גדול עליהם? חוסר הניסיון פגע בנבחרת ישראל במעידה מול קוסובו

ב-2:0 אתמול, זה שנפסל בזכות ה-VAR על נגיעת יד, היה לי דה ז'ה-וו. אוקטובר 1985, נבחרת ישראל מארחת את אוסטרליה. בישראל מדברים על נבחרת ישראלית שלא הייתה כמותה, ומאוסטרליה מכירים רק את המאמן, פרנק ארוק. למשחק הגיעו 50 אלף איש וראו נבחרת אוסטרלית שעולה ליתרון מאיבוד כדור של המגן גדי מכנס לדייויד מיצ'ל ואחר כך מכפילה אותו משער נגיחה מקרוב של ג'ון קוסמינה. זה כל כך חרוט בתודעה הספורטיבית של בני גילי, כי זה היה פיאסקו אמיתי. למזלנו, היד אתמול לא סייעה לראשיצה הקוסוברי להבקיע אבל הצילה אותנו מהפסד ורק דחתה את הקץ.

פוסטים בפייסבוק או טור של דקה ורבע בטלוויזיה, לא דומים למאמר באכסניה המכובדת הזו ולכן לא אומר ש"אמרתי לכם" למרות שזה מה שאמרתי לכם: ככה לא בונים נבחרת. לפחות לא כזו שתעלה ליורו 2024, אולי ליורו 2028.

תהליך ההצערה של הנבחרת, תהליך דרמטי יש לומר, פגע בסיכויים שלה להעפיל ליורו הקרוב, מבית יחסית נוח, כי המעמד גדול על חלק מהשחקנים המוכשרים אך הלא בשלים והוא הרסני כלפי השחקנים המנוסים אך הפחות מוכשרים. התמהיל הזה שהוזרק לנבחרת התברר אתמול כמיש-מש מול קוסובו. צוותים מקצועיים חדשים אוהבים לשנות. ואכן, הנבחרת לוחצת גבוה, מנסה להזיז מהר את הכדור, אבל חסר לה שאר רוח, חסר לה שחקנים עוצמתיים. באנו עם רוח חדשה וגילינו שוב את הנבחרת של רוטנשטיינר, יותר צעירה אבל עם אותן טעויות לא מחייבות.

עוד לפני שנדבר על היכולת, נדבר על הסגל. יותר מדי שחקנים טובים בחוץ – מכל מיני סיבות – שחקנים טובים שהם גם שחקני הכרעה. הנבחרת התכנסה עם ארבעה חלוצים על הנייר, שאחד מהם גם נפצע, ועם שני בלמים בלבד. כלומר, בכל סיטואציה לא נשלטת – פציעה או הרחקה או חשש מהרחקה – צריך לשנות מערך או להציב שחקנים בתפקיד שהם לא רגילים בו. וזה במשחק רשמי שלרוב אין ממנו דרך חזרה. אולי כדאי פה לחדד: ישראל אירחה אתמול את היריבה העיקרית שלה לכרטיס ליורו ולא ניצחה. היא תצטרך לתקן בגומלין בפרישטינה, או לחילופין לנצח ברומניה. בשייט היו אומרים: זרקנו את השיוט הראשון. אין עוד מה לזרוק.

ולכן אתה שואל את עצמך: האם כל העניינים העקרוניים קובעים את הדרך בה תלך הנבחרת בשנים הקרובות אך לא משפיעים על התוצאה, את מי זה מעניין? איזו נבחרת רצינית הולכת לשני משחקים חשובים תוך שלושה ימים עם שלושה חלוצים ושני בלמים בסגל? האם למישהו יש אשליה שהדרך תוכיח את עצמה ביום שלישי והנבחרת תנצח דווקא בז'נבה?

בניגוד למחמאות העצומות שהרעיפו השחקנים והמאמן וחלק מהעיתונאים על קוסובו, נאמר שאם זו היריבה העיקרית ליורו, ומי שאולי עוד תשחק ביורו, אז לנו יש נבחרת די בינונית לצורך ההשוואה וחלשה במונחים אירופיים. קוסובו נלחצה לאחור ושלחה כדורים ארוכים, אבל ישראל הסתבכה כמעט בכל התקפה שלה ולא הביאה את היתרונות שלה – המועטים – לידי ביטוי.

צריך לומר את האמת:האירוע אתמול היה גדול על אוסקר גלוך. נכון, היו לו 4 מסירות מפתח, יותר מכל שחקן בנבחרת, והוא גם העמיד את מנור סולומון באחד על אחד מול השוער, אבל ברוב המשחק הוא הלך לאיבוד בהנעת הכדור, לא מצא שטחים, איבד כדורים, לא דייק במסירות והכי גרוע: נעלם. שחקן שעד לפני 10 חודשים היה אלמוני לרוב אוהדי הכדורגל חוץ מאוהדי מכבי ת"א, קיבל את העמדה מספר 10 של נבחרת ישראל במשחק קריטי. יוסי בניון בגילו היה כוכב דורך במכבי חיפה, אחרי 15 שערים בעונתו הראשונה בהפועל ב"ש, ורבע גמר גביע מחזיקות עם מכבי חיפה, קמפיין בו היה המצטיין. האם זה נתן לו את החולצה של אייל ברקוביץ' או חיים רביבו בנבחרת? לא. ישראל הביסה בלעדיו את אוסטריה 0:5, ואת שערו המשמעותי הראשון בנבחרת כבש בגיל 19 וחצי, כשעלה כמחליף בקפריסין. בניון שולב במתינות ובשכל עד שהפך לכוכב הגדול שלה.

