אתם הכי טובים. עכשיו תוכיחו את זה

הדבר הכי בולט וצורם בהודעה ששוגרה אמש מטעם איגוד השופטים לגבי התקלה במודל קווי הנבדל הוא השורה המסיימת שלה: "ככל שלא יטופל בשלמות, יישקל אי שימוש ב-VAR במגרשים בהם קיימת בעיה לשימוש במערכת".

במילים אחרות, איגוד השופטים סימן בדיעבד את האשם באירוע, המגרש, וגם שיגר איום גורף בעקבות המחדל. אם לא ישופר מודל קווי הנבדל (אותו מודל, אגב, שפסל שער של דריק לוקאסן ממכבי תל אביב ואישר לאשדוד גול בדקה ה-92 מול הפועל תל אביב מוקדם יותר העונה, בשני המקרים לאותו שער), גם לא נפסוק פנדלים או אדומים. פשוט שוברים את הכלים ולא משחקים. הגיוני בסך הכול.

הבעיה היא לא מודל כזה או אחר וגם לא האצטדיון, הבלתי נסבל בפני עצמו, באשדוד. גם לא יגאל פריד ועוזריו. הבעיה היא ששופטים משתמשים בצוות ה-VAR כתעודת ביטוח ולפיכך המשרוקית נותרת אילמת והדגל נשאר למטה. זה במיוחד מה שהופך את התגובה של האיגוד לילדותית עוד יותר, חוסר אחריות מגבה חוסר אחריות. ובכן, קודם תרקדו, אחר כך תאשימו את הרצפה.

עוד בנושא
הבלקאאוט של בכר: מכבי חיפה דועכת, והמאמן לא מגיב נכון
אנגלידיס מדבר על הכל: "נמאס לי לשמוע שברק יצחקי אשם. זה שטויות"
הפועל חיפה נערכת ל"גמר", אבוקסיס לשחקניו: "אל תהרסו מה שבניתם"

השער השני של מ.ס. אשדוד אמש שימש מודל מצוין להבנת המצב של מכבי חיפה. ג'וש כהן משגר כדור, סונדגרן בכלל לא מבין שהוא היעד, אשדוד מוציאה במהירות את כדור החוץ, ארבעה שחקנים משקיפים על חמודי כנעאן ולבסוף מיכאל אוחנה נועץ את הכדור ברשת, בסיוע איחור של השוער. גול מכלום.

אם תתפסו את ברק בכר לבד, בלי שאף אחד שומע, ותשאלו אותו מה עושים כדי לחלץ את הקבוצה שלו מהבוץ, סביר להניח שתשמעו הפעם את התשובה הלא-אופיינית "לא יודע". האלופה בשקיעה עמוקה, אף מערך לא מתפקד, שום ניסוי או שינוי הרכב לא עובד ואפילו דיא סבע, שהגיע עם הרבה מוטיבציה ורעננות, הספיק רק לשער מצמק אחד מנבדל.

באופן מסורתי, הקבוצות של בכר מורידות רגל מהגז בחודשי החורף ומתרוממות כשהן מריחות את האביב. ב-2017/18, עונת האליפות השלישית, הפועל באר שבע הרשתה למכבי תל אביב לצמק פיגור של 10 נקודות לשלוש בלבד. ב-2020/21 מכבי חיפה איבדה יתרון שמונה נקודות ואת הפסגה למכבי תל אביב (גם אז היא הפסידה בדרך לאשדוד). אשתקד, אחרי הניצחון בבאר שבע, מכבי חיפה גמגמה והניחה להפועל באר שבע להישאר בתמונה, עד שסגרה את הסיפור בפתיחת הפלייאוף.

אלא שהפעם זה שונה. זו כבר לא ירידת מתח, אלא מועדון כבוי לחלוטין, שלא מוצא את הגרוב. הבעיה הגדולה יותר היא שלא נראה שמישהו שם ממש מחפש.

אחרי כמעט סיבוב וחצי של דומיננטיות מוחלטת של שלוש המוליכות, הדרג הבינוני והנמוך של ליגת העל החליט להשיב מלחמה. מה שהיה קל כל כך במחזורים הקודמים הפך לקשה בהרבה. מכבי חיפה עם 5 נקודות מ-12 אפשריות ומכבי תל אביב עם 2 מ-9, כשכל הנקודות אבדו מול קבוצות במקום השביעי ומטה (מכבי נתניה הייתה בחלק התחתון כשניצחה ביום שני).

מי שניצלה את המצב, אם כי לא עד תום, היא הפועל באר שבע, שרשמה שורה של ניצחונות מינימליים ונעצרה ב-0:0 ביתי מול הפועל ירושלים. במצב העניינים הנוכחי נותר רק לקבוע שבאר שבע היא כרגע הקבוצה הטובה ביותר בין שלוש המוליכות. מדוע? מהסיבה הפשוטה שאתה טוב כמו התוצאות האחרונות שלך, ובמקרה של באר שבע בעיקר כמו ההגנה שלה. ההתקפה? ובכן, זה כבר סיפור קצת אחר.

