המון שחקנים ישראלים משתייכים לקבוצות אירופאיות, לא את כולם אני מכיר. על חלקם לא שמעתי לפני שהבנתי שהם משחקים שם. שחקן ישראלי שחותם בקבוצה אירופאית זה כבר לא כזה ביג דיל. זה לא אומר הרבה – לא עליו ולא על הקבוצה שהחתימה אותו. הסיפור של שרן ייני מעסיק אותי כבר כמה ימים ואני מנסה לברר למה. קראתי כל מה שפורסם, כל מילה, בכל אתר, כל תגובה, את הכול אני יודע.
זה לא שאני אוהד מכבי וייני הוא אחד שגדל אצלנו מגיל 6 ולכן אני חש צורך לעקוב אחריו. אבי כהן היה האחרון שעניין אותי על הבסיס הזה. אבי נמני לא עניין אותי, טל בן חיים לא, מי עוד גדל אצלנו וחתם באירופה? אני כבר לא זוכר.
- דן מורי המליץ לשרן ייני להגיע לוויטסה
- אייל משומר מועמד למכבי תל אביב
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
המקרה של ייני זה משהו אחר. אני מנסה להבין את הנסיבות שבמסגרתן שני הצדדים נפגשו, ההולנדים והוא. איך נוצר הקשר בין ויטסה לבינו. למה הם רצו אותו? ייני כבר בן 29, הוא לא איזה כשרון אלבני גולמי שעוד יתפתח ואפשר יהיה למכור אותו יום אחד ולעשות עליו קצת כסף. שחקן מסוגו של ייני, ובגילו, אתה קונה כשחסר לך משהו, והוא זה שיכול לתת לך מענה בטווח המיידי. מה יכול להיות הדבר הזה שלהולנדים חסר ושדווקא ייני יכול לתת להם?
גם מנקודת מבטו הדברים לא כל כך ברורים לי. למה שבשלב הזה בקריירה שלו הוא ירצה לנסות משהו חדש, אחר, להעמיד את עצמו עוד פעם במבחן אחרי שכבר הגיע. סוף-סוף הגיע.
הרי לא תמיד הוא נמצא איפה שהוא נמצא היום. זה לקח לו שנים. הוא חייב להרגיש שאולי יש לו מה להפסיד, כשהוא נזכר בנקודת ההתחלה שלו. ייני אף פעם לא יצר את הרושם שהקריירה שלו לא תמוצה עד שלא ישחק כמה עונות באירופה. עליו אף פעם לא חשבו שהוא צריך לשחק באירופה כי שם זה מקומו. אני מעריך את ייני, אני מרגיש מצוין כשהוא על המגרש ומשחק עבורי. מבחינתי, הוא באנקר. אבל אין לי מושג למה, למה הוא באנקר, מה יש בו שהופך אותו לבאנקר?
ייני חוגג את אליפות שנייה ברציפות (אסף קליגר)
***
הוא בכלל לא נראה שחקן כדורגל. אני לא אומר שכל שחקני הכדורגל נראים ומתנהגים אותו דבר, אבל אין עוד אחד שנראה ומתנהל כמו ייני. הוא לא שייך לתחום. אני חושב שהשונות שלו הקשתה עליו לקבל הכרה כשחקן כדורגל. בסופו של דבר, הוא קיבל אותה רק בגלל שהתעקש ועמד על כך שהוא שחקן כדורגל ושזה ייעודו בחיים. קהילת הכדורגל, כל אלה שעוסקים בענף, תמיד נתנו את ההרגשה שייני לא שייך. גם בשנים האחרונות שלו, הטובות, שבהן הוכר סוף-סוף, גם עכשיו הוא נראה לא שייך. מוזר לראות אותו שם. תשאלו בענף. מה יש בייני, מה מייחד אותו? יגידו לכם: "שחקן אינטליגנט". "שחקן אינטליגנט" בשפת הכדורגל זה אחד 'שיש לו משהו שאין לנו ואין לנו מושג מה זה.
