הערב (22:00, ספורט1) יתקיים הגמר האירופי השישי של ז'וזה מוריניו בן ה-60, והוא מגיע עם מאזן מושלם אחרי שזכה עם פורטו בגביע אופ"א ב-2003 ובליגת האלופות ב-2004, עם אינטר בליגת האלופות ב-2010, עם מנצ'סטר יונייטד בליגה האירופית ב-2017 ועם רומא בקונפרנס ליג ב-2022. קבוצותיו אפילו לא ספגו שער ב-4 הגמרים האחרונים – האחרון (והיחיד) שהצליח להכניע את השוער של מוריניו בגמר אירופי היה הנריק לארסון עם סלטיק לפני 20 שנה. את הג'אלורוסי הוא רוצה להצעיד כעת, כמו את פורטו, לשתי זכיות רצופות – הפעם בליגה האירופית.
מולו יתייצב על ספסל סביליה חוסה לואיס מנדיליבר. הוא כבר בן 62, כלומר מבוגר מהמיוחד בשנתיים, אבל עבורו זה המשחק החמישי בקריירה במסגרת אירופית. זו לא טעות הקלדה – באמת מדובר בהופעה החמישית. למוריניו יש יותר גמרים מאשר למנדיליבר משחקים, אבל גם לבאסקי יש מאזן מצוין ללא הפסד. הבכורה שלו נערכה לפני חודש וחצי, ברבע הגמר באולד טראפורד, והוא הדהים את אריק טן האח עם קאמבק מפואר במחצית השניה.
מנצ'סטר יונייטד כבשה אז ארבעה שערים, אבל שניים מהם היו עצמיים בשלהי ההתמודדות, והעסק נגמר בתיקו 2:2. בגומלין באנדלוסיה כבר סיימה סביליה את העבודה עם 0:3 מוחץ, תוך שהיא מנצלת היטב את השגיאות בעורף השדים האדומים. בחצי הגמר פגש מנדיליבר את יובנטוס של מסימיליאנו אלגרי, וגבר גם עליו. הספרדים הובילו עד לזמן הפציעות בטורינו בתיקו 1:1, ואז הישוו בעצמם בגומלין כדי לנצח 1:2 בהארכה מנגיחה של אריק לאמלה. כעת חוזרת מלכת המפעל לגמר, המעמד בו ניצחה בעבר 6 פעמים מתוך 6, ומנדיליבר צריך בוודאי לצבוט את עצמו כדי להאמין שזה אמיתי. מי בכלל חשב על תסריט הזוי שכזה, כאשר הוא היה מובטל במשך שנה והירהר באפשרות לפרוש?
גם סביליה לא חשבה על גמר אירופי כאשר הזעיקה את מנדיליבר בשלהי מרץ. המטרה היתה הכרחית וטריוויאלית הרבה יותר -להישאר בליגה. אחרי הפסד לחטאפה, דורגו האנדלוסים שתי נקודות בלבד מעל הקו האדום, והיה ברור שהקדנציה של חורחה סמפאולי מדרדרת את הקבוצה לפיאסקו. הארגנטינאי עצמו החליף את ג'ולן לופטגי באוקטובר, אך לא הצליח להושיע, אלא בדיוק להיפך – הוא סיבך את העסק, תרתי משמע. הוראותיו הטקטיות היו מורכבות מאוד, וזה לא בהכרח רע כפי שמעיד הרזומה שלו, אבל ממש לא התאים לקבוצה שנלחמת על חייה. סביליה בכלל לא רגילה למאבקי הישרדות, והשחקנים הלחוצים עשו יותר מדי טעויות גם כך. המנהל הספורטיבי מונצ'י הבין שנדרשת פשטות, וזה הוביל אותו לרעיון מהפכני ביותר – להרים טלפון למנדיליבר.
"פשוט מאוד לשחק כדורגל, אבל לשחק פשוט זה הדבר הכי קשה שיש", אמר פעם יוהאן קרויף. סביר להניח שמנדיליבר לא זכר זאת כאשר ניהל לפני מספר שנים שיחה עם ויסנטה דל בוסקה, אך הוא סיפק משפט דומה מאוד: "הכדורגל הטוב ביותר הוא כדורגל פשוט, אבל קשה מאוד לעשות אותו פשוט". כך או כך, פשטות היא המוטו שלו. הוא אימן את ויאדוליד, אוסאסונה, לבנטה, אייבר ואלאבס, ובכל מקום השיטה היתה זהה – לחץ קרוב ככל הניתן לשער היריב, מספר חטיפות כדורים גבוה ככל הניתן, ואז אספקתם לרחבה בדרך המהירה ביותר. לפעמים זה עבד מצוין, לעתים זה נכשל, אבל השחקנים ידעו היטב בכל רגע נתון מה עליהם לעשות. מנדיליבר גם מעולם לא אסר עליהם להרחיק ליציע במידת הצורך, כפי שעושים מאמנים שדוגלים בהחזקת כדור בכל מחיר. הגישה שלו באמת פשוטה – הכי חשוב להימנע מטעויות שמובילות לספיגות. לכן המשחק צריך להתקיים רחוק מהשער שלו, ואם הוא במקרה מתקרב לשער שלו, אז אפשר להטיס אותו לכל הרוחות.
