"גמר גביע אירופה. רכבת אווירית. תהלוכה של אוהדים. הייתי בסרט הזה, ואין דבר מצמרר ומשמח יותר", מספר יו"ר הפועל ירושלים לשעבר, דני קליין, ופונה לאנשי הקבוצה כיום: "בעוד 20 שנה תספרו לילדים ולנכדים שלכם איפה הייתם ברגע הזה. הייתי שם, ואני מאמין בכם. הפועל ירושלים הוא מועדון ענק. צבא האוהדים שלנו הוא הצבא הכי טוב בעולם, תרתי משמע, ובעיקר היום – ובעזרת השם נביא גביע".
"יושב סופר את הדקות" הוא שיר העידוד המפורסם ביותר של אוהדי ירושלים. הערב (ראשון, 21:00), 19 שנים, חודש ויום אחרי הניצחון על ריאל מדריד שהביא לישראל את היול"ב קאפ ב-2004, האדומים/שחורים חוזרים סוף סוף לגמר ואולי גם יזכו בתואר אירופי שני. וכמה זה בדקות, אם כבר יושבים וסופרים? 10 מיליון ו-36 אלף מאז הערב הבלתי נשכח בשרלרואה ב-13 באפריל 2004.
לקראת הגמר, כינסנו באופן וירטואלי את גיבורי הזכייה ההיסטורית. הם כבר התפזרו מזמן לדרכיהם השונות, אבל מתברר שכולם נכנסו לדריכות מיוחדת כשעל הפרק שחזור ההישג. עלייתה של הקבוצה לגמר ליגת האלופות במלאגה מול טלקום בון הציפה בהם את הזיכרונות מאותו יום, שעבור רובם הפך לרגע השיא בקריירה.
"זה מזכיר לי את הזמן שבו זכינו ביול"ב קאפ בשרלרואה", מתרפק קלי מקארתי, ה-MVP של הגמר ב-2004, שקלע 22 נקודות והיה על המגרש לאורך כל 40 הדקות. "איזה נהדר זה היה. זו הייתה העונה הטובה ביותר בחיי, ששינתה את הקריירה שלי. אני אסיר תודה על כך שהייתי חלק מהקבוצה הזאת.
"התחלתי את העונה במכבי ראשון לציון, ורק במהלכה עברתי לירושלים. העיר, המועדון וההנהלה קיבלו אותי בזרועות פתוחות, כאילו הייתי שם מההתחלה. קיבלתי מהחברים בקבוצה את העידוד לשחק בחופשיות וליהנות, ולעשות מה שעשיתי על המגרש. אני מאחל הצלחה לאוהדים הכי טובים שזכיתי לשחק מולם. אין כמו אוהדי ירושלים, אז תתמכו בקבוצה. אתם כמו השחקן השישי. אני אוהב אתכם, אוהב את העיר, ואני מקווה שאוכל לחזור מתישהו בקרוב".
מקארתי סימן את היורש הפרטי שלו לתואר ה-MVP. "ליוואי רנדולף שם בירושלים, וגם הוא כמוני מאשוויל – אז ליוואי, תדאג לייצג אותנו ולזכות. שאלוהים יברך אתכם".
עבור מנהל הקבוצה דאז, גידי דודי, הזיכרון המיוחד ביותר מהגמר שבו ניצחה ירושלים את הבלאנקוס 72:83 הגיע בכלל ביום שלפני. "אחרי הווידאו של הבוקר, דורון שפר ניגש ללוח וכתב שם Season to remember. באותו רגע, ואני מוכן להישבע על זה, אף אחד לא חשב לרגע שנפסיד בגמר. אז הנה עצה, תכתבו Season to remember והכל יהיה בסדר".
אחת התמונות המפורסמות ביותר מהרגע ההיסטורי הייתה ברגע ההנפה, שאליו הופיע שפר בחולצת "אין עוד מלבדו". עכשיו הוא מספר מה עמד מאחוריה: "ניצחנו על קוצו של סל בחצי הגמר, ובבוקר למחרת שמעתי דפיקות על הדלת בביתי בעין כרם. היה זה שליח חב"ד המסור, יהונתן שפריצר. 'שפר, עלינו לגמר, מיליונים הולכים לראות את המשחק, בוא נעשה איזה קידוש שם שמיים', הוא אמר לי. לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה, והמילים האלה קצת הלחיצו אותי.
