זחל מחוץ למירוץ: הטעויות של קראנקה בסיכום השבת בליגת העל

אם בכדורגל יש מגיע ולא מגיע, אז לשלוש הקבוצות שהצטרפו לשלוש הגדולות בפלייאוף העליון מגיע ביג טיים להגיע לשם. שילוב של אסטרטגיה, ניהול מקצועי , ורוח מועדון. אפשר כמובן מהצד לגחך ולשאול איך מ.ס אשדוד השתחלה להגדרות שכוללות רוח מועדון ואפשר להציג את המשחק שלה בנתניה אתמול כדי שהדברים יובהרו היטב. אשדוד, שהעונה עושה מבצעי שיווק (כן, גם כניסה חינם זו שיטה) כדי להגדיל את הקהילה, באה לשחק את המשחק שלה מול הלהיט התורן של הליגה – וניצחה.

זה כמובן לא גורע מההישג של המנוצחת. בנתניה הוחלף מאמן גם העונה, אבל בניגוד לעבר, המאמן הזה צמח מתוך המועדון. בהפועל ירושלים יסיים זיו אריה עונה רביעית ברציפות כמאמן הקבוצה (האחרון שעשה זאת היה ברק בכר בהפועל ב"ש) וגם רן בן שמעון ישלים עונה שלישית רצופה ללא טלטולים באשדוד.

האסטרטגיה של שלושת המועדונים ברורה: טיפוח שחקני בית ואם לא שחקני בית אז שחקנים שנרכשים בגיל צעיר. הזרים צעירים יחסית (בנתניה זה בוריס אינו, באשדוד זה מוגיס, קמהאני, אוואני וממאטו, בירושלים זרים מהנוער ממשיכים לבוגרים כמו אגאדה, אדליי וסדריק).

הניהול המקצועי מוקפד. בירושלים ובנתניה יש ממש מנהלים מקצועים (שי אהרון ואלמוג כהן, שצמחו בתוך המועדון) ובאשדוד ג'קי בן זקן הוא מסוג הבעלים שמבין את המשחק ואת הצרכים ומסונכרן עם המאמן שלו. אלה לא דברים שאפשר להגיד על בית"ר ירושלים, על סכנין ועל הפועל חיפה שנותרו מאחור, בטח לא על הפועל ת"א. הקהל, כך מתברר, הוא אולי פקטור בקביעת המועדונים הבכירים בישראל, אבל לא בקביעת המועדונים המוצלחים.

בשולי הדברים, עליית שלוש הקבוצות האלה לפלייאוף העליון לא מסתכמת בכך. מידת ההשפעה שלהן על קביעת האלופה חשובה יותר מהשגת המקום הרביעי, שרק במקרה של זכיית מכבי ת"א בגביע, יוליך לאירופה בקיץ. אם הקבוצות הללו תסתפקנה בפלייאוף העליון ותתבטלנה מול הגדולות, זה ינציח את מיקומן כראשי שועלים ותו לא. ההפסדים של ירושלים ונתניה אתמול רק מעידים על כך שפלייאוף עליון הוא המטרה ומלבדה, כמעט כלום. קבוצה כדורגל מצליחה היא קבוצה ששומרת על הרלוונטיות והתחרותיות שלה 24/7 וצריך לקות בשביל שתי הקבוצות האלה שעד לסיום העונה הן לא תפסדנה לקבוצות שצריכות נקודות יותר מהן.

אם בית"ר ירושלים הייתה מעפילה לפלייאוף העליון האירוניה הייתה מוציאה הודעת התנצלות בפני הכדורגל הישראלי. בית"ר ירושלים הייתה צריכה להיות במקרה הטוב בליגה א' העונה ובמקרה הרע להתחיל מליגה ג', אבל הכדורגל הישראלי התגייס לטובתה והשאיר אותה במקומה, למרות שכל הקווים האדומים נחצו. להגיע לפלייאוף עליון במצב הזה היה מסמן לכדורגל הישראלי שכל דמביש גבר.

ולמרות הכל, היה שם סיכוי והייתה שם תקווה ומזל שיוסי אבוקסיס היה מספיק אמיץ לומר אתמול שאי אפשר ליהנות כל הזמן משלושה חלוצים בכושר שיא ותו לא, כי בסוף זה ייגמר. לבית"ר זה נגמר במאני טיים, לפחות היא נשארה בליגה.
המזל הרע של בית"ר אתמול לא היה נפילת המתח של מכבי נתניה, אלא השיבוץ שלה במשחק אחרון וקובע בדוחא. סכנין ניצחה עד אתמול פעמיים בלבד ב-12 משחקי בית, אבל כשמדובר בבית"ר ירושלים זה באנקר מבחינתה. יותר קהל, יותר טירוף, יותר מחויבות, כמעט גמר גביע. בית"ר צריכה לשאול את עצמה איך מכל הקבוצות הקקיוניות יחסית בישראל, לסכנין יש מאזן טוב יותר במשחקים נגדה (בניגוד למאזן שלה מול בכירות אחרות) ולמה שחקנים מהמגזר הערבי מבקיעים יותר בטדי מאשר בכל מגרש חוץ אחר. אין פה תשובה ספורטיבית.

