את השיעור הראשון שלו בתורת הכדורסל על שם אלכסנדר דז'יקיץ', ספג נועם יעקב כבר באחד מאימוניו המוקדמים בהפועל ירושלים. "מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב למסור מאחורי הגב ודברים כאלה", מחייך הרכז הישראלי, "ומה שאני לומד כאן הוא הפוך לגמרי ממה שהכרתי. ככה אני נהנה משני העולמות, וכשאצליח למצוא את האיזון ביניהם, אהפוך לשחקן הרבה יותר טוב".
– אבל רגע, מה קרה כשמסרת מאחורי הגב באימון?
"'אל תעשה את זה יותר'", מצטט יעקב את מאמנו ומחקה את ארשת הפנים המרתיעה שלו. "הוא מאמן של יסודות, וכולם יודעים שהוא קשוח, והוא גם זורק מילה טובה ומאזן. אני לא מרגיש שרואים את זה עדיין במשחקים, אבל השתפרתי בצורה מטורפת מאז שאני פה. אם תשאלו את יונצ'וק (יונתן אלון, המנהל המקצועי) איך הייתי באימון הראשון ואיך אני עכשיו, הוא יגיד לכם שמדובר בשני שחקנים שונים. אני חושב שבעיקר התבגרתי".
יעקב רק בן 18, והוא בוגר לא רק בכדורסל שלו. הוא לא מתראיין ולא מתבטא כמו בן 18, ואלמלא החיוך השובב שמתגנב מדי פעם לפניו, אפשר היה לחשוב שמדובר בשחקן מנוסה שהספיק לצבור קילומטראז' משמעותי על המגרשים. הבחירות שביצע בחייו גרמו לו כנראה להתבגר במהירות; בגיל 13 עזב את משפחתו בדנמרק ועבר לגור אצל סבו וסבתו בקיבוץ העוגן, כדי לשחק בישראל ולקדם את סיכוייו להפוך את התחביב לקריירה. אחר כך הספיק לחתום בווילרבאן, התאמן עם אגדה כמו ננדו דה קולו ואפילו נכלל בסגל הקבוצה ליורוליג.
"הייתי רחוק מהבית ומהמשפחה בגיל צעיר, וזה נתן לי המון – מחוץ למגרש וגם עליו", מספר יעקב בריאיון לוואלה! ספורט לקראת הפיינל פור של ליגת האלופות. "בשנה הראשונה שלי בארץ, ממש בהתחלה, היו לי הרבה משברים. חודש אחרי שעברתי, והייתי בלי אבא ואמא והאחים הקטנים שלי, שאלתי למה עשיתי את זה לעצמי. רק בהמשך הבנתי כמה זה תרם לי".
לצד התצוגות המרשימות בליגת העל ובגביע המדינה, לא בטוח בכלל שיעקב יעלה הערב (שישי, 18:30) לפרקט בחצי הגמר מול טנריפה. עד כה הוא צבר עשר דקות בלבד במסגרת האירופית, ונראה שהוא משלים עם מעמדו. כלומר, בינתיים; אין לו ספק איפה הוא רוצה להיות ומה הוא מאמין שעליו לעשות בעתיד הקרוב.
"זה חוזר על עצמו", הוא מודה לגבי קשיי ההתאקלמות. "בכל פעם שאני מגיע למקום חדש, בשנה הראשונה לוקח לי זמן להשתלב, והיא לא הולכת כמו שציפיתי ורציתי. בשנה שאחרי אני כבר נכנס יותר לעניינים. זה קרה לי בעמק חפר, בצרפת וגם כאן".
– אז לא ראינו ממך כלום עדיין.
"כן, ככה אני מאמין".
לפני ארבעה חודשים הושאל יעקב לירושלים, שחיפשה מחליף ישראלי לנועם דוברת הפצוע. עבורו, זו הייתה "סיטואציה אידיאלית לעשות קפיצה ראשונה לקבוצת בוגרים", כפי שתיאר במעמד החתימה. בקיץ הקרוב אולי תגיע קפיצה נוספת, ליורוליג. "יש לי חוזה בצרפת, אבל אני לא יודע מה תהיה הסיטואציה שם. כרגע אני מרוכז במשימה לסיים כאן את העונה כמו שצריך", הוא מסביר.
– בווילרבאן אומרים שהתכנון לעונה הבאה הוא ששלושת הרכזים יהיו דה קולו, די בוסט ואתה. מדליק אותך להיות חלק מזה?
"כן, זה היה התכנון מהרגע שחתמתי שם. אני מכיר כבר את המערכת, האנשים טובים".
– מי מחליט איפה תשחק בעונה הבאה, אתה או הקבוצה הצרפתית?
"יש אופציה לשני הצדדים, זה פתוח לגמרי".
– ומה היעד מספר 1 שלך, לשחק כמה שיותר או להיות ברמות הכי גבוהות?
"בשלב הזה של הקריירה אני צריך לשחק, לצבור ניסיון וללמוד. חשוב לי להיות במקום שאוכל לשחק בו, אבל מובן שגם רמה גבוהה זה חשוב".
בחדר ההלבשה בארנה יושב יעקב בשכנות לאור קורנליוס. כלומר, לכפיל של דה קולו. "יש לי סיפור די מצחיק איתו", צוחק הרכז כשעולה שמו של הכוכב הצרפתי. "בשנה שעברה הייתי בטורניר הדור הבא של היורוליג בבלגרד, והוא בדיוק היה שם במשחק עם פנרבחצ'ה. עכשיו, אני גדלתי עליו, זה ננדו דה קולו. פתאום ראיתי אותו במלון, ורצתי להצטלם איתו. ארבעה חודשים השלמתי את התמונה כשהייתי איתו בחדר ההלבשה, באותה קבוצה. זה היה הזוי. הוא העיר לי באימונים, אפילו על דברים קטנים, והם נשארו לי בראש. היה לי מזל להיות בסביבת אנשים כאלה, שעשו דברים גדולים בכדורסל".