"הוא הציע שאשחק עם חולצה של משיח וגאולה, אבל הסברתי לו שיש את מדי הקבוצה, ומקסימום אפשר לשחק עם גופייה מתחת. ואז עלה לי המשפט 'אין עוד מלבדו' שאני מאוד מתחבר אליו. מסר מאחד ומחבר בין העולמות, שיש בעל בית אחד. אמרתי לו: אתה תכתוב, אני אשחק עם זה מתחת, ואחרי המשחק אלוהים גדול.
"אחר הצהריים, רגע לפני המשחק בשרלרואה, ירדתי במעלית עם הקפטן ארז כץ, והוא אמר לי בהתנוצצות של גאולה: 'שפר, אחרי הזכייה אני רוצה אותך לידי, מניף את הגביע'. חייכתי, שתקתי. עלינו למגרש, הכל הסתדר לתפארה וניצחנו. אחרי המשחק כולם עלו על המדים שהוכנו מבעוד יום, שבהם נכתב 'הפועל ירושלים אלופת היול"ב', ואני פשטתי את הגופייה ונשארתי עם החולצה שעליה כתוב 'אין עוד מלבדו'. היום, כשאני מתבונן על כל מהלך העונה וצירופי המקרים שהיו בה, אין לי אלא לומר – כפיים למלך".
סנטר הקבוצה המיתולוגית, טאנג'י אווג'ובי, מזהה דמיון סמלי בין המסע של 2004 למסע של 2023. "זה אירוני, כי אנחנו ניצחנו את הספרדים בגמר היול"ב קאפ ועכשיו אתם משחקים בספרד בגמר האירופי", הוא מחייך. "אני רוצה להודות לכל החברים בקבוצה על מה שעשו. מקליין עד לאפסנאי, למנהל דודי ולכל השחקנים. מהראשון עד האחרון, כולנו אהבנו אחד את השני, הייתי יוצא איתם למלחמה בכל יום. ולמאמן, המאסטרו, שרון דרוקר. אני מאחל לכם את כל הטוב ומצדיע לאוהדים הטובים ביותר בכל העולם. אני זוכר איך ראינו בדרך לאולם את הקהל, ואמרתי לחברים בקבוצה: אנחנו לא יכולים להפסיד במשחק הזה".
גם חבריו הישראלים של אווג'ובי נצרו איתם בעיקר את רגעי הקסם עם האוהדים. "יש לי הרבה מאוד זיכרונות מתוקים מאותו ערב בלתי נשכח, ואחד הראשונים אירע קצת לפני המשחק", מספר עידו קוז'יקרו. "נסענו מהמלון לכיוון האולם, וראינו ברחובות את הצבא האדום מעיר את העיר המנומנמת הזאת. הקהל הירושלמי מלווה אותי עד היום, ואני מאחל לו, לשחקנים הישראלים והזרים ולמאמן המיוחד המון הצלחה".
משה מזרחי: "הזיכרון הכי משמעותי שלי היה ממש כשהגענו למגרש. במרחק 500 מטר מהאולם, כבר ראינו צבא אדום הולך ברחובות, רוקד ושר. אני מדבר על זה עכשיו ויש לי צמרמורת. לכל שחקני הפועל ירושלים, למאמן, לצוות, להנהלה – המון בהצלחה. ולצבא האדום – תנו עבודה. אתם יודעים לעשות את זה. תצבעו את אירופה באדום ותביאו את הגביע הביתה".
המאמן שמאחורי הזכייה, דרוקר, מנצל את הבמה כדי לתדרך את הקבוצה הנוכחית – אבל לא בפן המקצועי. "לכל מי שיהיה באוטובוס ויירד ממנו, יעטפו אתכם בצבא אדום, כמו שעטפו אותנו בשרלרואה, בשירת 'ירושלים של זהב', בשירי עידוד ובתמיכה. זה קרה לפני 19 שנה, ואני זוכר כאילו זה היה היום. יש לי צמרמורת. אז צאו לדרך, ותביאו חבר לגביע יול"ב שלנו".
