אותי זה מדכא שדורטמונד וקלופ נפרדים. אני מושקע בשותפות הזו, ברור שהבאתי בחשבון שזה יקרה אבל כשזה קרה, נפלה עלי מועקה. אני מכיר את הטיעונים שמכתיבה הגישה הרציונאלית, המפוכחת, אבל מי רוצה להיות רציונאלי כשמדובר בכדורגל. זה התחום היחיד שלגיטימי להיוותר בו רומנטיקן דביל וחסר תקנה כפי שהיית מאז ומעולם. כצופה מהצד בחיבור שנוצר בין קלופ לדורטמונד אני לא רוצה שום שינוי. אני רוצה שזה יישאר כמו שזה, לתמיד. גם אם יש כמה שנים קשות בדרך, שהקונספט יישאר. ראיתי את זה נולד, גדל ומתפתח. ראיתי מאמן ומועדון הופכים לישות אחת, בלתי ניתנת להפרדה, ראיתי את התוצאות שהחיבור הזה מוליד, רבאק אל תיקחו את זה ממני עכשיו.
לפני שנתיים – שלוש עלה מין גל כזה. התחילה מגמה שסימנה לעוד מועדונים את הדרך להפוך למועדונים גדולים. דורטמונד נראתה כמו הקבוצה הכי טובה בעולם, ליברפול של רוג'רס וסוארס ריגשה את הפרמייר ליג, אתלטיקו של סימאונה החלה להיווצר ואהבתי מאוד גם את בילבאו של ביאלסה. התחילו תזוזות טקטוניות. ותוך שנתיים הכל נעלם, כמו בועת אמה, רק אתלטיקו וסימאונה נשארו. מכל ההבטחות זה מה שנשאר. הכסף קנה הכל.
זה המפגש הייחודי הנדיר, בין סמכות מקצועית לכסף שמבין את מקומו – מה ניתן לקנות ולמה אין מחיר. זה החיבור בין שני אלה לאווירה מסויימת, ייחודית, שקיימת סביב המועדון ובין המועדון לבין האוכלוסיה שהוא מוטמע בתוכה, תרבותית ופוליטית. כשכל זה נרקח ביחד מתקבל כדורגל שלא נקנה בכסף, כדורגל שהוא עבודת יד. יש מאחוריו פילוסופיה, השקפת עולם שנראית על המגרש. עד לשם היא מגיעה. בדרך כלל אדם אחד אחראי ליצירה הזו. מובן שיש לו שותפים שחלקם לא ישכח ולא יגרע; שחקנים, מנהלים, בעלים – אבל יש אידאולוג אחד, בעל חזון אחד, שצריך להיפגש עם החומרים המתאימים שבלעדיו הם רק חומרים.
בסופו של דבר בסבי ופרגוסון נועדו ליונייטד, שנקלי לליברפול, מיכלס לאייאקס, פפ לברצלונה, קלופ לדורטמונד. כל המרכיבים היו שם קודם לכן עד שבאו אלה וחיברו את הכל ביחד. זה לא אומר שהיו יכולים לחבר הכל ביחד גם במקום אחר. אמרנו, צריך להתקיים מפגש נדיר.
קלופ בפרידה מוואצקה ודורטמונד. אידיאולוג בחסד (צילום: Gettyimages)
יש מעט מאוד מאמני – מועדונים. היסטורית, יש מעט. מניתי כמה קודם, אין עוד הרבה מעבר לזה. יש להם אופי של מייסדים לכולם, אידאולוגים בדרך כלל, אנשים עם השקפת עולם רחבה, כוללת וחזון ברור של איך המשחק צריך להיות משוחק ואיך הוא צריך להראות. החיבור בין אלה לבין המועדון הוא חיבור אידיאולוגי בבסיסו, בדרך כלל הוא מתרחש בין אנדרדוגים, ומשקף את הרצון לראות עוד משהו מול העיניים חוץ ממה שהמיינסטרים מציג. מדובר באלטרנטיבה. הכסף זז אז קצת הצידה, הוא חוזר להיות מה שהוא נועד להיות – מממן של גדולה. גדולה שונה מזו של באיירן מינכן, ריאל מדריד וברצלונה, כי זו גדולה שכסף יכול לקנות. אברמוביץ' קנה אחת כזו לצ'לסי, אבל כאן אנחנו מדברים על גדולה אחרת.
