גשר צר מאוד: הייאוש של למפארד וצ'לסי לפני הקרב מול ארסנל

הפגישה הראשונית שהתקיימה בין בעלי צ'לסי, טוד בוהלי, ופרנק למפארד שנערכה במשרדי המועדון לא הוגדרה כראיון עבודה רשמי, אלא כמפגש שהוגדר כהתייעצות בין שני צדדים שבראש ובראשונה מודאגים מהמציאות המקצועית והלך הרוח הכללי במועדון המפואר ממערב לונדון. זאת לא הייתה שיחה טעונה ועמוסת פערים, אלא בעיקר רצון מצידו של בוהלי- שנמצא במועדון פחות משנה והיה אחראי לכמות בלתי מבוטלת של החלטות יוצאות דופן (כלכליות ומקצועיות)- לשמוע מאגדת המועדון מה לפי דעתו עשוי להיות הפתרון הזמני הנכון ביותר כדי לנסות ולסיים את העונה המתסכלת במערב לונדון באופן הסביר ביותר. שבועות ספורים בלבד מאז אותה פגישה שבעקבותיה מונה למפארד למאמנם של הבלוז, וספק גדול אם השניים שיערו כי רצף התוצאות והתחושה הכללית שצ'לסי הפכה לשק החבטות של הליגה, יהיו המציאות הקיימת בסטמפורד ברידג'.

חמישה הפסדים בחמישה משחקים בכל המסגרות- זה המאזן המביך שפרנק למפארד רשם עד כה מאז שב לצ'לסי לפני פחות מחודש, אולם במקביל לרצף התוצאות המאכזב, קשה להצביע לעברו של למפארד כאשם המרכזי לפיאסקו הניהולי אותו צ'לסי מציגה מתחילת העונה הנוכחית. האשם המרכזי? מעטות הן הדמויות כיום בכדורגל האנגלי שבכלל מצביעות לעברו של למפארד ומאשימות אותו ביכולת ובתוצאות שצ'לסי מציגה מאז המועדון הודיע על שובו לקווים בתחילת חודש אפריל. זאת לא צ'לסי שלמפארד מכיר, בנה או חשב להנהיג, והוא מנסה כעת לנווט אוסף שחקנים- מוכשרים ככל שיהיו- לעבר סיום עונה סביר, בתסריט האופטימי ביותר.

עד כמה כמות הבלבול עצומה בצ'לסי הנוכחית, תעיד על כך כמות השחקנים שמעטרת את הסגל של הבלוז וימיו הראשונים של למפארד בתפקיד כאשר ניסה באימוניו הראשונים לבצע תרגולים טקטיים פשוטים יחסית לקראת משחק הבכורה שלו נגד וולבס בחוץ. כמות השחקנים שעומדים לרשותה של צ'לסי ולוקחים חלק מלא ופעיל באימוני הקבוצה הבוגרת הפך את המשימה של למפארד לכמעט בלתי אפשרית והוא נאלץ לפצל את שחקניו ואת עוזריו לשני מגרשים נפרדים על מנת להוציא לפועל את האימון הטקטי המתכונן. גורמים במועדון ששוחחו איתו לאחר ימיו הראשונים העידו על הלם מקצועי מצידו של למפארד- לא בעקבות כמות הכשרון והאיכות הקיימת בסגל של הבלוז, אלא תחושות של אובדן דרך, היעדר מנהיגות ובעיקר חוסר ביטחון טוטאלי שהקיף את השחקנים והמועדון כולו בעיצומה של תקופה מורכבת ביותר.

זאת צ'לסי שונה בתכלית, שבגרסתה הנוכחית מנוגדת לחלוטין לצ'לסי שלמפארד הכיר לאורך שנותיו הרבות במועדון. למפארד אינו רק מלך השערים בהסטוריית המועדון, אלא אחת הדמויות שמייצגות באופן החד ביותר את הבלוז של עידן רומן אברמוביץ': עמוסת תארים, נטולת מורא ופחד, דומיננטית ומתיימרת להצלחה מקצועית בכל מחיר. צ'לסי שלמפארד ירש מוגדרת כעת כעדר שחקנים נטולי הנהגה בעונה מסוייטת שגם ותיקי סטמפורד ברידג' לא זוכרים כמותה.

