פרידה מענק הכדורסל מרווין קסלר ז"ל

מאת: אילן קובלסקי

השבוע חזרתי מביקור בארה"ב, שאחת המטרות הייתה להיות נוכח בטקס ההדרת שמו של המאמן מרווין קסלר ז"ל, והכנסת שמו בטקס מפואר בהיכל התהילה של מאמני ספורט היהודים המשפיעים בארה"ב.

לטקס זה הוזמנו עשרות אנשי ספורט יהודים מכול רחבי ארה"ב ,וכמו כן שחקני כדורסל מפורסמים שעברו תחת ידיו. לצערי ולצערם של רבים, מרווין קסלר לא הגיע לטקס, המחלה הארורה שנילחם בה בשנים האחרונות הכריעה אותו.

מרווין קסלר גדל בברוקלין והיה שחקן כדורסל כאשר עדיין זרקו קליעת ניתור בשתי ידיים, שיחק בתפקיד של פאוור פורוורד בבית הספר התיכון בברוקלין, ולאחר מכן כגארד במכללת "נורס קרולינה ". קסלר לא התפרסם כשחקן, אלא כמאמן שהמוטו שלו היה לימוד יסודות הכדורסל. קריירת האימון נפתחה באימון בית ספר תיכון מרטין ואן בורן, ולאחר מכן עבר למכללת אדלפי. כמו כן שימש כסקאוט ב-NBA בשורות דטרויט פיסטון, וושינגטון בולטס, פורטלנד וסקרמנטו, אימן בישראל, הנבחרת הלאומית של מצרים וקבוצות בוונצואלה .

אין שחקן מפורסם בליגה הטובה בעולם, שלא עבר במחנה הקיץ המפורסם ביותר בארה"ב, "פייב סטאר קמפ" החל מאייזה תומס, ארוינג יואינג, סטיב מארברי ועוד רבים אחרים. מרווין דגל בשיטה – לפני שאתה עושה הצגות לקהל, עליך ללמוד את יסודות המשחק ולהבין את המשחק הקבוצתי .

איש קשה היה מרווין בכל נושא הכדורסל, ולא ויתר לאף שחקן עד אשר עשה את התרגיל כמו שצריך, כשצעקותיו נשמעו בכל רחבי המגרש (ואז עבדו במגרשים פתוחים ). הוא היה יושב שעות עם השחקנים ומסביר להם את השגיאות, ואף פעם לא התעייף מהמשחק.

ישנם אנשים רבים החייבים לו את הקריירה שלהם, אך שניים בפרט. אחד הוא מאמנה האגדי של קונטיקט, ג'ים קלהון, ונדב הנפלד הישראלי. כאשר נדב החליט ללכת למכללה, הוא התקבל בסנט ג'ון. מרוין שראה אותו משחק בישראל טלפן לג'ים קלהון ואמר לו: "האם אתה מעוניין בלארי בירד הישראלי?" ובכך פתח הנפלד את הקריירה שלו בארה"ב, והפך ממאמן אלמוני לאגדה בליגת המכללות.

ההכרות שלי עם מרווין קסלר ז"ל החלה בארה"ב בהשתלמות מאמנים. כבר מהרגע הראשון הוקסמתי מדרך ההרצאה שלו, ושאלתי אותו בסוף היום אם הוא מוכן לעשות השתלמות מאמנים בישראל. הוא אמר לי משפט מדהים: "אני כיהודי לעולם לא הייתי בארץ היהודים, האם יש אצלכם כדורסל?" וקיץ אחד לאחר מכן מרווין כבר היה בישראל כאורח ארגון המאמנים, שאני שימשתי בו בתפקיד רכז ההשתלמויות. במשך שבוע ימים, 6 שעות כל יום ישבו מעל 200 מאמנים באולם ללא מזגן במכון וינגייט ולמדו תורה ממאסטר כדורסל .

אני, שכבר הייתי מאמן בליגה הראשונה, הצעתי הצעה מגונה, האם יהיה מוכן לבוא לישראל כדי לאמן, והתשובה הייתה די מפתיעה ומשמחת, כשהוא אמר "למה לא?". הצעד הבא היה פגישה מהירה עם יו"ר הפועל חולון, מישקה לפרדון האגדי, ומנהל הקבוצה מוטי דננברג, והעסקה נסגרה אחרי חצי שעה, כאשר אני הסכמתי להיות עוזרו מרווין ,למרות שהייתה לי האופציה להיות המאמן הראשי של חולון.

עד אז חשבתי שאני מבין בכדורסל, אך מרגע התחלת העבודה הבנתי שאני לא מבין ולא יודע כלום, ולמרות שהמורה הראשון שלי היה אגדה אחרת בשם יהושע רוזין ז"ל, התחלתי ללמוד מהתחלה. אחרי כל אימון הייתי יושב וכותב את הנעשה, ונוצר לי ספר כדורסל ששמור אצלי עד היום בכספת. שעות על שעות באולם הפחים, ישיבות לתוך הלילה, לימוד איך להכין קבוצה ועבודה יסודית על פרטים קטנים .

השיטה הזאת לא הייתה קלה לשחקנים שהיו בחולון כמו שמוליק זיסמן ,ישראל אלימלך, ניב בוגין ועוד אגדות כדורסל שהיום כבר לא נראות על הפרקט. חיי השחקנים היו קשים, אימונים נמשכו שעות ארוכות, ולא כולם אהבו זאת, אבל חולון באותה שנה סיימה במקום השלישי בליגה.

איש חברה מדהים היה מרווין ,תמיד מחייך כאשר הוא לא על המגרש, מנשק שחקנים שעושים עבודה טובה, כשהתלונות היחידות שלו הגיעו מרצון לעוד שעות מגרש. האישה שליוותה אותו בכל השנים, וחייה כלל וכלל לא היו קלים, היא איירין. לשניים היו גם שתי בנות – ג'ייל ואנדראה שתמיד עמדו לצדו, וזה גם גרם להן להגיע לישראל כשהן נשארו ציוניות אדוקות. בחודש דצמבר הקרוב המשפחה צפויה להגיע לביקור בישראל, לחגוג בר מצוה לנכדו, ונקווה שנוכל להוקיר את כבודו גם בישראל .

נוח על משכבך בשלום חברי, מורי, מרווין קסלר היקר .