גם הפציעות והמגבלות לא יעצרו אותם: הרצים שרוצים לכבוש את העולם

אמיר מאיר, במאי הקרוב בן 51 , נשוי באושר לשרון + 3 ילדים, מתגורר בכפר האורנים, נפצע כחייל בפעילות שגרתית ב-25.10.92, בעקבות התפוצצות מטען צד שבוא מצא את מותו. "באותו רגע נגמר הפרק של חיי עד גיל 20. ואם לא היה מגיע אז לשם פרופ' הלברטל (בימים אלו רופא צעיר ביחידת החילוץ 669) לא הייתי בחיים".

אמיר נזכר בגבעה שהייתה שם, שהייתה מאוד בעייתית, אמיר היה מעורב בפיגוע רציני. הספארי שבו היה עלתה על מטען צד, נהרגו שם 5 חבר'ה משלנו ואמיר היה שרוי במצב של מוות קליני, שלא יודע עד רגע זה כמה זמן זה היה. בהתחלה אמרו לכולם וגם לד"ר מיכאל הלברטל, דאז רופא ילדים (ולימים הפך לפרופסור הלברטל, מנהל בית החולים רמב"ם), שהיה רופא מוטס ב-669 ובמקרה הגיע לשטח ככוח עזר, שאמיר לא בין החיים. הפרופסור עבר על הגופה של אמיר וברגע שראה שהיד שלו זזה, הפך אותו על האלונקה ובמסוק באוויר פתח לו את קנה הנשימה על ידי צינור הנשמה פשוט. לא היה אז בזמנו את הציוד שיש היום לפרוצדורות בשטח, ולשמחתו חזר אמיר מעט לנשום והטיסו אותו מיידית לרמב"ם. אמיר עבר ברמב"ם ניתוח מוח כי הפגיעה שלו הייתה בראש, הוא אובחן עם דחיקה קשה בגולגולת ואיבוד הכרה.

אמיר נותח ברמב"ם שם ניקזו לו את כל ההמטומה שהיתה לו במוח, ואחרי כשבוע-10 ימים למעשה התעורר מהקומה שהיה שרוי בה. "אני לא זוכר כלום מאז, אני רק זוכר שהחל מחודש אחרי כבר ישבתי בכיסא גלגלים, חצי גוף ימני שלי לא זז, ולאט לאט התחלתי שיקום בבית לוינשטיין", הוא מספר.

לקח לאמיר לשקם את עצמו הרבה שנים. אחרי שנה של שיקום יום בבית לוינשטיין החליט ללמוד באקדמיה. כשהתחיל ללמוד באקדמיה ניסה אמיר ללמוד ביולוגיה, אבל העיניים שלו לא ראו טוב, הוא הרגיש כפילויות בראיה וכאבי ראש מאד חזקים. אמיר נאלץ ללכת לטיפולים בתל השומר כדי לנסות להתאים לעצמו משקפיים ותרגילים לעיניים שהיה צריך. אחרי הטיפולים עשה אמיר חישוב מסלול מחדש והחליט לחזור למשרד הביטחון, לעשות אבחון מקצועי ולהבין אם יש כיוון אחר שמתאים לו יותר כי חווה באותה התקופה תסכול רב ממצבו.

האבחון שקיבל אמיר היה שיש לו פגיעה בזיכרון הניהולי שלו והלימודים באוניברסיטה לא יתמכו ויעזור לו. באותו הרגע בחר אמיר בדרך חדשה, והחליט ללכת ללמוד אופטיקה, במכללה למדעי הראייה בתל אביב. ולאחר מכן החל לעבוד כאופטיקאי בחנות ברמת השרון.

