הפער רק הולך וגדל: קראנקה ובכר ממחישים את ההבדל בין מכבי ת"א לחיפה

יש הרבה הבדלים ופערים בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, פערים הרבה יותר גדולים מעשר נקודות המפרידות ביניהן בטבלה. אם נתעלם מהפער העצום שנפער בין הניהול המדהים של יענקל'ה שחר (בשנים האחרונות) לבין הניהול הבעייתי של מיץ' גולדהאר (בשנים האחרונות), יש לא מעט פערים מקצועיים בין המועדונים.

התיקו של מכבי תל אביב מול האלופה מחיפה אמור לעשות לה רק טוב. ניצחון עוד היה גורם לשחקנים לחלום באשליות שאפשר לזכות באליפות, גולדהאר עוד היה מאמין שלא צריך לבצע מהפכה בסיום העונה. למכבי תל אביב יש הרבה בעיות (על המגרש, על הקווים, ומחוץ לכר הדשא), ובמשחק מול האלופה בלטו כמה הבדלים שעושים את ההבדל בין חיפה לתל אביב.

אפשר להמשיך להתווכח (לטעמי הוויכוח הסתיים) לאיזו קבוצה מבין שלוש הראשונות יש סגל איכותי יותר, לאיזו מהן יש יותר עומק בספסל, מי נהנה יותר מטעויות שיפוט, ומי קופח יותר- אבל על דבר אחד לפחות אין ויכוח. מכבי תל אביב לא קבוצה מאומנת מספיק. אפשר לומר בוודאות כי מכבי חיפה היא קבוצה של מאמן. באותה מידה אפשר לומר שהפועל באר שבע היא קבוצה של מאמן. בכר וברדה שולטים בקבוצה שלהם בצורה אבסולוטית. טביעת העין שלהם מורגשת בכל עמדה ומהלך במגרש.
גם הם טועים לפעמים, אבל לשניהם יש שיטת משחק, יש אצלם היגיון בהרכבים, ושניהם יודעים לנהל היטב את המשחק. הם קוראים את המשחק של קבוצתם, הם מכירים היטב את היריבה, הם יודעים לבצע שינויים מתבקשים, הם ערים לסכנות והם בעיקר יודעים לא להיות בקיבעון מחשבתי. בכר המציא את זה, וברדה למד להעתיק את זה.

אם בכר או ברדה היו מאמנים את מכבי תל אביב במחצית השנייה של המשחק, סביר להניח שאוהדי מכבי תל אביב היו חוגגים בבלומפילד בסיום המשחק ושולחים את אוהדי חיפה מושפלים הביתה. אחרי מחצית מצויינת בה הובילה מכבי, קראנקה לא הגיב כראוי לשינויים שביצע בכר. בדקה ה-46 בכר הכניס את דולב חזיזה ודין דוד, השניים, יחד עם אצילי, רקדו ברחבה של דניאל פרץ וכמעט כל התקפה היתה שווה גול, וקראנקה לא הגיב כמו שברדה למשל היה מגיב. ובדקה ה-60 הוא הוציא את דור פרץ, מהיחידים שהיה מסוגל לעצור את המכונה שעברה לאוטומט.

בכר לא פתח טוב את המשחק (ההחלטה התמוהה לגבי חזיזה שלא פתח), וביצע שינויים במחצית השנייה שהביאו לו נקודה יקרה. קראנקה פתח מצוין את המשחק, אבל עשה לא מעט טעויות במחצית השנייה. הוא נמצא בארץ מספיק זמן כדי להכיר את היכולת של חיפה, את האיכויות של אצילי, חזיזה, דין דוד ומי לא. הוא נמצא כאן מספיק זמן כדי לדעת שחיפה אלופה במצבים נייחים, והוא צריך היה לדעת שאחרי כל כך הרבה החמצות (מצב חיפה) בסוף הגול פוגש את הרשת. קראנקה לא נרדם. הוא פשוט לא ניהל טוב את המחצית השנייה, הוא לא הגיב בהתאם לחולשה ולהלם של השחקנים שלו במחצית השנייה, ולא היה צריך להיות מומחה גדול בתחום כדי להבין ששער השוויון יגיע. ועוד איך יגיע.

