שערו הראשון של קארים בנזמה במדי ריאל מדריד הובקע בספטמבר 2009. רוד ואן ניסטלרוי, בהופעתו האחרונה במדים הלבנים, היה המבשל – וגם הראשון לחבק את הנער הצרפתי הנרגש. על המגרש היו באותו ערב ראול, גוטי, פרננדו גאגו ואפילו לסאנה דיארה. והיריבה היתה חרס. זוכרים? סביר להניח שלא, כי היתה זו העונה היחידה של המועדון הצנועה בליגה הבכירה. הוא שקוע כבר מזמן בליגה החמישית.
כן, זה היה מזמן. בנזמה הגיע לריאל מדריד בקיץ הראשון של הנשיא פלורנטינו פרס בקדנציה השניה שלו במועדון – והיה זה קיץ ראוותני. כריסטיאנו רונאלדו וצ'אבי אלונסו הוחתמו, וכולם היו רכישות מתוקשרות בהרבה בהשוואה לחלוץ הצרפתי בן ה-21. לו מישהו היה מתנבא אז כי הבחור הצנום הזה יהפוך בבוא העת לאחד השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המועדון, סביר להניח שלא היו מאמינים לו. ביציעי סנטיאגו ברנבאו היו שהתלהבו אז יותר מאלברו ארבלואה. המגן היעיל שיכול היה לתפקד בשני האגפים הגיע גם הוא באותו קיץ, ואי אפשר להתווכח עם כך שהקבוצה היתה זקוקה לו יותר בזמן נתון.
היו גם שגרסו שבנזמה עשה טעות כאשר בחר במדריד. אלכס פרגוסון השתוקק להביאו לאולד טראפורד, ובמובנים לא מעטים היה קל הרבה יותר להתאקלם לחיים במנצ'סטר יונייטד ללא כריסטיאנו רונאלדו מאשר להסתגל לריאל בדיוק כאשר הפורטוגלי נחת בה. גונסאלו היגוואין היה המתחרה המרכזי על משבצת חלוץ הרחבה, ולארגנטיני היו יתרונות לא מבוטלים. אלא שהצרפתי ידע תמיד לאן הוא רוצה להגיע. החולצה הלבנה מספר 9 היתה חלום חייו, כי רונאלדו הברזילאי היה המודל שלו לחיקוי. כך הוא דימיין את עצמו כאשר צפה בביצועים של הפנומן באינטרנט, ולהצעה של פרס לא ניתן היה לסרב. בעונתו הראשונה אמנם קיבל רונאלדו הפורטוגלי את מספר 9 כי 7 שלו היה תפוס על ידי ראול, אבל ב-2010 הכל הסתדר. כריסטיאנו הפך כמובן ל-7, בנזמה הפך ל-9, וכך הוא נשאר במשך תריסר שנים ועוד שנה אחת.
אתמול הוא לבש את החולצה הזו בפעם האחרונה. רק בבוקר הודיע בנזמה למאמן קרלו אנצ'לוטי כי החליט לעזוב את המועדון, בצהריים הוציאה ריאל הודעה רשמית בנושא, ובערב קמו האוהדים על רגליהם כאשר הוחלף הצרפתי לקראת סיום המשחק מול אתלטיק בילבאו, דקות ספורות אחרי שהרשית את שערו האחרון, ה-354 במספר בכל המסגרות – שני רק לכריסטיאנו בכל ההיסטוריה של ריאל. חבל שלא הזדמן לו להוסיף גם בישול בערב הזה, במשחק שהיה חלש בכל הפרמטרים, ובוודאי בסטנדרטים שלו, כי בנזמה הוא מלך האסיסטים של ריאל בכל הזמנים עם 165. 47 מהם הלכו לכריסטיאנו, וכך בישל בנזמה יותר מעשירית מ-450 הכיבושים של הפורטוגלי בריאל. מיותר לציין שאיש לא התקרב לסטטיסטיקה הזו, וכיום – כאשר נפרד בנזמה מהמועדון לו הקדיש את רובה המוחלט של הקריירה – יהיו שיגידו כי הוא חשוב לא פחות עבור ריאל בראייה ההיסטורית מאשר CR7.