המועדונים הגדולים נולדו גדולים. אני כמעט לא מכיר מועדונים גדולים שהפכו להיות כאלה בתהליך הדרגתי ומתמשך שבסופו של דבר בא וקבע עובדה מוגמרת: הנה יש פה עוד מועדון גדול. המועדונים הגדולים הקיימים לא מאפשרים לתהליך הזה לקרות, לא לאורך זמן. אין להם שום צורך בשותפות.
הטיפול שבאיירן נתנה לדורטמונד בשנים האחרונות הוא טיפול מרסק, משפיל. היא אחזה בידה, גררה אותה בעקבותיה השכיבה אותה על ברכיה והפליקה לה בטוסיק. אני יכול להבין את ההשפלה שקלופ בטח חש. היה חייב לחוש, הוא הרי בנאדם. הסתכל בעיניים כלות איך מפוררים את היצירה שלו, בטח שואל את עצמו; 'מה, עכשיו עוד פעם. להתחיל את כל זה מההתחלה?' אלה שאלות שיוצרים שואלים את עצמם כשיצירתם מתפוררת ומתפוגגת. שאלות שאידאולוגים שואלים את עצמם כשהם רואים אותה נשטפת באחרת. קלופ בטח שאל את עצמו את השאלות האלה לפני שבא למנהלים שלו ואמר: 'עד כאן, זהו, הספיק לי. תביאו את טוכל, טוכל יעשה בשבילכם עבודה טובה'.
גצה בבאיירן. מעבר שהשפיל את קלופ (צילום: Gettyimages)
אני בטוח שגם אלכס פרגוסון שאל את עצמו לא פעם כשדרך את עצמו להקים עוד קבוצה גדולה של היונייטד תחת זו שקמלה. למועדונים גדולים יש תקופות יבשות שאינן קצובות בזמן כשהם מקימים קבוצה גדולה חדשה תחת זו שהתפרקה. אבל הם נשארים שם ומקימים את החדשה כי זה מה שהופך אותם למועדונים גדולים ומפריד אותם מקבוצות שהיו שם איזשהו פרק זמן. פרגוסון בחר להקים את היונייטד כל פעם מחדש כי מהי היונייטד אם לא מקימים אותה מחדש? קלופ בחר אחרת.
קלופ לא יקים את דורטמונד במקום אחר. הוא ילך ל"סיטי". אני מתכוון ל"סיטי" במובן הרחב שלה: הוא ילך לקבוצה לא לרעיון, למקום עבודה לא לאידאולוגיה. קלופ הולך להתפרנס. הסיטי זו פרנסה. מנצ'יני התפרנס שם יפה, אחר כך פלגריני, אחריו קלופ, אחרי קלופ יבוא מישהו אחר.
פרגוסון. במועדונים גדולים תמיד מקימים מחדש (צילום: Gettyimages)
אני לא רואה את קלופ מייצר עוד משהו כמו דורטמונד, אני כן רואה אותו נטחן בריאל מדריד, עושה עבודה לרומן אברמוביץ'. כמו כולם, כמו פפ בבאיירן, לפפ הרי ברור שמה שקרה לו בברצלונה לא יקרה לו במינכן אז למה שקלופ יחשוב אחרת. את פפ אני מבין כי ברצלונה לעולם לא היתה נקראת על שמו אבל קלופ היה יכול לגרום לכך שדורטמונד תהיה מזוהה עם שמו. רק אם היה נשאר ומקים עוד קבוצה אחת גדולה והיה דבק ברעיון. אבל אלו הן מחשבות של רומנטיקנים.
מה דעתך על הכתבה?