צריך לדעת לנצח בשיניים , גם כאשר הקבוצה אינה במיטבה, וזה מה שעשתה אמש (חמישי) מכבי תל אביב ביד אליהו. היא גברה על באיירן מינכן 82:90, לא לפני שגרמה דפיקות לב מואצות לאלפי אוהדיה בהיכל.
מהר מאד התברר שבאיירן הגיעה לתל אביב כדי לנצח, ולמכבי לא היו תשובות למשחק ההתקפה שלה, ובעיקר לא לעובדה ששחקני באיירן זכו פעם אחר פעם בכדורים החוזרים מתחת לסל של מכבי. ב- 20 הדקות הראשונות קלע לורנזו בראון רק 7 נקודות, ועודד קטש החליף אותו פעמים אחדות. התחושה הייתה שבראון לא בשיאו. לכן אין לי ספק שקטש ירד להפסקה מודאג, ואולי אף חרד לגורלו של המשחק, כי כשלא הולך, אז לא הולך.
אבל, או-אז קיבלנו את לורנזו הגדול. הוא העביר מהילוך ראשון להילוך רביעי, ומכבי תל אביב החלה בהדרגה, אולם בעקביות, למצוא את הסל הגרמני. בראון עצמו קלע במחצית השנייה 20 נקודות, בהן כמה שלשות שהקפיצו את ההיכל.
לבאיירן מינכן לא הייתה תשובה, וחרף עקשנותה, היא נכנעה לסיום המוחץ של שחקני מכבי תל אביב. לורנזו בראון יותר מכל כדורסלן אחר במגרש חתום על הניצחון היקר מפז, המשאיר את קבוצתו בתמונת המאבק על מקום בשמינייה הראשונה של היורוליג.
שמחת הניצחון מאמש לא יכולה להשכיח את הדקות בהן חבטה הקבוצה האורחת בבעלת הבית. שוב קיבלנו הוכחה לכך שבספורט בכלל ובכדורסל בפרט, אין משחקים קלים, גם אם נדמה שעל הנייר הם נחשבים, כביכול, למשחקים נוחים. הדברים נכונים שבעתיים ביורוליג, שבה משחקות הקבוצות הטובות ביותר באירופה.
המאמן עודד קטש יודע זאת מזמן, עוד מתקופתו ככדורסלן מזהיר, בהיותו מגדולי השחקנים שלבשו אי פעם את הגופייה הצהובה. עכשיו, לאחר שסימן וי על המשחק מול באיירן מינכן, הוא ודאי מתפנה למשימה הבאה, כי הזמן דוחק ומשחקה הבא של קבוצת מכבי תל אביב כבר נמצא מעבר לפינה.