בניגוד למכבי תל אביב, הפועל באר שבע נשארה במירוץ האליפות לא בגלל שיש לה סגל איכותי יותר. גם לא בגלל שהשחקנים שלה רעבים יותר. באר שבע עדיין במירוץ האליפות בגלל שיש לה מאמן. מאמן שיודע להגיב בזמן (לרוב), מאמן שיודע לקחת נקודות גם כאשר הקבוצה שלו חלשה, מאמן שיודע מה הוא רוצה. קראנקה לא הצליח לעלות על הבעיה איך קורה שלפעמים הקבוצה שלו מציגה כדורגל של קבוצה לאליפות, ולפעמים היא מציגה יכולת של קבוצת פלייאוף תחתון. ואת ההבדלים הללו ראינו לא מעט העונה במשחקים שקראנקה על הקווים. מול מכבי חיפה זה בלט במיוחד. ואולי הבעיה בכלל אצל קראנקה עצמו. אולי, אבל לא רק.

בדרך כלל יש נטייה אצלנו לזלזל בעוזרי המאמן. לבכר יש את ג'קי צרפתי שלוחש באוזנו, לברדה יש את מליקסון לצידו. שניהם מכירים מצוין את הליגה, שניהם צמודים למאמן, ושניהם מנדבים להם טיפים בלי הפסקה. גם בתחום הלחישות באוזן במהלך המשחק, יש לבכר וברדה יתרון. לפעמים בכר מתנהג כמו חכמולוג ומקבל החלטות מוזרות, אבל לזכותו ייאמר שהוא יודע לזהות מהר את הטעויות של עצמו ולהגיב כראוי.

משחקי יום שלישי בליגת העל

צפו בתקציר: מכבי תל אביב – מכבי חיפה 1:1
צפו בתקציר: הפועל באר שבע – מ.ס. אשדוד 1:3
צפו בתקציר: מכבי נתניה – הפועל ירושלים 2:0

בכדורגל המודרני, בעיקר אצל הקבוצות הגדולות, מאמן טוב הוא מאמן שנחשב לכזה שיודע מה זה ניהול משחק. רבים מהמאמנים יודעים להעתיק תוכניות אימון, יודעים לדבר, ואפילו להתלבש כמו דוגמן. אבל מאמן עם קיבעון מחשבתי אינו יכול להיות יצירתי. מאמן שאינו יודע לנהל משחק, הוא לא טקטיקן. ומאמן כזה, אינו מסוגל להביא לקבוצה שלו את הערך המוסף שמאמן צריך להביא. בכר מביא את זה בלי הפסקה, ברדה מצמצם ממנו פערים בצעדי ענק.

בהנחה שמכבי חיפה תיקח אליפות (לא סגור עדיין), ובהנחה שבכר יעזוב בסיום העונה (כמעט סגור כבר), הפועל באר שבע תהפוך למועמדת מספר 1 לאליפות בעונה הבאה. יהיה לה מאמן הכי טוב בליגה, קבוצה מצויינת שתזכה לשדרוג נוסף, והרעב לאליפות רק יגבר. בחיפה יהיו שבעים ולא ברור איך יתגברו על העזיבה של בכר, ובקריית שלום (בעצם בקנדה) קשה לראות שמקבלים שם את ההחלטות הכואבות והמתבקשות.

והערה לסיום הממחישה את כל ההבדל בין ההצלחה הגדולה של חיפה העונה (גם בליגת האלופות), לכישלון של מכבי תל אביב. כאשר בוגדאן פלאניץ', השחקן הכי חשוב אולי של חיפה עזב, שלפו מהפנקס שם את שמו של עבדולאי סק. כאשר אוסקר גלוך עזב, הנחיתו במכבי את ראראש אילייה. מישהו זוכר בכלל שבוגדאן פלאניץ' עזב? ויש מישהו שלא נזכר בגלוך בכל משחק? זה בדיוק ההבדל בין מועדון שמתנהל בסטנדרטים אירופאים לזה שאיבד את הסטנדרטים האירופאיים. אפילו במערך הסקאוט מכבי חיפה עושה למכבי בית ספר.

משחקי המחזור הבא בפלייאוף העליון:

מ.ס. אשדוד – הפועל ירושלים (שבת, 17:30)
מכבי חיפה – מכבי נתניה (שבת, 20:00)
הפועל באר שבע – מכבי תל אביב (שני, 20:30)