ערפיח, כסף ומה שביניהם

מאת: יונתן יעקובזון    צילום: Gettyimages   וידאו: לקראת הדרבי הגדול של מנצ'סטר

בדיוק לפני 60 שנה לונדון נשמה לרווחה, תרתי משמע. ב-9.12.1952 הסתיימו ארבעה ימים כאוטיים, אשר נודעו ברבות השנים כ"ערפיח הגדול של 52'" – פחם שנשרף למטרות תעשייתיות הפך לענן דחוס, שנישא על גבי רוחות קלות וחנק את הבירה האנגלית. התחבורה העירונית, המסחר, התרבות ומרבית תחומי החיים בלונדון נעצרו במשך אותם ארבעה ימים. בחסות מזג האוויר הקשה שיעור הפשיעה בעיר זינק כשהשודדים מנצלים את תנאי הראייה הבעייתיים כדי לפרוץ לבתים וחנויות ולשדוד אזרחים שעושים את דרכם הביתה בחשיכה הלא טבעית. 

לעובדה כי הדרבי של מנצ'סטר ישוחק ביום השנה לאירוע הזה, יש סמליות מעניינת. ההגמוניה המנצ'סטרית ההולכת וגוברת אפופה בחשיכה לא טבעית ומחניקה. כמו אותו ענן עשן ב-52', שאף עשה את דרכו לצרפת, בלגיה והולנד.  אחיזת ידן של צמד הענקיות מצפון אנגליה ארוכה גם כן.

אל יכולת המשיכה של השדים האדומים הצטרפו כעת גם היריבים התכולים שבעזרת גב כלכלי בלתי נגמר והצלחה מקצועית טרייה, פושטים על הסגלים של הקבוצות הלונדוניות כמו אותם שודדים בזמן הערפיח הגדול.

רק תשאלו את ארסן ונגר, שהספיק כבר לראות את גאל קלישי, סמיר נאסרי ורובין ואן פרסי עושים את הדרך מלונדון למנצ'סטר ומשאירים אותו להשתתף במירוץ אחר הכרטיס לליגת האלופות במקום על האליפות. גם בצד הכחול והבזבזני יותר של לונדון המצב אינו טוב בהרבה – הפרויקט החדש של רומן אברמוביץ' חווה צירי לידה קשים מהצפוי ודבר ידוע הוא שסבלנותו של האוליגרך הרוסי אינה שווה לעומק כיסו.

למרות שרוברטו מנצ'יני התעקש לאחרונה כי צ'לסי היא אחת מהטוענות לכתר ואף על פי שבתחילת העונה נדמה היה כי מרוץ האליפות מורכב משלושה סוסים, הפער של צמד המתחרים ממנצ'סטר הולך וגובר, כשהם משאירים את היריבות מלונדון בענן של אבק, או ערפיח אם תרצו.

קנטונה בדרבי של מנצ'סטר. התכולים הפכו ליריבה אמיתית

אמנם, הדומיננטיות של היונייטד אינה דבר חדש, לפחות לא מאז הקמתה של הפרמיירליג בעונת 1992/93, אך כעת הלונדונים הגאים נאלצים לראות איך קמה לה בצפון יריבה עיקשת נוספת, שמאיימת להפוך למפלצת זוללת תארים אף היא. גם בצד האדום של מנצ'סטר מביטים מעבר לכביש ומשפשפים את העיניים – למרות שכינה אותם בזלזול "שכנים רועשים", סיר אלכס פרגוסון יודע שהסיטי לא מתכננת לסגור את המסיבה בעתיד הקרוב.

קניית המועדון על ידי השייח' מנסור ב-2008 הפכה את הקבוצה, שהחזיקה בשיא המפוקפק של מספר אליפויות ליגת המשנה – סממן לנדנדה הבלתי פוסקת שהמועדון עשה בין הליגה הבכירה לשנייה – לכוח שלא ניתן להתעלם ממנו. בתום העונה שעברה, אל ארון התארים הצנוע התווסף תואר האליפות השלישי בתולדות ה'סיטיזנס' וראשון בעידן הפרמיירליג. למרות שהדבר אינו צפוי לנחם את אוהדי היונייטד, שראו את קבוצתם מפסידה את האליפות על קוצו של יוד, היה זה תואר האליפות החמישי במספרו בשש השנים האחרונות שעשה את דרכו למנצ'סטר, אל מול אחד בודד שהלך לנציגה לונדונית – צ'לסי. 

