שתי הקבוצות שיוציאו הערב (שלישי) לדרך את הפיינל פור של ליגת האלופות הן יריבות ותיקות שמכירות אחת את השנייה היטב. גם בפעם האחרונה שהן נפגשו בחצי הגמר הגיעה ריאל כאלופת אירופה המכהנת עם סוללת כוכבים אימתנית בראשות ראול, זידאן, פיגו ורונאלדו, אבל נכנעה ליובנטוס של בופון, נדבד, דל פיירו. אלא שאז חיכה לה בגמר באולד טראפורד מאמן מוכר, קרלו אנצ'לוטי, עם מילאן שלו (ופירלו שלו), וניצח אותה בפנדלים.
ריאל ויובה מגיעות למשחק הזה במצב שונה לחלוטין. בעוד "הגברת הזקנה" הבטיחה את אליפות איטליה בפעם הרביעית ברציפות, "הבלאנקוס" עדיין נמצאים במרדף אחרי ברצלונה על התואר המקומי, קרב שיימשך כנראה עד השריקה האחרונה של העונה. רק בשבת נזקקה ריאל למאמץ אדיר וליכולת שיא של רונאלדו בכדי להכניע את סביליה ולשמור על מרחק נגיעה מיריבתם הקטאלונית.
- "אין לי שום יחסים עם גווארדיולה"
- לבנדובסקי היה בעבר בדרך לברצלונה – ונדחה
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
המאבק הכפול הזה גובה מחיר פיזי ומנטלי לא פשוט, במיוחד לאור מכת הפציעות שפקדה את הקבוצה בשבועות האחרונים. הפציעות של גארת' בייל (ששיחק 25 דקות מול סביליה ובישל את השער השלישי), קארים בנזמה ובעיקר לוקה מודריץ' פגעו מאוד בריאל ואילצו את אנצ'לוטי לבצע אלתורים בהרכב – ראמוס בקישור האחורי, למשל – ואף לשנות מערך מ-4:3:3 ל-4:4:2 קווים, כאשר רונאלדו מתפקד כחלוץ חופשי, תפקיד שהוא מאוד אוהב, וכנראה בייל לצידו.
יובנטוס מן הצד השני מגיעה נינוחה: האליפות בכיס וכל הפוקוס של המועדון על צמד המשחקים מול ריאל. אחרי שלושה קמפיינים מאוד מאכזבים בליגת האלופות, "הגברת הזקנה" סוף סוף חוזרת לקדמת הבמה. מלבד פול פוגבה הפצוע (חיסרון ענק), לרשות אלגרי עומד סגל מלא והשאלה היא באיזה מערך הוא ייבחר לפתוח: 4:4:2 יהלום – האיטלקי המסורתי – שבו השתמש בשלושת משחקי הליגה האחרונים ובשני הניצחונות על דורטמונד; או שמא יחזור לשיטת שלושת הבלמים, אותה שיכללה יובה לכדי שלמות בתקופת קונטה ואלגרי משתמש בה לסירוגין.
וידאל. כשהאליפות בכיס, הראש נקי למשחקי האלופות
מבחינה טקטית, יהיה מאבק מעניין מאוד בין שני סגנונות משחק מאוד דומים. בניגוד מוחלט לחצי הגמר שייערך מחר בין שתי קבוצות החזקת הכדור הטובות בעולם, בחצי הגמר היום, גם ריאל במתכונתה הנוכחית עם ראמוס בקישור ובייל ורונאלדו בהתקפה, וגם יובה עם פירלו כפליימייקר מאחור וטבס בעונת שיא כחלוץ שני, משחקות כדורגל מאוד ישיר. פחות החזקת כדור, פחות לחץ גבוה (מלבד פרקים קצרים בהתחלת משחק ואחרי שער) ויותר לחץ במרכז השדה ויציאה מהירה למשחק מעבר. השאלה העיקרית היא איזה קבוצה תצליח לכפות את הסגנון שלה על היריבה.
אנשי המפתח בעיניי במשחק הזה יהיו חאמס רודריגס בצד הספרדי וארתורו וידאל בצד האיטלקי. אלו אמנם שני שחקנים שונים בהוויתם: וידאל ימני, חאמס שמאלי; צ'יליאני עוצמתי, הקולומביאני קלאסי; הראשון שחקן עומק, השני שחקן רגל – אבל הם שני השחקנים המשפיעים ביותר על סגנון המשחק של הקבוצה שלהם. וידאל, בעיקר בהיעדרו של פוגבה, הוא השחקן הכי אגרסיבי בקישור של יובה. היכולת שלו לעזור לפירלו הגנתית מחד ולהצטרף בתזמון נהדר להתקפה מאידך, גורמת להתקפה של האיטלקים להיות הרבה יותר מגוונת וגם יוצרת לטבס שטחים, מכיוון שתנועות העומק של וידאל מושכות הרבה תשומת לב מהבלמים. מבחינה הגנתית העזרה שלו לפירלו קריטית, כי גם איסקו ובעיקר חאמס נכנסים כל הזמן למרכז וביחד עם קרוס יוצרים יתרון מספרי בקישור.
חאמס מהעבר השני מתפקד באגף ימין ברביעיית הקישור של ריאל, אבל הוא למעשה עושה המשחק של הקבוצה. מאז שחזר מהפציעה, בששת משחקי הליגה שבהם שיחק הוא הבקיע ארבעה שערים ובישל שלושה. בהיעדרו של מודריץ', חאמס הוא השחקן שצריך להוביל את משחק המעבר, לספק כדורים לחלוצים ולאיים בעצמו על השער. למארקיזיו ואברה תהיה עבודה לא פשוטה מולו ובמידה והוא יצליח לקבל את הכדור מאחורי קו הקישור, ההגנה של יובנטוס תהיה בבעיה גדולה.
האיש של ריאל במרכז. חאמס
למרות שישנה נטייה לזלזל מעט בכדורגל האיטלקי בשנים האחרונות, וההרגשה שריאל פייבוריטית ברורה, אני מציע לא למהר. יובנטוס בכושר מצוין, בטוחה בעצמה, עם סגל טוב ומנוסה ובמצב פיזי הרבה יותר טוב מהיריבה ולדעתי היא תיקח את ריאל לקצה. הכל פתוח.
מה דעתך על הכתבה?