בחודש ספטמבר 1989 שיחקה נבחרת הנערים של ישראל בטורניר בוורשה, בירת פולין. מנהל הנבחרת, ישראל סטוצ'ינסקי, והמאמן אמנון רז ארגנו לשחקנים בני ה-16 סיור במחנה ההשמדה מיידנק.
- גילי ורמוט ינסה לחזור לאימונים בשבוע הבא
- אדי גוטליב: "חלום להגיע לקבוצה כמו מכבי ת"א"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
בנבחרת שיחק אז שי הולצמן, חלוץ בראשית דרכו במכבי נתניה. "היינו חבורה של צעירים שרק חלק מהם באו ממשפחות של ניצולי שואה", נזכר הולצמן, "כשהגענו למקום בו נרצחו והושמדו רבבות יהודים. היינו בהלם מול התמונות וחפצי הילדים הנשים והזקנים שעברו במקום את הגרוע מכול. ממיידנק נותר רק חלק קטן כעדות לשואה. לא כולם ידעו לעכל את המראות.
"היתה אז מודעות קטנה יותר לשואה וזכרה ממה שקיים כיום שמשלחות נוער אף יוצאות לביקור במחנות ההשמדה", ממשיך הולצמן, "שרה, סבתי מצד אבי, הייתה הניצולה היחידה מכל משפחת הולצמן והיא שוחררה בסיום המלחמה בברגן בלזן. כשאני נזכר בביקור הראשון שלי ובמפגש עם השואה במיידנק אני חש צמרמורת. אסור לשכוח את אשר עשו הנאצים לעם היהודי".
אריק בנאדו, אז בלם בנוער מכבי חיפה, נכח גם הוא בביקור. "כמי שמשפחתו לא נשאה את פצעי השואה, אמנם ידענו הרבה על מחנות ההשמדה אך לא חשנו ממש את התופת ולא הצלחנו לדמיין את המראות", מסביר בנאדו, "כאשר ניצבנו מול ערימות הבגדים, הנעלים, השיער ועמדנו מול תמונות של ערמות שלדים שררה דממת מוות בקבוצה. בזווית העין ראיתי שחקנים שמנגבים דמעות.
"השיא היה כשניצבנו ליד קבר האחים הענק שם נותר רק האפר מהמשרפות", ממשיך עוזר מאמן הנבחרת הלאומית כיום, "באותה סיטואציה החלו הדברים לחדור עמוק ללב ולנשמה. גם לאחר שכבר ביקרתי במספר מחנות מוות, ביניהם אושוויץ ובירקנאו, הזיכרון ממיידנק הוא מצמרר ובלתי נמחה".
מה דעתך על הכתבה?