עם החולשה המאוד לא זמנית של מכבי חיפה, לבאר שבע יש צ'אנס אמיתי לסגור את הפער ביום שני ועל הדרך לסלק סופית את מכבי תל אביב מהמאבק. הנוכחות הצהובה שם, אגב, מקרית לחלוטין – גם אם מכבי תל אביב תנצח ותוריד את ההפרש לחמש נקודות, הנוכחות שלה בתמונה פיקטיבית לחלוטין, היא לא יכולה לרוץ עד הסוף, או אם נדייק יותר – היא פשוט לא יכולה לרוץ, תרתי משמע. באר שבע, לעומת זאת, כן. אבל היא חייבת להוכיח את זה עם ניצחון במשחק הספציפי הזה.

באר שבע כמעט מושלמת העונה בחוץ עם 30 מ-33 נקודות אפשריות. ההפסד היחיד שלה נרשם בחיפה, משחק שבו רשמה עדיפות במחצית הראשונה וגם הייתה אמורה לרדת ממנה ביתרון. המפגש בבלומפילד, מול הקבוצה שהנחילה לה בעונה שעברה הפסד ראשון לאחר סיבוב פלוס, הוא מבחן עצום. עד כה באר שבע רעדה בכל פעם שהתקרבה למקום הראשון. אין לה את הפריבילגיה להמשיך לפחד.

הניצחון יקר הערך של הפועל תל אביב בקרית שמונה הבטיח לה, ככל הנראה, עוד עונה בליגת העל. בעונה שעברה ירדו מכבי פתח תקווה והפועל נוף הגליל עם 27 נקודות כל אחת. עם קצב צבירת הנקודות של בני ריינה, קרית שמונה ונס ציונה, לפחות שתיים מהן לא צפויות לעבור את המאזן הזה. להפועל תל אביב יש כעת 24. די לה ב-4-6 נקודות כדי לנשום.

הניצחון אתמול הושג בעיקר בזכות שניים – הכובש אלן אוז'בולט והשוער אמיליוס זובאס. כשהאחרון הגיע בדיוק לפני חודש היה חשש כבד ליכולת שלו בגלל מיעוט הדקות בעונות האחרונות. הליטאי ספג שער אחד בחמישה משחקים, וכל זאת בזמן שההתקפה עדיין תקועה ולא מצליחה לייצר שערים.

להפועל תל אביב אין יותר מדי אמצעים כלכליים לסקאוטינג מעמיק ולכן היא הלכה במקרה של זובאס על הישן והמוכר, גם אם הוא מגיע עם שכבה עבה של חלודה. אוז'בולט היה לפני תחילת העונה בבחינת קיצור דרך – חלוץ טוב לליגת העל שאפשר להחתים במחיר סביר. הוא חתם, כי זה מה שעושות קבוצות בסדר הגודל של הפועל תל אביב.

מה שמוביל אותנו דווקא ליריבה העירונית. מכבי תל אביב היא מועדון גדול עם כיס הרבה יותר עמוק. אלא שאל הכיס הזה מתלווים גם גאווה לא מוסברת וצורך כמעט חיוני להתעלם משוק הזרים שמסתובבים פה. בעידן ג'ורדי קרויף הגיעו למועדון שני זרים ששיחקו בעבר בליגת העל, שניהם כבר לא היו כאן לפני שחתמו: וינסנט אניימה הושאל מליל לעונה ונוסא איגיבור בא מבטיס. מאז – כלום.

ב-2020, כשהיה כבר בווטפורד, אמר ולאדן איביץ' שליוואי גרסיה היה השחקן הטוב ביותר בישראל. למרות זאת, מכבי תל אביב לא ממש פזלה לכיוונו בזמן אמת והוא חתם באין מפריע בא.א.ק אתונה. היא לא עשתה מהלך גם לכיוון עלי מוחמד. את הסחורה הישנה והמוכרת היא שומרת לשחקני הבית שסיימו לעשות סיבוב באירופה, לא לזרים שמסתובבים בבית"ר ירושלים. כשמסתכלים על הסטטיות בכנפיים והאנמיות ההתקפית, נותר לתהות האם דנילו אספרייה או יון ניקולאסקו הם לא מטרות ראויות לנחיתה בקרית שלום. נותר גם לתהות האם מישהו שם בכלל חושב על זה.

הריצה של מכבי נתניה מעוררת השתאות והערכה. ממועמדת לירידה נתניה הפכה, שוב, למועמדת לפלייאוף העליון ולאקס-פקטור שיכול לעזור בקביעת זהות האלופה. ההתעוררות המאוחרת של פטריק טוומאסי הפכה את נתניה למכונת נקודות ולקבוצה הכי חמה כרגע בליגת העל.

קל לראות בסיפור הזה מעשיית ילדים חביבה, אבל אין פה סוף טוב, כי מכבי נתניה מתחילה לפתח את ההרגל שעליו מתבססת בני סכנין כבר שנים – לפתוח עונה בצורה רעה, להחליף מאמן ולהתאושש. רן קוז'וך קוצר כעת, ובצדק, הרבה מחמאות, רק שצריך לזכור איזו כמות סופרלטיבים נשפכה בעונה שעברה על בני לם. נכון שהכול נזיל ושאין ערובה לשום דבר, אבל מכבי נתניה, שכבר שלוש שנים ברציפות מחליפה מאמנים, חייבת ללמוד איך להתחיל עונה מאפס ולהביט למעלה ולא לשקוע למינוס ורק אז להתחיל לצוף.