריך גם לבוא אליהם בדרישות. שום שחקן מאלה שהיו בחדר ההלבשה שלשום בבלומפילד לא צריך ללכת היום, ביום החופשי שלו, ממורמר. אם היה להם מאמן שלא היה אכפת לו מאיבוד שתי נקודות נוספות, זה מה שהיה צריך לגרום להם להתמרמר.
יחד עם זאת, דברי תוכחה כמו אלה של קראנקה שלשום לא יספיקו. כשמביאים מאמן בקליבר כזה מחו"ל, הציפייה היא שיביא איתו משהו אחר. זה שקראנקה בחר "לפתוח" ככה מעט אכזב ויאכזב הרבה, אם לא יבוא בימים הקרובים ויראה לשחקנים מה הם צריכים לעשות יותר טוב ובעיקר איך הם צריכים לשחק יותר טוב מול מערכים צפופים. לא להכל יהיו לו פתרונות. גם אם יפענח את הבעיות, יביא פתרונות ויגבה את עצמו בדרכים לביצוע יותר טוב, ספק אם מכבי תל אביב תצליח בפעמים הבאות לפרוץ בונקרים.
מכבי תל אביב לא נהנית מארגז כלים התקפי מגוון. אין לה מרימי קרנות וכדורים נייחים ברמה גבוהה, אין לה תרגילים לפינוי שחקנים שיודעים לנגוח מעל הממוצע, המהירות שלה באגפים מאוד בינונית, ולמעט ערן זהבי כמעט שאין בועטים מאזור ה-20 מטר, מקום שממנו חייבים לטווח את השער כשעשרה שחקנים, או תשעה במקרה של סכנין בשבת, עומדים צפופים ומגנים מצוין. הבעיות, אגב, לא התחילו אתמול וגם לא לפני שנה. מסורתית, מכבי תל אביב סובלת מאותן בעיות מקצועיות כבר הרבה מאוד שנים וגם ג'ורדי קרויף לא ידע בהרבה מקרים למצוא פתרונות. בטח בשלוש העונות בהן זכתה הפועל באר שבע באליפויות.
קראנקה לא ימצא את הפתרון רק באסיפה שלשום. אם הוא חושב שמכבי תל אביב האמיתית היא זו שרמסה את מכבי חיפה, הוא טועה. היום, כשהוא סופר כבר שלוש תוצאות תיקו ואיבוד של 6 נקודות בחמישה משחקי ליגה שלו כמאמן הקבוצה, הוא חייב לדעת שכדי לתת לעצמו ולמועדון הזדמנות להניף צלחת בסיוף העונה, הוא לא יכול להסתפק בשיחות על אנרגיה, משמעת והוצאת כדור חוץ מהיר.
