כרטיס צהוב: אייטור קראנקה הוא סוג של ליטו וידיגל

בנובמבר 2012 יצאה מכבי ת"א למשחק חוץ ברמה"ש. בדקה ה־49 הצהובים, שהגיעו למשחק בפורמה איומה ונוראה, כבר היו בפיגור 3:1. בסופו של דבר, היא ניצחה 3:4 והשושלת החדשה נולדה – הצהובים לקחו אליפות ראשונה אחרי עשר שנים שלא עשו זאת. זה היה האות לעשור נפלא של מכבי ת"א, שבמחציתו הקבוצה זכתה באליפות ובאופן כללי היה נראה שהשליטה שלה בליגה ובכדורגל הישראלי – גם בשנים שבהן היא לא זכתה בתואר – היא אבסולוטית. מכבי ת"א ייצרה שחקנים והפיצה אותם בכל הליגה, קנתה מה שיכלה בטוב טעם (בדרך כלל) ובאופן כללי, לא היה אפשר לערער על הפוזה של המפלצת מקריית שלום.

אבל נראה שהשנה משהו נסדק בבית החרושת של מיטש גולדהאר. כרגע – מדובר בקטסטרופה לא מכובדת, שלא מתאימה למועדון מקריית שלום, שהרגיל אותנו לסטנדרטים אחרים לגמרי בעשור האחרון. שימו לב איזה סיום עונה סדירה מביך חווה מכבי ת"א, מי היה מאמין שזה מה שיקרה. 10 נקודות ממכבי חיפה, 6 מהפועל ב"ש – די ברור שאפשר ללכת לים. הפסד להפועל ירושלים, תיקו עם הפועל חיפה ובני סכנין, ובאופן כללי, יכולת שעדיף היה לא להציג בציבור הרחב.

העונה הנוכחית של מכבי ת"א מזכירה את מה שקרה לה ב־2016/17. הכוונה היא פחות לחצי הראשון של העונה, עם 28 נקודות מ־48 שצבר שוטה ארבלדזה, אלא יותר לחצי השני – כשג'ורדי קרויף הביא את ליטו וידיגל וסידר לו לאמן את הקבוצה. מכבי הפכה באותה תקופה ללא מאיימת, ולא משנה כמה איכותי היה הסגל שלה (והוא היה). וידיגל נראה כבוי, לא מחובר ולא מתחבר, ובמקום להחדיר לקבוצה אנרגיות חדשות ולסיים את העונה עם תואר כלשהו, הוא סיים פה בלי כלום ונעלם בין דפי ההיסטוריה.

אייטור קראנקה הוא סוג של ליטו וידיגל. אם יש משהו שאפשר להגיד עליו – וכמובן, כל מה שנאמר פה נכון לעכשיו וברור שמחר יכול לקרות נס והכל ישתנה – הוא שקראנקה לא באמת פה. גם קודמו בתפקיד איבד נקודות, כמובן, וגם גדולי המאמנים מפסידים במשחקים מול קבוצות בינוניות מינוס לפעמים, והכל באמת בסדר – אבל קראנקה פחות משדר שהוא בעניינים. ניהול המשחק שלו הוא אנמי להחריד, ודי במשחק האחרון מול הפועל חיפה – אחת הקבוצות החלשות בליגה ביחס להשקעה שבוצעה בסגל שלה – כדי להבין את זה. החילוף של זהבי (גם אם כלפי חוץ זהבי עצמו שמר על אחדות השורות ולא יצא נגד מאמנו), לא היה נכון. כי גם קראנקה אמור לדעת שזהבי יכול לגמור כל משחק רדום בהברקה אחת. להוציא את זהבי בדקה ה־71, במצב של 1:1 – זה לוותר על המשחק.

והמשפט הזה הוא בעייתי בשני מובנים, ורק אחד מהם לחובת קראנקה: הראשון, אם אתה יודע שזהבי יכול לגמור את המשחק לטובתך גם אם איבדת את המומנטום לחלוטין, מה אתה מוציא אותו? השני, איך יכול להיות שמכבי ת"א הגדולה עדיין תלויה, בדיוק כמו באמצע העשור הקודם, בקילר אינסטינקט של זהבי? איך לא ישבו כל הגאונים מהבורד, ומצאו פתרון או גיבוי או תוספות ראויות?

נכון, גם אתם הייתם מחזירים את דור פרץ ויונתן כהן מחו"ל. ונכון, גם אתם הייתם שמים את מרבית הז'יטונים על זהבי. וגם אני. אבל אם כבר ראיתם שזה לא עובד (וזה ממש לא עבד), ואוסקר גלוך התחיל לפרוע שטרות, והחלטתם בכל זאת לשחרר אותו לחו"ל – איך אתם לא מביאים מחליף ראוי? לא הימור על שחקן זר עם פוטנציאל, אלא מישהו שיכול לספק קבלות מהרגע הראשון ולא צריך זמן התאקלמות?

למכבי ת"א נותרה משימה אחת העונה: להביא את הגביע. העניין הוא שבדיוק כמו אצל וידיגל, מאוד יכול להיות שהתרדמת מהליגה תבוא לידי ביטוי גם בגביע, וזה יכול להשאיר אותה בלי כלום שנה שנייה ברציפות