ייני לא נראה כמו שחקן כדורגל – לא כשהוא על המגרש ולא כשהוא מחוצה לו; לא כשהוא משחק ולא כשהוא על הספסל. בשום סיטואציה. ייני נראה כמו כל אחד. שחקני כדורגל מאוד מקפידים שלא להיראות כמו כל אחד. הם מאוד משתדלים לשוות לעצמם איזושהי דמות שתבדל אותם, שתייחד אותם מכולם. לפעמים זה אפילו מצליח להם. אי אפשר לטעות במאור בוזגלו ולחשוב שהוא וטרינר. לזה אני מתכוון. אבל ייני – כלום. לפני כמה שנים הוא הוסיף לעצמו זקן ואף אחד לא שם לב. נראה היה כאילו הוא נולד כך. ייני יכול לחלוף על פניך ברחוב, תחשוב שהוא מוכר לך מאיזשהו מקום, ולא זכור לך מאיפה לעזאזל. וזה לא מעסיק אותו. היעדר הייחודיות שלו לא מעסיקה אותו. הוא לא נוקף אצבע בעניין. לא שם על זה. זה מה שהוא, ימות העולם.
גם בעמדת השוער הוא שיחק (עדי אבישי)
***
עשר שנים אני רואה אותו משחק – בתדירות די גבוהה ובמעמדים די גדולים – תנועה אחת שלו לא נחרתה בזיכרוני. תנועה שמאפיינת רק אותו. מהלך אחד שאותו הוא מבצע בעקביות ושנותן לו את המעמד שלו: באנקר בקבוצה אלופה ובנבחרת. לאייל משומר יש, לטאלב טוואטחה יש – לייני אין.
הוא המבצע הגדול של פעולות שאף אחד לא זוכר מה הן היו. זכור רק שהן היו פעולות מועילות. הן כל כך פשוטות הפעולות שהוא מבצע, כל כך מתבקשות, ששדרים לא מתעכבים עליהן, לא מציינים אותן. אין לכדורגל ז'רגון רחב ומקיף דיו כדי לתאר את מה שייני עושה על המגרש. לא הומצאו לזה מילים ומונחים.
זה קורה בכדורגל לא פעם. שחקן מבצע פעולה כלשהי והיציע מורט את שערותיו: "למה טמבל, למה? אתה לא רואה? תסתכל, תרים את הראש". טענה כזאת אף פעם לא מופנית כלפיו. ייני תמיד מסתכל, תמיד מרים את הראש, תמיד רואה, והפעולות שהוא עושה הן אולי קטנות, אבל הכי מדויקות שניתן לבצע ותמיד בזמן. ייני לא טועה, במשחק שמוכרע על ידי טעויות, והרבה מאוד כדורים עוברים דרכו. ייני הוא צומת על המגרש, הוא תמיד בסביבת הכדור וגם לסיטואציות היותר מסובכות הוא מוצא את הפתרונות הכי פשוטים.
מוצא את הפתרונות הכי פשוטים (Gettyimages)
ייני הוא לא שחקן מוגבל, הוא מסכל אבל לא מוגבל. הוא יכול לעשות הכול, ראיתי אותו כבר עושה הכול, אבל גם אז זה נראה מתבקש ופשוט. ייני יעשה רק את מה שצריך – וזה בניגוד למרבית העוסקים בתחום שתמיד יעדיפו לעשות את הפעולות הנראות, אבל לא תמיד המתבקשות. בנקודה זו אני נזכר משום מה בישראל זגורי ובחן עזרא, אבל יש עוד טאלנטים מסוגם.
ייני אף פעם לא מנסה לעשות משהו מעניין "חבל רק שזה לא הצליח לו". הוא לא מנסה, הוא עושה ותמיד זה מצליח לו. שום דבר לא נתקע אצלו, בסביבה שלו לא נוצרות בעיות, הן נפתרות.
זה מה שההולנדים, בסופו של דבר, צירפו לארגון שלהם: מישהו שהוא פותר בעיות מוכח. פותר בעיות בן 29. זה אומר שהוא פתר כבר הרבה מאוד בעיות. פתר במכבי, פתר בנבחרת. אם זה מה שהארגון צריך, ייני זה הבנאדם. אין הרבה כמוהו. ייני זה לא מודל שניתן על פיו לגדל ילדים, שחקני עתיד. איזה ילד רוצה לגדול להיות שחקן פשוט שלא רואים ולא זוכרים. כאן? בישראל? אצלנו?
מה דעתך על הכתבה?