שיישארו צעירים לנצח: איך לנצח את המחלה של הכדורגל הישראלי?

והרי התחזית: ישראל לא תהיה במונדיאל 2026, גם לא במונדיאל 2030. אם אתם מאמינים בנומרולוגיה, הרי שזה לא קשור לזהות המאמן או לדרגת הקושי של היריבות שנגריל, אלא למה שקורה לשחקן הישראלי בעשר השלישי לחייו, זה שבין 20-30.

בואו ונחזור לרגע לאליפות אירופה הנהדרת שהתנהלה גם היא תחת המאמן אופיר חיים, עם העפלה כמעט בלתי נתפסת לגמר וניצחונות על נבחרות שיש להן כוכבים גדולים: מה קרה לשחקנים הצעירים היריבים, אחרי כמה חודשים?

השחקן האנגלי משחק בפרמיירליג, אולי לא מיד, אבל גם אם עוד לא, הוא יעבוד קשה מאוד כדי להגיע אליה דרך השאלה לקבוצה מהצ'מפיונשיפ, הליגה השנייה בטיבה. השחקן הספרדי ישחק בלה-ליגה: אולי לא מיד בהרכב הראשון של ריאל מדריד או ברצלונה, אבל מה רע בוולנסיה או אוסאסונה? כך גם השחקן האיטלקי שישחק בסריה א' וחברו מגרמניה שישחק בבונדסליגה. ולא רק הם, כי במוקדם או במאוחר, יגיעו לליגות הבכירות של אירופה גם שחקני הנבחרות (מהצעירות ועד לבוגרות) של מדינות הדרג השני, כמו הולנד, דנמרק או בלגיה – ולא רק הן, גם מהדרג השלישי, למשל מפולין או אוסטריה, ישחקו רוב שחקני הנבחרת בליגות הבכירות של אירופה.

כמה שחקנים מנבחרת ישראל אתם מכירים שמשחקים היום באחת מהליגות הבכירות? בעיקר מנור סולומון – וגם הוא על תקן מושאל שלפחות כרגע, עם כל האהבה והפירגון, הוא לא יותר משחקן ספסל. מי עוד? מונס דאבור שפרש מהנבחרת (אפרופו שחקני ספסל) בבונדסליגה? נו, אתם יכולים לעזור לי עם עוד שמות?

שחקן ישראלי, אפילו אם הוא כוכב בנבחרת הצעירה, יגיע מקסימום לבלגיה או הולנד – ולא שאני מזלזל לרגע בליגות האלה שהן איכותיות ותובעניות הרבה יותר מליגת העל בישראל, אבל עם שחקנים של ויטסה או של גנק, אפילו לא של אנדרלכט (אלא כתחנות ביניים בלבד), לא מגיעים ליורו וגם לא למונדיאל.

למה השחקן הישראלי נתקע בדרך לפסגה? התשובה ברורה: עמיתו האירופי ישחק שנתיים-שלוש בקבוצה משולי הטבלה או אפילו מהליגה השנייה, יתחשל, יתחזק, יפתח רעב – ואז יעבור לקבוצות הגדולות או לפחות לליגות הבכירות באמת.

השחקן הישראלי לעומתו, אם יהיה לו מזל, ישחק במכבי תל אביב או במכבי חיפה, אולי בהפועל באר שבע. למה "אם יהיה לו מזל"? כי לא תמיד הוא יקבל מספיק דקות משחק ממאמנים רדופים שמעדיפים ללכת על בטוח (או על זרים שגזרו עליהם קופון…) במקום "להסתכן" עם צעירים. ונניח לרגע שיקבל מספיק דקות אצל אחת משלוש "הגדולות":

בינתיים הוא יקרא בכל יום מה "מקורבים" שלו חושבים על שיטת המשחק של המאמן, זאת שמקשה עליו לבלוט, הוא יתרגל לאימונים ב"חצי כוח" שלא לדבר על מני מזונות. והכי גרוע: הוא ידע שאפילו ישיבה של כמה חודשים על הספסל בבלגיה (שלא לומר "קפריסין") תהפוך אותו ל"לגיונר" כזה שיקבל חוזה משודרג של כמה מאות אלפי דולרים בשנה, כשיגנוז את החלום האירופי וישוב לישראל.

עם יד על הלב: אם מחר מציעים לכם להרוויח מאות אלפי שקלים בעשרה חודשים של עבודה, בלי להתאמץ ולקום בשש בבוקר כדי להתאמן אימוני כוח, בלי לרוץ לפחות עשרה קילומטר בכל יום, בלי להגזים עם הספרינטים (אבל כן עם הבורקס והשניצלים) ובלי ללכת לישון בכל ערב בעשר – והוריד קצת עם הבילויים, אתם הייתם מסכימים?

הלוואי שאני טועה, אבל נראה שהשילוב של מנטליות ספורטיבית גרועה עם כסף קל, שכבר השמיד ערך של כל כך הרבה שחקנים ישראלים צעירים בעבר, יעשה את אותו הדבר לנבחרת של אופיר חיים.

אז בכיף, תחגגו אתם עכשיו ותהנו מכל רגע, רק עשו לעצמכם טובה ואל תבנו עליהם למונדיאל 2030.