מובן שזו עשויה להיות הגזמה, אבל ההקבלה לא מופרכת – וזה הזמן להזכיר כי במשך שנים ארוכות מדי היא כן נתפסה כהזויה. במשך שנים ארוכות מדי, ריחף סימן שאלה ענק מעל בנזמה במדריד, הוא ספג ביקורות בתקשורת ושריקות בוז לא מעטות מהיציעים, וכמעט בכל קיץ נשאלה השאלה הפשוטה – מתי כבר תשדרג הקבוצה את עמדת החלוץ המרכזי לכוכב רציני יותר? זה התחיל, באופן טבעי, כבר במהלך העונה הראשונה שהיתה פושרת למדי – נמשך ביתר שאת גם בהמשך.
את הקדנציה של בנזמה בריאל אפשר לחלק בגסות ל-3 חלקים.
הראשון הוא עידן ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי הגיע לסנטיאגו ברנבאו שנה אחרי הצרפתי, מיד אחרי שחגג באיצטדיון הזה בדיוק את הזכיה בליגת האלופות עם אינטר, במטרה מוצהרת להביא את הגביע העשירי המיוחל ללבנים אחרי בצורת ארוכה במיוחד שנמשכה עוד מ-2002. זה לא קרה , כי ב-3 העונות של המיוחד הודחה ריאל תמיד מאירופה בחצי הגמר, ואם תשאלו את המאמן הוא היה מצביע על היעדר איכות ברחבה כאחת הסיבות המרכזיות לכך.
מוריניו לא העריך את בנזמה יתר על המידה, לא ראה בו שחקן הרכב, וייעד לו תפקיד ברוטציה למרות שהצרפתי כבש 78 שערים בתקופה זו, וגם הוכיח את עצמו כשחקן קבוצתי. במסגרת נסיונות ההדחה, לא רק היגוואין הועדף על פניו, אלא אפילו עמנואל אדבאיור שהגיע בעסקת השאלה מוזרה למדי ממנצ'סטר סיטי בינואר 2011. זכורה גם ההתבטאות של מוריניו לפיה הוא "נאלץ ללכת לצוד עם חתול בהיעדרו של כלב". בקיצור, זה לא היה עידן שמח במיוחד מבחינת הצרפתי, אבל הוא מעולם לא ויתר, ולא שקל לעזוב. הוא הגיע למדריד כדי לזהור בריאל.
החלק השני הוא עידן זינדין זידאן, אשר מתחיל כבר ב-2013 כאשר היה זיזו עוזרו של אנצ'לוטי בקדנציה הראשונה של האיטלקי על הספסל. התקופה הזו היתה שונה בתכלית – החיים ללא מוריניו היו נוחים יותר, היגוואין נמכר לנאפולי, בנזמה הפך לבאנקר במערך, ושיתוף הפעולה שלו עם רונאלדו הלך והשתבח ככל שהזמן התקדם. בתקופה זו גם החלו לזרום הזכיות בליגת האלופות. 2014, 2016, 2017, 2018… ריאל שוב שלטה ביבשת ביד רמה, והחלוץ היה חלק אינטגרלי מהחגיגה הזו.
ואולם, לצד ההצלחה הקבוצתית, המוניטין שלו עדיין לא היה מושלם – רחוק מאוד מכך. אוהדים רבים, ואף פרשנים מסוימים, גרסו כי הוא מקבל אשראי בלתי מוגבל מצד זידאן בגלל ששניהם צרפתים ממוצא אלג'יראי, ולכן יש להם שפה משותפת. דרך נוספת לפגוע בתדמיתו של בנזמה היתה הקביעה כי הוא משחק רק כי רונאלדו אוהב להיות לצידו. זו, כמובן, מחמאה גדולה, אבל אפשר לעוות אותה ולהפוך אותה לחסרון – כי לכאורה ללא הפורטוגלי היתה ריאל מעדיפה סקורר שמגיע למצבי הבקעה רבים יותר ומנצל אותן באחוזים טובים יותר. והנה לכם העובדה – רק בגמר ליגת האלופות הרביעי שלו מצא בנזמה את הרשת, וגם זה רק באדיבותו הרבה של שוער ליברפול לוריס קאריוס – ובעונה האישית החלשה בקריירה שהניבה רק 12 כיבושים בכל המסגרות.