על אף שהדבר אינו סביר, ההגמוניה המנצ'סטרית שנוצרת אולי אף תחדש את מושג הגאווה העירונית בליגה האנגלית, שתתפוס את מקומה של השנאה ליריבה או היריבות מעבר לכביש. למרות הדם הרע שזורם כיום בין שתי הקבוצות של מנצ'סטר, לא תמיד היה כך הדבר. המפגש הראשון בין היונייטד לסיטי בליגה האנגלית הבכירה היה בדצמבר 1906, במשחק אותו ניצחו האחרונים בתוצאה 0:3 באותה תקופה הסיטי התמודדה עם השלכותיו של סקנדל כלכלי, לאחר שהמועדון נמצא אשם בתשלומים לא חוקיים לשחקניו. כתוצאה מכך הושעו 17 משחקני הקבוצה ונאסר עליהם ללבוש את המדים הכחולים. כשהסתיימה ההשעייה, בינואר 1907, ארבעה מאותם שחקנים עשו את הדרך הקצרה ליונייטד ועזרו לה לזכות בתואר האליפות הראשון שלה ב-1908. בניגוד לתפיסה הרווחת היום, מרבית האוהדים תפסו את המעבר בין הקבוצות כדבר מבורך וכעזרה למועדון אחר ממנצ'סטר.    

אך מאז תחילת דרכם של היונייטד והסיטי, שנפגשו לראשונה ב-1881 תחת השמות ניוטון הית' וווסט גורדון (סט. מרקס) בהתאמה, לא חסרות גם דוגמאות סותרות. משחקי הדרבי של שנות ה-70' אופיינו באווירה אגרסיבית ומתוחה במיוחד, כשזכור במיוחד התאקל של כוכבה של היונייטד, ג'ורג' בסט, ששבר את רגלו של שחקן הסיטי, גלין פרדו, אשר כמעט ואיבד את רגלו כתוצאה מכך.

דניס לאו. כבש בפנדל, הוחלף ופרש

אך לא רק תקריות של פרגון או דם רע נרשמו בספרי ההיסטוריה של הדרבי העירוני במנצ'סטר, שסיפק לא מעט ניצוצות מקצועיים ואנקדוטות למכביר. קצרה היריעה מלגולל את סיפורו המלא, אך אי אפשר בלי להזכיר את שערו של דניס לאו, חלוצה של יונייטד שעבר ליריבה המקומית בשנות ה-70 וכבש בדרבי שער אשר נדמה היה כי הכריע את גורלה של קבוצתו לשעבר, שירדה לליגת המשנה. בסופו של יום התברר שבשל התוצאות בשאר המגרשים השדים האדומים היו יורדים ליגה כך או כך, אך הנזק נעשה, הסיפור נכתב ולאו, שהוחלף מיד לאחר הכיבוש בדקה ה-81, לא חזר לשחק כדורגל יותר לעולם.

בנוסף, הדרבי השני של עונת 1990/91 הוכרע משער בודד, אותו כבש קיצוני צעיר בן 17, ראיין גיגס שמו, עבורו זה היה שערו הראשון בקריירה ארוכה ומפוארת. שנה מאוחר יותר, בדרבי הראשון בפרמיירליג הטרייה, ערך הרכש הטרי של השדים האדומים, אריק קנטונה, את הבכורה שלו. 

שנות ה-90 הציגו שליטה מוחלטת של הצד האדום במשחקי הדרבי, שאת העשור הזה הם סיימו ללא הפסד באותם מפגשים. אך למרות שהרצף נשבר, התמונה הגדולה נותרה בעינה עד 2008 והשלטון השייח'י החדש בסיטי. באותה שנה הסיטי ניצחה לראשונה באולד טראפורד מאז 1975 ומאז האינטנסיביות של המשחקים העירוניים רק הלכו וגדלו. זכור במיוחד אותו דרבי של עונת 2009/10 באולד טראפורד שהוכרע רק בדקה ה-95 מרגליו של מייקל אואן, שחתם את תוצאת המשחק, 3:4 ליונייטד. אותו ניצחון מסחרר ואמוציונלי על "השכנים הרועשים" הוציא אפילו מפרגוסון הוותיק את ההודאה כי "כנראה שמדובר בדרבי הטוב בכל זמנים". הצהרה זאת קיבלה לאחר מכן תמיכה בדמות הכתרתו של המשחק לטוב ביותר בתולדות הפרמיירליג, 20 לאחר היווסדותה. למרות שירדה באותו ערב באולד טראפורד מנוצחת, שלוש שנים מאוחר יותר הסיטי השיגה את מבוקשה בצורה המתוקה ביותר – תואר אליפות במחזור האחרון ועוד על חשבונה של היריבה המרה.    

דזקו ורוני על הדשא. מי מהם יתרומם ומי יישאר על הקרקע?

היום שוב יפגשו הסיטי והיונייטד, במפגש שהופך לאט לאט לא רק לדרבי העירוני של מנצ'סטר, אלא גם למשחק העונה באנגליה כולה. לפני 60 שנה יצאה השמש בסיומם של ארבעה ימים חשוכים עבור תושבי לונדון, היום אוהדי צ'לסי, טוטנהאם וארסנל ישאו עיניהם צפונה ויקוו שבהתפזר העשן המרחק בין שתי הערים יהיה קצת קטן יותר.