גלי הביקורת שהושמעו באופן עקבי כלפי בוהלי עד כה העונה הציפו רגשות מעורבים כאשר הנהלת המועודן החליטה שדווקא למפארד הוא האיש שיחליף את גרהאם פוטר לאחר פיטוריו של המנג'ר האנגלי בן ה-47. מצד אחד, הקדנציה הראשונה של למפארד על הקווים בסטמפורד ברידג' זכורה כתקופה שהצליח לייצב את האוניה בעונה מאתגרת שכללה איסור החתמות בשל האמברגו שהונחת על ידי פיפ"א ואוהדי צ'לסי זוכרים היטב את קידום ושילוב צעירי המועדון שפרחו באופן בלתי ולא שגרתי למועדון תחת הדרכתו. מצד שני, קריירת האימון שלו עד כה רחוקה מלהרשים ותקופתו הקצרה באברטון לא הוסיפה נקודות זכות לרזומה הניהולי שלו ולתחושה שהוא הדמות שצריכה לייצב את הבלוז בתקופה כל כך מעורערת. למרות דעות חלוקות על כך שסיום עונה חיובי (באופן יחסי, כמובן) עשוי לאפשר ללמפארד את ההזדמנות להפוך את המינוי הזמני לקבוע, ללמפארד- אדם שקול, אינטיליגנטי ובעיקר- ריאלי- לא היו אשליות מלכתחילה כי לצ'לסי הנוכחית ישנו סיכוי כלשהו לגבור על אלופת אירופה, ריאל מדריד, בשלב רבע גמר ליגת האלופות, אולם גם הם הוא לא שיער המדרון שבו הבלוז נמצאים הולך ומתעצם.

טרם תחילת מחזור המשחקים הקרוב, כלי התקשורת המקומיים באנגליה ערכו והשוו נתונים סטטיסטיים והציגו באופן מתמטי ברור שצ'לסי- במידה ותמשיך להפסיד בקצב מסחרר- עשויה למצוא עצמה יורדת לליגת המשנה. זה משפט ונתון מספרי שככל הנראה היה ראוי להיאמר כבדיחת ה-1 באפריל, אבל לנוכח מרבית הקבוצות (באופן יחסי) אשר מעורבות במאבקי הירידה השנה, מדובר בתסריט אימים בלתי ניתן לעיכול עבור אוהדי הקבוצה. ההפסד האחרון בבית, בדרבי המערב-לונדוני לברנטפורד, היווה נקודת שפל חדשה בשביל יושבי סטמפורד ברידג'. ברנטפורד הזעירה (בעיני אוהדי הבלוז, לפחות), הקבוצה שבמשך שנים כונתה בלעג מקומי כ-'תחנת אוטובוס בלבד ברובע האונסלו' (הרובע בו ברנטפורד שוכנת) והייתה מוכרת כמועדון ליגות נמוכות מובהק, הגיעה לחצר האחורית של צ'לסי והלמה בה פעמיים, במשחק שעשוי היה להסתיים בצורה טראגית אף יותר עבור הקבוצה הביתית. כמות עצומה של אוהדי צ'לסי נטשו את האצטדיון דקות רבות טרם סיום המשחק, קראו כהרגלם קריאות כנגד הבעלים, בוהלי, ולשירתם הצטרפו גם קולות רבים שהביעו תסכול מופגן ממינויו של למפארד.

כשנותרו לבלוז שישה משחקי ליגה בלבד עד לסיום העונה, המשחק הערב באמירויות (ספורט1, 22:00) עשוי להוות אולי נקודת האור היחידה בקדנצייה חשוכה למדי עד כה על הקווים מצידו של פרנק למפארד, במידה וצ'לסי תצליח לאתגר את ארסנל. על הנייר, הבלוז לא יכלו לבקש תזמון טוב יותר ממפגש פיקנטי נגד התותחנים של מיקל ארטטה, שאיבדו את המקום הראשון בטבלה ומציגים קריסה מקצועית דווקא ברגעי ההכרעה של עונת הפרמייר ליג. כשהפנטזיה הקלושה להשיג משהו באירופה השנה התמוגגה לאחר ההפסד הכפול מול הבלאנקוס לאחרונה וכשבשבועות הקרובים לבלוז ישנם סדרת משחקים מאתגרת בפני עצמה הכוללת משחקי חוץ באת'יחאד, אולד טראפורד ואירוח ניוקאסל הלוהטת בבית, הדרבי הלונדוני הערב (22:00, ספורט1) מעניק ללמפארד הזדמנות כפולה בעיתוי מורכב.

ראשית, להשיג נקודות ראשונות כלשהן אליהן צ'לסי משוועת בקדנציה קצרה ונטולת רגעי נחת. שנית, לנסות ולפגוע אנושות ברצונם של התותחנים לשמור על מרחק סביר מסיטי ולהותיר לעצמם שביב של תקווה שתואר האליפות עדיין אפשרי. למפארד המאמן, שמכיר היטב ובאופן אישי את כמות התיעוב בין שני מועדוני הפאר מעיר הבירה, יקווה ששחקניו יציגו מעט מרוח המועדון והאיכויות שהוא וחבריו לקבוצה הציגו בעוצמתיות בעידן הזוהר של צ'לסי בימיו על כר הדשא. הסיכוי אמנם קלוש, משום שהקהל באמירויות ידרוש (וכנראה יקבל) תגובה מוחצת מארסנל לאחר מספר שבועות מתסכלים, אבל העובדה שצ'לסי תגיעה כאנדרדוג מובהק ובכוננות ספיגה עשויים להעניק ללמפארד והבלוז תקווה שדווקא הערב ובאופן חריג- לונדון תצבע בצבע כחול חזק ודומיננטי.