לכן, כאשר עזבו זידאן ורונאלדו באותו קיץ 2018, היה ברור כשמש לעיתונאי מדריד רבים שריאל לא יכולה להמשיך לסמוך על בנזמה. הצרפתי החליט אחרת, פרח בהיעדרו של הפורטוגלי, ואז – אחרי שובו המפתיע של זידאן לקדנציה נוספת – הצעיד את ריאל לאליפות שהיתה רשומה על שמו בעיצומו של משבר הקורונה ב-2020. זה היה הפרומו לחלק השלישי שהתחיל כאשר זיזו זז הצידה בפעם השניה.
בחלק השלישי, שהתחיל בעונה שעברה וגם הגיע לשיא באותה התקופה, בנזמה היה סוף סוף סופרסטאר ומנהיג עם סרט הקפטן על הזרוע. בלי "אם", בלי "אבל", בלי הסתייגויות כלשהן. כוכב על אמיתי במלוא מובן המילה, שעמד במרכזה של עונה מדהימה בליגת האלופות עם 10 שערים בשלב הנקואאוט. על הדרך, זכתה ריאל בעונה שעברה גם באליפות, ועם 44 כיבושים סיפק בנזמה את אחת העונות הגדולות ביותר של שחקן בודד אי פעם. כדור הזהב הוא לא בדיוק מדד לכלום, אבל הצרפתי זכה בו ב-2022 בפער כה עצום מכל יתר המתחרים, שאפילו הפרס של פראנס פוטבול מקבל רלוונטיות – ועבור בנזמה היתה לו חשיבות מיוחדת.
פעם, אי שם ב-2010, כאשר ניפה אותו מהסגל למונדיאל בדרום אפריקה, הצהיר מאמן צרפת דאז ריימונד דומנק שאין לחלוץ הצעיר מוסר עבודה מספק. "לו היה משקיע עשירית מכריסטיאנו, הוא היה זוכה בכדור הזהב", אמר הבוס השנוי במחלוקת. ובכן, בנזמה בהחלט לקח זאת לתשומת ליבו. הוא היה מקצוען גם בנעוריו, אבל השתייך לדור מפוקפק עם חאתם בן ארפה, סמיר נאסרי וז'רמי מנז, לא ניתק את הקשר עם חברים עבריינים משכונת הפשע בליון, היה מעורב במספר שערוריות פליליות, וסבל מתדמית פגומה – בין היתר בשל ניפויו המתמשך מהנבחרת בידי דידייה דשאן. נדרש מהפך תודעתי אמיתי כדי לשנות זאת, והוא בוצע. הזכיה בכדור הזהב היתה הסימן המובהק ביותר להשלמתו.
ועכשיו, כאשר רוב שאיפותיו התגשמו, כאשר התעלה מבחינת הכיבושים והתארים גם על רונאלדו הברזילאי, הוא החליט לפנות את החולצה מספר 9 ליורש העתידי. התוכנית המקורית היתה להאריך את החוזה בעונה נוספת, ובמועדון השתוקקו לעשות זאת. הכוכב צפוי לפרט בקרוב את הסיבות שהובילו אותו לשנות את דעתו, אבל מורשתו כבר לא היתה משתנה באופן ממשי. היה נחמד להוסיף זכיה שישית בליגת האלופות ואליפות חמישית ב-2024, אך ייתכן והחלוץ הרגיש כי בגיל 35 הוא לא יוכל לשחזר את העונה הגדולה ביותר, וההצעה הסעודית היתה קצת גדולה מדי בכדי לסרב לה בשלב זה של הקריירה.
וכך, אחרי שנים של ספקות ותהיות, הוא עוזב בתנאים שלו, על תקן הגיבור הבלתי מעורער, כזוכה המכהן בכדור הזהב. "עבדתי עם אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה, עם חלוץ מושלם, שהוא גם אדם ידידותי, צנוע ורציני. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על מה שהוא עשה במועדון – משהו אגדי, בלתי נשכח, שיישאר בהיסטוריה לתמיד", נפרד ממנו אנצ'לוטי. לא רבים היו חוזים פרידה כזו בתום 14 שנים כאשר בנזמה כבש מול חרס, אבל איש לא יחלוק על האיטלקי כיום.