ושוב, בשולי הדברים, האירועים סביב ובמהלך המשחק ביציעים (השלכת חפצים לאורך מגרש שלם על בר כהן שהוחלף, ומנגד זיקוק בכינון ישיר מהיציע של בית"ר לעבר היציע של סכנין) מעלים סימן שאלה סביב ההחלטה של שינו זוארץ להקפיא כל עונש רדיוס שהוא עד לסיום העונה. איך מתמודדים עם התנהגות כזו? קנס לקבוצות וזהו? האם יש הצדקה שקהלים כאלה ייהנו מההפקר בהחלטה וימשיכו להגיע למשחקים הבאים בין שתי הקבוצות? לטעמי, ממש לא.

מדהים היה לראות אתמול את אייטור קראנקה, מאמן כושל שהצליח לייתר את הפלייאוף העליון עבור מכבי ת"א, להוציא אותה מהמרוץ 10 מחזורים לסיום העונה, עומד בפרצופו התמים ומסביר להדיוטות את השטויות שהוא עושה בניהול משחק. על הפרק הייתה החלפתו של ערן זהבי בדקה ה-72 לטובת הכנסת שחקן כנף כמו יונתן כהן.

ערן זהבי יכול להיות חלש במשחק אבל יש בארסנל שלו מגון ביצועים שלא מצריכים תנועה או מוטביציה כדי להבקיע. 21 שערים בכל המסגרות, גם העונה, לא מותירים ספק. יונתן כהן לעומת זאת כבש שער אחרון ב-15 בפברואר 2022, לפני למעלה משנה. חוסר הביטחון שלו ניכר, הוא שיחק בחודשיים האחרונים 48 דקות בשלושה משחקי ליגה ושותף בעיקר בגביע. קראנקה הסביר את ההחלטה, ברצון שלו לייעל את המתפרצות נוכח הרחקתו של ניר ביטון, וערן זהבי לטעמו "לא מהיר לסגנון הזה".

וואו, מעבר לעובדה שקראנקה מחליף שחקנים עם מספרים בשחקנים ללא מספרים, כדי לנצח משחק בעשרה שחקנים, הוא מודה שקבוצה בעשרה שחקנים נחותה מיריבתה, והיא צריכה להתגונן ולשחק על מתפרצות מהירות. חשוב לזכור, מכבי ת"א שיחקה אתמול מול הפועל חיפה, לא מול מכבי חיפה ומועדון בסדר הגודל של מכבי ת"א לא עובר לתכנית ב' בגלל חסרון של שחקן, בוודאי לא במשחק שבו תיקו ומטה מרחיק אותך סופית מהמרוץ לאליפות. כאן, המטרה אינה מניעת הפסד אלא השגת ניצחון למרות החיסרון המספרי. ואת זה קראנקה עשה בדקות האחרונות בלי זהבי ויובאנוביץ', אבל עם יונתן כהן ודור תורג'מן.

העיקר להביא מאמנים זרים.

סקציה נס ציונה תרד ליגה בסוף העונה. 7 נקודות הפרש מחוף מבטחים, כשבקופה יש 21 נקודות, והיא השיגה רק 17 עד היום, מעידות שאין באמת סיכוי להישרדות. הבעיה היא לא בירידתה של נס ציונה חזרה ללאומית. מועדון כמו סקציה נס ציונה לא שווה ליגת על, השאלה היא מה יקרה עם המועדון המצוין הזה אחרי שתי עליות לליגת העל (ושתי ירידות בתוך עונה) בחמש עונות. התשובה: אסון.

מועדון שמתייחס לנד-נד הזה באדישות לא יתקדם. נס ציונה הייתה צריכה להפיק מהעלייה הקודמת שלה לקחים והיא לא הסיקה דבר: ראש העירייה לא הרחיב את האצטדיון העירוני או בנה מגרשי חנייה ודרכי מילוט כדי לקבל אישור לארח בו בליגת העל, שחקני החיזוק לליגת העל הם מהסוג שכבר נמצא מעבר לשיא וגם השיא לא היה כזה להיט, ושום קהילה לא גובשה מאחרי הקבוצה שבסך הכל הצליחה לעלות ליגה (כולל מליגה א') שלוש פעמים בשש העונות האחרונות. נס ציונה תחזור לליגה הלאומית בדיוק באותו מקום שממנו עזבה אותה, כאילו כלום לא היה. ובעניין הזה כדאי היה לה להסתכל על מי שהפסידה לה אתמול, הפועל חדרה. יש לה מה ללמוד.