בשנת 2000 עזבו אמיר ושרון אשתו את רמת השרון ועברו לבית פרטי בכפר האורנים. אמיר חיפש לוקיישן קרוב יותר לבית והחל לעבוד במעבדה המרכזית של אירוקה בנווה אילן ולאחר מכן במעבדה אופטית במודיעין. בשנת 2010 שרון נתנה לו מתנה מנוי לחדר כושר, אמיר די היה סקפטי לגבי היכולות הספורטיביות שלו כתוצאה מהפציעה הקשה. אמיר גילה את כוחותיו מחדש, החל להתאמן באימוני כוח, עשה דברים שלא עשה עד היום, היה מתאמן בתרגילי אירובי על מכשיר אליפטי. התחיל לחזק את הגוף שלו ולהרגיש הרבה יותר טוב עם עצמו.

בשנת 2012 פוטר אמיר מעבודתו במודיעין בגלל חוסר יכולת לעבוד יותר (בגלל בעיות בעיניים) וזו באמת הייתה עבורו שנה מאד קשה מבחינה נפשית. אמיר חיפש את עצמו, נעזר בטיפול אצל פסיכולוגית, ומהר מאוד היא חיברה אותו לעמותה שהתחיל להתנדב בה – זו עמותה של מפעל שיקומי של כל מיני חוסים, אליה היה מגיע פעמיים בשבוע וזה היה גורם לו לאושר גדול, כי זה גרם לו להרגיש שוב פעם שווה ומשמעותי.

אמיר קיבל החלטה בעקבות פרסום שנתקל בו ללכת על לימודי קידום בריאות, ניהול ספורט ומאמני חדר כושר בוינגייט, מדובר היה בתואר ראשון משולב עם ניהול מנהל עסקים ברופין. אמיר עשה כל מה שנדרש במיונים, ובתאריך הפיצה שלו 25/10/2012 החל את לימודיו בוינגייט – תאריך שמסמל תחילתו של פרק חדש בחייו. "התחלתי ללמוד בוינגייט, עם כל הקשיים, הצלחתי והיה לי ממש כיף ונהדר. סיימתי את המסלול בוינגייט ומיד אחריו התחלתי את המסלול האקדמי ברופין ותוך כדי הלימודים כבר החלטתי שאני פותח עסק משלי – פה אצלי בבית בכפר האורנים" מספר אמיר.

אמיר יצא לעצמאות ופתח סטודיו לאימון שעוזר לאנשים להגיע להכרה ולתודעה שספורט מהווה תרופה ובריאות לנפש ולגוף. באותה התקופה החליט אמיר שהוא מנסה לרוץ, מבלי ליפול במיוחד בגלל רגל ימין שלא היתה יציבה. אמיר עלה על המסוע ולאט לאט עזב את הידיים ורץ 10 דק' רצופות פעם ראשונה בחייו אחרי הפציעה. אחרי אותה ריצה קצרה אמיר נפטר גם ממקל ההליכה שליווה אותו והחל להתאמן למרוץ אמיתי שם הוא תכנן לרוץ 10 ק"מ. אחרי שהשתתף בריצת 10 ק"מ נפתח לו התיאבון והוא נרשם לחצי מרתון והתחיל לחלום על מרתון מלא. בשנת 2016 לקח אמיר את כל המשפחה לאמסטרדם לטיול ושם רץ לראשונה את המרתון הראשון שלו ומאז הכול היסטוריה.

כיום מתאמן אמיר לקראת מרוץ "הרי הגעש" שיתקיים ב31/3 בהרי הגולן. מדובר בריצת שטח בין תילים והרי געש בצפון רמת הגולן, של חברת מרתון ישראל שהפך לאחד ממרוצי השטח המיוחדים והמאתגרים בארץ, בשל מסלוליו שנבנו בקפידה ועוברים בשטחי אש ובשמורות טבע שנפתחות באופן חד פעמי לטובת המרוץ. במרוץ השנה ארבעה מקצים 32 ק"מ, 14 ק"מ תחרותי, 14 ק"מ הליכה ע"ש רס"ן חגי בו ארי ז"ל ומקצה עממי של 3.5 קילומטר ע"ש ארז לבנון ז"ל.