– בעונה שעברה הספקת להתאמן קצת עם ויקטור וומבניאמה.
"כן, אבל לא הרבה. בקדם העונה הוא לא התאמן במשך חודש, כי הוא עדיין גבה והיו לו כאבי ברכיים. קודם כל הוא אדם טוב, לא מרים לעצמו יותר מדי ונשאר צנוע. אבל יש לו פתאום משפטים שאתה מבין שהוא סופרסטאר… לא הספקתי לחוות מקרוב את ההייפ המטורף סביבו, כי זו הייתה רק ההתחלה. אני מקווה שעוד נתראה בעתיד".
– אנתוני ברוסאר, המאמן שלך בווילרבאן, סיפר שבנסיעות צפית כל הזמן במשחקי כדורסל, ובמיוחד אהבת לראות את הפועל תל אביב.
"אני קיבוצניק, מה אני אעשה", צוחק יעקב. "אבא שלי אוהד שרוף כל החיים, אז גם אני גדלתי על הפועל תל אביב. המשחק הראשון נגדה היה מרגש מאוד. לפני כמה שנים הייתי ביציע בדרייב אין, ופתאום חוויתי את האווירה על המגרש. זה היה קצת מוזר".
– יצא שהפועל ירושלים החלה לעלות על המסלול בתקופה שאתה הצטרפת. מה השתנה?
"כמה ימים אחרי שהגעתי, הפסדנו בגליל. אחרי המשחק הזה נוצרה תחושת דחיפות. היינו במקום השישי או השביעי בליגה, והקבוצה עשתה סוויץ'. רק הצטרפתי, עוד לא שיחקתי ולקח לי זמן להיכנס לשיטה, אבל זה הרגיש שהמוד השתנה ברגע הזה. היו שיחות בינינו השחקנים, אבל זו בעיקר האינטנסיביות שהשתנתה באימונים, איזשהו קליק".
חודש וקצת אחר כך, האדומים כבר הניפו גביע – ובדרך לשם הגיע אחד מרגעי השיא של יעקב העונה. דז'יקיץ' זרק אותו למים במאני טיים של חצי הגמר מול הפועל חיפה, וסדרת פעולות חיוביות של הרכז, כולל קליעות עונשין מכריעות, עזרה לירושלים להפוך פיגור דו ספרתי לניצחון.
"לא ידעתי שאשחק יותר. אני שמח שקיבלתי את ההזדמנות, המאמן ראה שנכנסתי למשחק טוב ונתן לי לרוץ", הוא משחזר את אותו ערב. "כל זכייה בגביע היא סוג של אירוע היסטורי, ואני שמח שהייתי חלק מזה. לחץ? מאז שהייתי קטן, אני הכי אוהב את המשחקים האלה, כשזה Win or go home. יש התרגשות, אבל אני הכי מפוקס".
– באירופה אתה פחות משחק. זה מובן וטבעי, אבל קשה לבוא, להתארגן, לצפות ולקוות, ואז לסחוב בלילה את התחושה שלא קיבלת הזדמנות?
"זה תהליך. אני לא חוזר ממשחק בליגת האלופות ושואל מה קורה פה אם לא שיחקתי. אני לומד מכל פסק זמן, מכל טעות שנעשית על המגרש, לוקח את זה לצד החיובי".
– יש כאן שחקנים ותיקים שכבר עברו דברים בקריירה, ואתה כמנהל משחק בא ואומר להם מה לעשות. הם מקבלים את המנהיגות שלך? או שהיית צריך להרוויח את זה?
"הייתי צריך להרוויח, אבל הם עזרו לי לעשות את זה. היו משחקים שבהם ספידי סמית' היה חסר, אז זאק הנקינס בא ודיבר איתי, ואמר לי שהיום המפתחות אצלי ואני צריך להיות חד ולקרוא את התרגילים ולהוביל את הקבוצה. זה כיף שכולם תומכים בי ולא אומרים 'הוא צעיר, שיסתדר לבד'".
– איך חווית את האירועים האלימים במשחק באתונה?
"זה היה מטורף. חברים סיפרו לי שבטלוויזיה היה זום עליי בדיוק כשזרקו את רימון ההלם הראשון בחימום. באתי לזרוק לסל ופתאום היה בום ענק, יצא לי כדור מוזר כזה. לא הבנתי מה קורה. זה היה מבאס בשביל הקהל שלנו שבא עד לשם ועבר חוויה קשוחה ולא כיפית. בחיים לא חוויתי אווירה כזאת, אבל בסוף זה איכשהו עשה טוב, כי הארנה הייתה מלאה והקהל שלנו דחף כמו מטורף".
– מבאס שהפיינל פור במלאגה ולא בירושלים?
"ברור, היה יכול להיות מטורף אם זה היה בארנה. אבל גם מלאגה זה לא רע".
– אתם במרחק שני ניצחונות מהגביע, אבל בדרך מחכה לכם האלופה המכהנת.
"הפיינל פור קשוח מרוד. אני חושב שעד עכשיו באנו די חדים למשחקי נוקאאוט. אנחנו יודעים להתכונן והקהל יבוא לדחוף אותנו. לא משנה מה, תהיה חוויה מדהימה".
– אתה מרשה לעצמך לפנטז על זכייה?
"ברור, כולנו. אני יכול לדמיין את הרגע, אבל יש עוד הרבה עבודה עד אז. נגד טנריפה יהיה קשה מאוד, וכנראה שבגמר עוד יותר".