אז הוא בא לסביליה בעיקר כדי לגרום לשחקנים לקחת קצת אוויר לנשימה ולהפסיק לטעות. ההצלחה היתה פנומנלית – 6 ניצחונות ליגה ב-8 משחקים בפתיחת הקדנציה. סכנת הירידה חלפה כלא היתה, ומנדיליבר יכול היה להתרכז במשימה ממש לא מוכרת מבחינתו בזירה האירופית. כאשר שוחח עם דל בוסקה, תהה המאמן: "תספר לי איך זה לאמן קבוצה גדולה, כי לי זה אף פעם לא יקרה". ובכן, סביליה היא לא ריאל מדריד, אבל מעולם לא עמד לרשותו סגל כה מוכשר עם שחקנים בעלי יכולות אישיות כה בולטות. רק פעם אחת בעבר הזדמן לו לעבוד עם כוכב אמיתי, וגם אז אף אחד עוד לא ידע שמדובר בכוכב – היה זה כאשר דויד סילבה בן ה-18 הושאל לאייבר שלו בליגה השניה ב-2004. אז הוא נהנה עד הגג מההזדמנות המופלאה שנפלה בחלקו, גם אם לתקופה מוגבלת בינתיים.
היא אפילו מוגבלת מאוד – סביליה החתימה אותו על חוזה לחודשיים וחצי עד לסיום העונה. אלא שיש לזה גם המון יתרונות, כי מנדיליבר לא מרגיש מחוייב לתהליך ארוך טווח, ויש לו יד חופשית להשתמש בשחקנים העומדים לרשותו כפי שהוא רואה לנכון, בלי לחשוב על ההשלכות. האווירה חופשית ומשוחררת, המאמן משחק קלפים עם השחקנים, וההתכנסויות במלון שהיו נהוגים לקראת המשחקים בימיהם של לופטגי וסמפאולי בוטלו. מצד שני, באימונים צורח עליהם מנדיליבר באימונים יותר מקודמיו, ומי שלא מתאמץ מספיק מוצא את עצמו על הספסל בלי קשר למעמדו. אין שם חוכמות. הכל פשוט.
מנדיליבר מגדיר את עצמו כהיפך המוחלט של המאמן המודרני. הוא סולד מנתונים סטטיסטיים, ממעט להשתמש בווידאו, ואין לו בכלל טאבלט. הוא לא עבר ראיונות עבודה עם מנהלים ספורטיביים מסוימים כי הם דיברו בשפה שאינו מבין. אצל הבאסקי יש כדור, צריך להכניס אותו לשער היריב ולדאוג שלא ייכנס לשער שלך – וזהו. הוא לא מתאים את הסגנון ליריב, לא מכין הפתעות טקטיות ולא ממציא את הגלגל מחדש עבור חניכיו. הוא יעדיף ששחקן באגף ימין יהיה ימני ברגלו, ושחקן באגף שמאל יהיה שמאלי.
הוא גם לא עושה בונקר נגד קבוצות עדיפות, כי אין לו כלים לכך. לעתים זה יכול להסתיים בתבוסות, כמו בפעם הראשונה כאשר פגש את מוריניו. היה זה בנובמבר 2011 כאשר אוסאסונה של מנדליביר הובסה 7:1 בסנטיאגו ברנבאו על ידי ריאל מדריד. כריסטיאנו רונאלדו כבש שלושער, קארים בנזמה הוסיף צמד, וגם גונסאלו היגואין השתתף בחגיגה. בסיבוב השני, הנזק "צומצם" להפסד 5:1 "בלבד" בפמפלונה. בעונה שלאחר מכן, סחטה אוססונה תיקו 0:0 ביתי כאשר ריאל הופיעה ללא רונאלדו, והפסידה 4:2 בקרב מותח הרבה יותר במדריד. בזה מסתכם המאזן של הבאסקי מול הפורטוגלי, אבל עכשיו – בחלוף עשור – הם נפגשים שוב על הבמה עליה לא חלם מנדיליבר מעולם.
דבר אחד יש להם במשותף – שניהם מעולם לא שיחקו בליגה הבכירה ככדורגלנים. את רוב הקריירה שלו על הדשא בילה מנדיליבר בקבוצה הבאסקית ססטאו שהיתה אז בליגה השניה, ובתחילת דרכו שם פגש את המאמן ששינה את חייו. קראו לו חאבייר אירורטה, ובזכותו החל מנדיליבר להתעניין באימון באופן כללי – עד אז הוא בכלל לא חשב בכיוון. לימים, התקדם אירורטה, הפך לשם דבר בכדורגל הספרדי, ולשיאו הגיע כאשר אימן את דפורטיבו לה קורוניה, הצעיד אותה לאליפות היחידה שלה ב-2000, וגם לחצי גמר ליגת האלופות ב-2004.
היתה זו קבוצה מפוארת עם מאורו סילבה וחואן קרלוס ואלרון, שהדיחה את יובנטוס בשמינית הגמר, רמסה את מילאן 0:4 בגומלין ברבע הגמר אחרי הפסד 4:1 בסן סירו, והיתה פייבוריטית ברורה להגיע גם לגמר. מי עצר אותה? נכון, פורטו של מוריניו. ועכשיו, בחלוף כמעט שני עשורים, ירצה מנדיליבר לסגור מעגל ולנקום גם בשביל המנטור הנערץ שלו. אם זה יקרה, המאזן המושלם של מוריניו בגמרים ייהרס, אבל המאזן המושלם של מנדיליבר יישאר לתמיד. זה יהיה 1 מ-1. פשוט.