כפר האורנים, המקום שבו אמיר חי בו, זה האזור הכי טוב להתאמן למרוץ שכזה מבחינתו, כי יש בו גם שטח, גם הרים וגם ירידות קשות והוא מכין את הרצים הכי טוב למירוץ הזה. רזומה הריצה של אמיר ענף ביותר, הוא כבר השתתף כמה פעמים במרוץ של הרי הגעש ובמרות האחרון אף הגיע במקום ה 4 ובנוסף השתתף במס' אולטראמרתונים (מעל 50 ק"מ), ספרטלון ביוון במירוץ של 246 ק"מ ובינואר האחרון אף השתתף בספרטניון מירוץ של 24 שעות ואשר בו השלים 175 ק"מ.

כשנשאל מה הריצה גורמת לו ענה אמיר "אושר גדול, חופש, זה הפסיכולוג הכי טוב שיש בעולם וזה משחרר את הכל. לפעמים אני באמת צובט את עצמי ואומר וואלה אני באמת עושה את זה. כבר 9 שנים שאני רץ, אני בן 51 עוד מעט וגם לא התחלתי בגיל ממש צעיר ועם המון פחדים ופציעה גופנית שהשפיעה גם על הנפש ועל הביטחון העצמי. והיום המטרה העיקרית שלי היא קודם כל להנות".

"רוצה לרוץ במרתונים גדולים"

תכירו את סמאח סעידה, בן 39, נשוי + 2, המתגורר בפקיעין. סאמח עוסק כיום במשאבי אנוש בתחום שכר במועצת פקיעין, למד בעברו תואר ראשון משאבי אנוש וכיום לומד לתואר שני בנושא שלטון מקומי. מאז ומתמיד סאמח שנולד עם נכות, היה תמיד צולע ולמרות המגבלה שליוותה אותו כל חייו, בשנת 2018 התחיל לראשונה לרוץ עם חבר, בתור תחביב.

אחרי שהרגיש שהריצה טובה לו הצטרף למועדון הריצה עיירת הגליל והתחיל להתאמן בצורה מקצועית ונכונה עם תוכנית אימונים מסודרת עם המאמן וואסים רבאח, שמלווה אותו בצורה מקצועית וגם מאמן אותו צמוד עד היום. "אחרי שגיליתי שאני אוהב לרוץ והמגבלה מאפשרת לי לרוץ, המשכתי לרוץ באופן מקצועי כי הריצה מסייעת לי להשלים את מה שהיה לי חסר" מספר סמאח.

בשנים האחרונות סמאח התחרה בתחרויות ריצה בכל מרחק אפשרי 5/10/21/42 ק"מ וכבר רשם ברזומה שלו 6 מרתונים של 42 ק"מ. לאחרונה השתתף גם במרתון וולנסיה בספרד שם הוא רשם תוצאה מדהימה של 3:34 שעות למרחק של 42 ק"מ. "לא קשה לי עם הצליעה. אני מתאמן בצורה סדירה, אני מרגיש כמו בנאדם שהוא בריא ושלם, שהוא יכול לרוץ למרחקים ארוכים ללא שום מגבלה. חשוב לי להוות באמצעות הריצה דוגמא אישית לצעירים בעלי מגבלות וגם לאנשים בריאים יותר – אני מראה להם שהמגבלה שלי לא מפריע לי בכלום, היא רק נותנת לי עוד דרייב להמשיך ולהצליח ולשבור עוד שיאים", משתף סמאח.

סמאח מתאמן 5 ימים בשבוע, 2 אימוני כוח וחיזוקים, יום מנוחה ו3 אימוני ריצה. לקראת מרתון הוא מתאמן כל יום 3 שעות וכעת היעד הבא שלו זה מרוץ 'אצבע הגליל', שיוזנק ב-24/3/23, המהווה שיתוף פעולה אזורי ראשוני וחשוב בתחום הספורט, אליו חברו הרשויות המקומיות תחת אשכול גליל מזרחי יחד עם חברת מרתון ישראל שתנצח במקצועיות על המרוץ בהיבטים המקצועיים והשיווקיים. במרוץ צפויים להשתתף כ-1500 רצות ורצים מרחבי הארץ והצפון שייקחו חלק בשלושה מקצים, 15 קמ', 5 קמ' ומקצה עממי באורך 2 קמ' ע"ש טרי פוקס למען גיוס כספים לחקר הסרטן בשיתוף מגבית קנדה.