גם ממנור סולומון לא קיבלנו את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, אולי בגלל שקיבל את שרביט המלוכה עם המון ציפיות. למרות שהיה אחד היותר טובים בנבחרת, לא הצליח להכריע משחק שהיה לגמרי במידותיו, ושחקנים גדולים מכריעים משחק. אנחנו מכירים את זה מערן זהבי, הוא נתן לכך דוגמא חיה, אבל זהבי איננו ומצופה ממי שמוגדרים כיורשיו ולבטח מקבלים סופרלטיבים גדולים ממנו, למלא את מקומו. אם סולומון יתבונן ימינה ושמאלה הוא לא ימצא אף אחד במימדים שלו. זה מלחיץ אבל זה גם מחייב.

זה היה עוד מופע בעייתי של הגנת הנבחרת. כלומר, זה לא משנה מה הדרך, מה הרוח, מה ההרכב, ההגנה תיתן את המעשר שלה ליריבה. אתמול זה נגמר עם שער חוקי (עצמי) ושער פסול, ביום שלישי המצב רק יחמיר. וזה בא אחרי משחק בלמים עם הכי פחות טעויות בשנים האחרונות. ויטור היה נהדר, רז שלמה תרם איבוד שהביא לשער ומעטים יזכרו לו משחק מצוין. הקישור האחורי (מה קרה לנטע לביא?) היה אווירירי, איטי, ואלי דסה היה נורא. חזיזה עשה יופי של עבודה, אבל התעייף ומרגע שיצא, להבת הנבחרת כבתה. ואז באו החילופים.

חילופים אמורים לייצר יתרון זמני מול יריבות עייפות, אמור לשפר את המצב ולא להחמיר אותו. חמודי כנעאן החליף את דולב חזיזה וכאן היו כבר לנבחרת בחלק ההתקפי שחקן נבחרת נוער ושחקן נבחרת צעירה, שזה לוקסוס גדול מדי בדקות ההכרעה. כנעאן שיחק אתמול שכונתי, איבד כמעט כל כדור שקיבל ולא עזר בהגנה. ב-4 דקות תוספת הזמן שקיבלה הנבחרת מהשופט כדי לגרד ניצחון, 3.5 דקות היה הכדור ברגלי היריבה. כנעאן פשוט העניק ריפיל להתקפות קוסובו ונתן להם שוב ושוב את הכדור.

בפועל, החילופים החלישו את הנבחרת, לא רעננו אותה ולא הכריעו לטובתה.

הבוקר שאחרי בנבחרת

בנבחרת התגוננו: "מי שכבר מספיד אותנו יצטער בסוף"
דסה מודה בטעות, סולומון מסביר למה לא מסר, וייסמן עונה
זהבי נפרד מנאתכו: "גאה שהיית הקפטן שלי, תמיד נתת את כולך"

ביברס נאתכו עלה אתמול בדקה ה-88 להופעה ה-88 שלו. 6 דקות עם זמן פציעות הוא היה על המגרש, סוג של סטנדינג אוביישן בזמן הכי פחות נכון, משחק שבו צריך לנצח. נאתכו היה נחוץ על המגרש הרבה קודם והוא יהיה נחוץ לילדים האלה גם בעתיד, אבל הוא צפה את המגמה והולך בטרם עת, נראה אפילו שבניגוד למה שתכנן.

אלי גוטמן עשה לו את העוול הראשון כשהעביר אותו ב-2008 מעמדת הקשר מתחת לחלוצים לעמדת עושה המשחק מאחור, עד שהתקבע בתודעה כקשר אחורי. זה השפיע על חלק מהקהל שלא הבין למה שחקן שלא נותן מספרים ממשיך לקבל אשראי בנבחרת. במשחק דינמי רואים פחות את המנהיגות, את האבהות, את המסירות, את החברות, את הדמות. במשחק נבחרת לא רואים 128 שערים בקריירה (גם אם חלקם פנדלים). ולכן נאתכו פורש ביום שלישי מהנבחרת כשעל ראשו כתר האנדרייטד.

בשורה התחתונה, שוב הוצב הר של ציפיות על באר של אכזבות, ושוב גילינו שהשמיכה קצרה, שהדרך עקלקלה, ושההרים גבוהים יותר בכל ניסיון טיפוס.

יכול להיות שבתהליך הזה עוד נראה הפתעות. ישראל תשחק עד לסיום העונה הנוכחית מול שווייץ בחוץ, מול בלארוס בחוץ ומול אנדורה בבית, והיא צפוייה להשיג 6 נקודות, אותן 6 נקודות שהייתה צפויה להשיג גם אם הייתה מנצחת אתמול. המאבק האמיתי יתחיל במשחקים שישוחקו בעונה הבאה: האם התהליך יבשיל, האם הצוות המקצועי ייתן לשחקנים צעירים להשתפשף בטורנירים היוקרתיים שצפויים לנבחרות הגילאים שלנו (אליפות אירופה עד גיל 21 והמונדיאליטו), כדי שיבואו מנוסים יותר לנבחרת הבוגרת? איך יגיעו הליגיונרים למשחק ברומניה בספטמבר ולמשחק מול שווייץ בבלומפילד ולמשחק בקוסובו באוקטובר.

צריך להאמין שהמעידה אתמול – שהייתה יכולה להיות גרועה ודרמטית יותר – היא חלק מהתהליך והמצב ישתפר, אבל חשוב שנזכור: אם לא נשתמש בכל השחקנים הכי טובים שעומדים לרשותנו, יהיה לנו קשה גם לעשות תהליך וגם להביא תוצאות.