"אני אוהב את מכבי חיפה, אהבה שזורמת בדמי. אני מגיע לכל משחקי הבית בסמי עופר ולחלק ממשחקי החוץ. היום, במבט לאחור, אני מתגעגע מאוד לימים והשנים שבהם הייתי שחקן במכבי חיפה, הקבוצה היחידה בה שיחקתי ומעולם לא חשבתי לעבור ממנה".
איזו מכבי חיפה לדורותיה הייתה הגדולה מכולם? מי הייתה מנצחת במפגש דמיוני שלך?
"אין ספק בכלל, מכבי חיפה של גיורא שפיגל בעונת 1993/94 היא הקבוצה הגדולה שלנו בכל הזמנים, מבחינת היכולת הקבוצתית, כיבוש שערים, שחקנים שהתחברו ושיטת כדורגל חדשה שהקנה גיורא שפיגל. הייתה להם עונה בלי הפסד ואליפות בלתי נשכחת".
ומה עם הקבוצה של שלמה שרף באליפות של 1983/84?
"לדעתי הקבוצה של שלמה הייתה יותר כישרונית, שחקנים עם יכולת אישית גבוהה, שמות שהביאו את הכישרון מהרחוב. שוב אומר כי קצב המשחק יותר מהיר, אבל שרף היה מנצח את הקבוצה של היום".
אברהם אבוקרט נולד בחיפה ב-14 בפברואר 1960, ארבע שנים לאחר שהוריו עלו ממרוקו. "עלינו לשכונת סטנטון בוואדי סליב. היום לא מכירים את סיפור המרד, אבל המבוגרים של הוואדי הזכירו אותו כל הזמן. הבתים שם נעזבו במלחמת השחרור על ידי התושבים. השכונה הפכה לקיבוץ גלויות של עולים, בעיקר של עולים מצפון אפריקה. משפחתי כללה שבעה אחים, חמישה בנים ושתי בנות, אני מספר 4 ברשימה. היום אני מתגורר בקריית חיים, יש לי שתי בנות ובן ושישה נכדות. עובד עיריית חיפה, מנהל שבעה אולמות ספורט תחת מנהל המחלקה ניר שאול, שהיה מאמן הכושר תחת רוני לוי. עובדים כאן גם ברוך ממן, החלוץ רפי כהן, יוסי ג'אנח , יוסי צרפתי וסמיר עיסה".
הוא גדל בבית דתי. "הכדורגל דבק בי כילד, אהבתי את הכדור. כמו כל הילדים של התקופה בשנות השישים, זרקנו את הילקוט בבית, אני התגוררתי 50 מטר מבית הספר ואולי הייתי הראשון על מגרש 'יודפת' לשחק קט רגל.
"אבא שלי לא ראה אותי בשום משחק כדורגל, לא בנוער ולא באליפויות הגדולות. סיפרו לו על ההצלחה שלי, הוא הקשיב ושתק. למדתי בבית הספר היסודי הדתי 'בית יצחק'. בחטיבת הביניים רשמו אותי לבית הספר הדתי 'יבנה', אבל אז כבר חלמתי עמוק ובגדול על הכדורגל. חבר קרוב יעץ לי להגיע למשרד החינוך ולהגיד שאני לא מוכן ללמוד בבית ספר דתי, מהלך שהוא עשה והצליח לו. זה עבד, עברתי ללמוד באליאנס בהדר ויש לי תעודת בגרות".
אם חוזרים לסביבה בה גדל, ואדי סליב, הרי שבן השכונה היה אהרון אמר, מגדולי שחקני מכבי חיפה בכל הזמנים. "אני אישית זוכר את אמר כילד בן 6, שחקן נערץ, כישרון ענק שתאונת עבודה בנמל חיפה פצעה את רגלו ועצרה קריירה מופלאה. אמר היה חוזר עם מונית ממשחקי נבחרת ישראל בחו"ל הביתה, מוריד את חליפת הייצוג שלו וילדי השכונה התקבצו סביבו. הוא היה משתתף במשחקי הקט רגל כשהוא יחף. הוא התנתק לחלוטין מכדורגל וממכבי חיפה".
מהיכן הגיע הכינוי 'אמד'?
"מהכדורגל בשכונה עם הילדים. הייתי משתתף במשחקים עם ילדים מבוגרים ממני במספר שנים, ושם התחילו עם הכינוי 'אמד'".
בשכונה אמרו לו ללכת להירשם למכבי חיפה. "היה לה מנהל ומגלה כישרונות בשם יעקב שמטניק (שמיר) ז"ל, שהיה מביא בימי שישי ילדים למגרש הכדורסל של מכבי חיפה בהדר, למשחקי קט רגל. הגענו ארבעה שחקנים משכונת סטנטון, במשחקים 4 על 4 ניצחנו את כל המתחרות. שמטניק אמר לכל הארבעה לעלות לקומה השנייה אל מר יגר, ממנהלי הקבוצה, לעשות כרטיסי ליגה. פחדתי להגיד להורים, בשבתות הגעתי להתפלל בבית הכנסת עם אבא, אבל צפירת מכונית של איש ממכבי חיפה מחוץ לבית הכנסת הייתה הסימן להתחמק מבית התפילה ולהגיע למשחקי הילדים בשבתות.