סמאח מתאמן לקראת המרוץ על מהירות ולא על סיבולת ומתכנן לבוא עם כל הקבוצה למסלול הארוך. שאלנו את סמאח מה הוא אומר לעצמו כשהוא מרגיש קושי בזמן הריצה "אני תמיד אומר לעצמי שאני יכול לסיים, להמשיך ולהגיע כי המשפחה שלי והחברים מחכים לי בקו הסיום. גם אם קשה לי אני תמיד ממשיך עד קו הסיום. לא יכול אחרת. זה שאני עוקף אנשים בריאים, מבחינתי זה שיא".

ומה לגבי החלום שלו? "אני רוצה לרוץ מרתון באולימפיאדה או במרתונים גדולים בארה"ב עם אנשים בעלי מוגבלויות.

את יריית הפתיחה של עונת המרוצים באביב בגליל, יפתח 'מרוץ אצבע הגליל' שיתקיים זו הפעם השנייה באגמון החולה, בשיתוף חברת מרתון ישראל. מדובר במרוץ חוויתי בלב עמק החולה, מול נופים עוצרי נשימה של הרי הגולן, החרמון, הרי נפתלי וכמובן אגמון החולה שמספק תפאורה מושלמת לרצים ולרצות שיגיעו מהצפון ומרחבי הארץ. מרוץ 'אצבע הגליל', שיוזנק ב-24/3/23, מהווה שיתוף פעולה אזורי ראשוני וחשוב בתחום הספורט, אליו חברו הרשויות המקומיות תחת אשכול גליל מזרחי יחד עם חברת מרתון ישראל שתנצח במקצועיות על המרוץ בהיבטים המקצועיים והשיווקיים.

במרוץ צפויים להשתתף כ-1,500 רצות ורצים מרחבי הארץ והצפון שייקחו חלק בשלושה מקצים, 15 קמ', 5 קמ' ומקצה עממי באורך 2 קמ' ע"ש טרי פוקס למען גיוס כספים לחקר הסרטן בשיתוף מגבית קנדה, במקצה זה ישתתפו ילדים שיגיעו מהרשויות השותפות בהסעה מסודרת. השתתפות במקצה זה תהיה ללא עלות.

צח אשנר, מנהל מחלקת הספורט במועצה האזורית מבואות החרמון, ציין: "זהו שיתוף פעולה של מנהלי מחלקות הספורט ברשויות באזור, שיתוף פעולה חשוב שמהווה את יריית הפתיחה לשיתופי פעולה עתידיים בתחום הספורט באזור הצפון יחד עם חברת מרתון ישראל. אני רואה חשיבות רבה בקיום המרוץ בליבו של עמק החולה, בלב שמורת הטבע המרהיבה. וכעת עם בוא האביב, זה הזמן של כולנו לתמוך בתיירות ובטבע שמספק לנו את הקרקע הפורייה להנות מספורט במקום הכי יפה במדינה".

"מרוץ אצבע הגליל, פותח את אביב ריצות השטח והמרוצים לעונה זו. מרתון ישראל אימצה את האירוע שישתלב כחלק מאירועי הקונספט שהיא מובילה בארץ. אגמון החולה שהופך אט אט ליעד מבוקש מארח מידי שנה 2 אירועים מרכזיים: מרוץ העגור שפותח את הסתיו (3/11) עם מקצי 10 קמ' וחצי מרתון ומרוץ 'אצבע הגליל' האביבי עם מקצי 15 קמ' ו-5' קמ', כך כל קהילת הרצים יכולה לבחור מקצה תואם וליהנות מחוויית ריצה קסומה במקום מיוחד במינו", הוסיף עופר פדן מנכ"ל ובעלים מרתון ישראל.

לפרטים והרשמה למקצים השונים במרוץ לחצו כאן.