"במשחקים הראשונים בקבוצת הנערים שברתי פעמים את היד בשל המשחק הבלתי מתפשר שלי . בהמשך כבר הייתי בשבתות בבוקר עולה בריצה מהבית להדר, למקום ההתכנסות של הקבוצה. בנוער מי שקידם אותי היה המאמן שמעון שנהר, יחד עם המנהל נועם רשף. עליתי לסגל הקבוצה הבוגרת בעונת 1976/77, שיחקתי עונה אחת תחת המאמן האגדי אלי פוקס, שהפך בשנות החמישים כשחקן ומאמן את מכבי חיפה לקבוצה מקצוענית יותר ומוכרת יותר. פוקס ביקש לשרוד בליגה, נתן יותר מקום בהרכב לשחקנים וותיקים על חשבון הצעירים. באסיפת קבוצה הוא פרסם את ההרכב למשחק בשבת על הלוח, הייתי נרגש ובמתח גדול, אבל לפני המשחק לא נכללתי בהרכב. אולי הייתה שם יד מכוונת".
זוכר את משחק הבכורה שלך בהרכב מכבי חיפה?
"אפשר לשכוח את שם הגננת? כך אני זוכר גם את המשחק נגד הפועל עכו. המשימה שלי הייתה ברורה, להיות השומר האישי של הכוכב מעכו שלום אסייג בתיקו 1:1. בסיום העונה ירדנו לליגה הארצית".
הוא חזר לליגה הלאומית בעונת 1980/81, וכעבור שנתיים, בעונת 1982/3, החל המפנה. "שחקן העבר של הפועל ומכבי חיפה יוחנן וולך נקרא לעזור למועדון, המאמן היה האנגלי ג'ק מנסל, ששינה חשיבה מקצועית בלי שמירות אישיות, שמירה אזורית והנעת כדור. הייתי מתופקד 50/50, רץ על כל המגרש, מחלץ ומוסר. מנסל לא רצה בקבוצה את ברוך ממן, רוני רוזנטל וסלקטר. הוא פוטר ומכבי חיפה הגיעה לחצי גמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב, התיקו המפורסם 4:4 וההדחה בפנדלים. אחרי המשחק הזה אוהדים ושחקני מכבי תל אביב טענו שעד אז הם לא הכירו את מכבי חיפה, אבל הוא התווה את הדרך לאליפויות שיגיעו בהמשך".
ואז מגיעים לקבוצה של שרף.
"1983/4, עונת האליפות הגדולה נגד בית"ר ירושלים של דוביד שוויצר. כשפער הנקודות הגדול של ירושלים התחיל להיסגר, שרף הבהיר לשחקנים שכל משחק הוא גמר גביע, ועם האוכל ואיבוד הנקודות של בית"ר בא התיאבון עד לאליפות ההיסטורית.
"באימון המסכם בקריית אליעזר לקראת המשחק האחרון נגד מכבי עמידר ראינו שאין דשא במגרש. האחראי עשה ניסיונות לקראת העונה הבאה, ושרף את הדשא, נאלצנו לצבוע אותו בצבע רגיל כדי שיהיה לכאורה ירוק, קיבלנו צבע צהוב. היינו בבית המלון דן כרמל, המתח היה אדיר. כשירדנו מסטלה מאריס ראינו את האצטדיון מפוצץ באנשים, קיבלנו צמרמורת כשאנשי המשטרה נוסעים לפנינו, ואז בא הגול של משה סלקטר שפתח את החגיגות".
אתה מוכר במכבי חיפה בעיקר כשומר אישי.
"שמרתי אישית על השחקנים שעשו את המשחק אצל היריבות. הערצתי בצעירותי את אורי מלמיליאן, ופתאום אני משחק נגדו ושומר עליו אישית. אורי קרא לי 'קרציה' אבל עשה זאת בחן ובכבוד. שמרתי אישית על יצחק שום, על איווניר, משה סיני".
ב-1984/5 הגיעה האליפות השנייה. "באותה עונה מכבי חיפה קיימה את משחקיה הביתיים באצטדיון בקריית חיים, בשל עבודות שיפוצים בקריית אליעזר. אירחנו את בית"ר ירושלים, בשבוע של גשם וקור. ביום המשחק ירד גשם שוטף, המגרש היה מלא מים ומלא שלוליות, אי אפשר היה לשחק עליו כדורגל. הביאו בבוקר את השופט משה אשכנזי לבית המלון בו שהתה מכבי חיפה, במלון דן כרמל. בבית"ר דרשו בתוקף שלא לשחק, שלמה דרש לשחק. בשעה 10:00 יצאה מונית מהמלון לקריית חיים, שם איש המשק ציון ביטון ניסה עם מגבים וחול להכשיר את כר הדשא. אשכנזי הלך עם הכדור לשטח יבש, הקפיץ מעט את הכדור וקבע 'יש משחק'. בחדר ההלבשה אנשי ירושלים עשו בלגאן גדול, הצעקות על אשכנזי איך הוא מאשר את המגרש נשמעו עד ליציעים".
ואז בא הגול שלך.
"הובלנו 0:1 מול לחץ כבד של ירושלים. שחקן ההגנה שלהם מאיר קדוש ניסה להחזיר כדור לשוער יוסי מזרחי, הכדור נתקע בתוך שלולית, ואני בעטתי ברגל שמאל החלשה, כדור שנכנס לרשת והעלה ל-0:2. בסיום המשחק שלמה שרף אמר לי שעד עכשיו הכדור לא הגיע לתוך השער".
לצד ההישגים הוא חווה גם מפלות. "אחת הקבוצות נגדן שיחקנו באינטרטוטו בקיץ 1985 הייתה ארמיניה בילפלד הגרמנית. ניצחנו אותה ברמת גן 1:2, וכעבור שבועיים יצאנו לגומלין. הם אירחו אותנו על מגרש סינטטי, אז לא ידעו מה זה בדיוק. באותו זמן חיפה עשתה חוזה עם חברת אדידס, קיבלנו נעליים חדשות עם סטופקס. על הדשא הסינטטי לא מצאנו את הידיים והרגלים, הובסנו בתוצאת הבושה 8:2".
אבל הרגע הכואב יותר נרשם במאי 1986 בבלומפילד. "לפני המשחק נגד הפועל תל אביב של דוביד שוויצר מכבי חיפה שיחקה נגד הפועל פתח תקווה מהתחתית. לפני המשחק שרף אמר לשחקנים שניצחון יבטיח אליפות כי הפרש השערים מהפועל תל אביב הוא גבוה. הוא הוסיף כי ניצחון יגרום לו לשלוח לבלומפילד קבוצה המורכבת משחקני נוער וצעירים, האחרים יוכלו לצאת לחופש. במהלך המשחק ציון מרילי, מלך הפנדלים, החטיא פנדל, המשחק הסתיים ב-0:0 והכול עבר למשחק בבלומפילד שבו הפסדנו מהגול של לנדאו".
בהמשך זכה בעוד אליפות, ב-1988/9, וגם בדאבל של 1990/1, אבל דווקא העונה הענקית של 1993/4 סימנה את סוף דרכו בכדורגל. "הייתי שחקן בסגל בעונה הזאת. עוזר המאמן אלי גוטמן החליט לעזוב ולאמן את צפרירים חולון. עשינו אימון בוקר, אכלנו ארוחת צהריים לפני המנוחה ואימון הערב. ישבתי ליד השולחן ועלי מדי הכדורגל כשקראו לי וביקשו שאגיע אל גיורא שפיגל לשיחה. נפגשנו בבית קפה 'כיכר ספר'. גיורא, מאמן גדול שהקדים את זמנו, אמר לי: 'תשמע, אבי כהן ובני טבק רוצים את משרת המאמן לצידי. אני רוצה אותך בתוך המערכת בצוות האימון, תחליט אם לפרוש ולהגיע לאימון הערב כאיש שלצידי'".
שפיגל, לטענתו, לא הותיר לו ברירה. "הייתי בן 33 ואמרתי באהבה כן. הגעתי לאימון, התלבשתי בחדר הצוות המקצועי וגיורא הציג אותי בפני השחקנים איתם התאמנתי בבוקר ואמר 'הנה עוזר המאמן החדש'. אני עדיין מתרגש כשאני נזכר בזה".
כלכלית מכבי חיפה סידרה אותך?
"אותי עניינה רק מכבי חיפה, האימונים והמשחקים. בקבוצה שילמו מעט, כסף קטן לעומת היום. עזרו לי בתשלומי חלק מהמשכנתה, כסף לחיות לא רע, הייתי תמיד השחקן הראשון במכבי חיפה שחותם על חוזה".
בהמשך עבר לאמן את הפועל בית שאן לאחר משחק השרוכים המפורסם עם בית"ר ירושלים. "זאת הייתה טעות, כל המדינה הייתה נגדם. עזבתי באמצע העונה. אימנתי מספר שנים את קבוצת הנוער של מכבי והובלתי אותם לאליפויות וגביעים, כך גם כמאמן קבוצת הנשים של מכבי חיפה. הייתי 30 שנים במחלקת הנוער הירוקה בקצף, זכרתי שם את הימים שלי כשחקן כשהגענו מקריית אליעזר לאימונים ברצף עם רכבים של אוהדים, חוזרים לשם עם האוהדים להתקלח. אני לא מביט לאחור בכעס, אני לעולם אוהב את מכבי חיפה. אני מוכן ומזומן להתחיל פעם נוספת מהילדות את אותה הדרך".
