גיא ויזינגר המשיך ללכת הקיץ בעקבות ברק בכר, ואחרי שושלת של שלוש אליפויות בהפועל באר שבע ושושלת נוספת של שלוש אליפויות במכבי חיפה, מאמן השוערים והמצבים הנייחים הקבוע של בכר חבר אליו גם בכוכב האדום בלגרד. לקראת האתגר החדש הוא סיפר בריאיון מקיף לוואלה! ספורט על התקופה המרתקת בכרמל, הדרמות בבירת הנגב, הירושה המשפחתית שהשאיר לאלופה, שתפתח את משחקי ההכנה שלה במחנה האימונים באוסטריה הערב מול קלוז' (19:30, ספורט1).
האמנת שבגיל 32 כבר תהיה עם שש אליפויות וגביע ותצא לאירופה?
"חד משמעית לא, בשום תסריט ושום חלום לא חשבתי שזה יגיע לזה".
כמה מהנות היו העונות הללו?
"כשאתה עובד בצוות בניגוד לשחקן אתה לא נהנה אף פעם, סיימנו משחק באירופה אתה לא נהנה מהרגע אתה מתכונן כבר למשחק ליגה אז אתה לא נהנה מהרגע באמת".
בגלל שזה האופי שלך?
"כמה אנשים אתה מכיר שהם מנותקים מהמקצוע וחיים בבועה אחרת? אצלי החיים זה כדורגל, עבודה, אשתי והילדים ואם יש לי זמן פנוי אני מגיע לחווה שאנחנו יושבים בה כרגע. אני לא מאלה שייצאו לבלות, שיישבו עם הברנז'ה בבתי קפה".
למה?
"כי זה מה שאני אוהב, זה האופי שלי".
אבל תסביר, אתה מסיים משחק אחרי ניצחון על יובנטוס ומה לא נהנה? חושב רק על משחק מול ריינה?
"אחרי המשחק הזה עליתי לאכול ארוחת ערב בסמי עופר עם כולם, הגעתי הביתה התחלתי כבר לנתח אותו".
חייב להגיד שזה קצת מבאס לשמוע.
"אבל זו האמת, אין זמן ליהנות מהרגע, בגלל זה השנה ראו שאנחנו בצוות למשל התפרקנו כי החלטנו שהפעם צריך באמת ליהנות מזה והשנה נהנינו מזה גם מול השחקנים וגם אפילו קצת אלכוהול שצירפנו, השנה הרשיתי לעצמי ליהנות מהרגע".
זו השנה הכי גדולה שלך?
"השנה כל הכוכבים בשמיים התחברו, אתן את המשחק מול הכוכב כדוגמא. דקה 90 מצב נייח, אני מנסה להעביר משהו ויש רעש מטורף באיצטדיון ואז עומר הרים כדור למקום שהוא לא היה צריך להרים אותו, שחקן שלהם בא להרחיק וכובש שער שמעלה אותנו לליגת אלופות אז כל הכוכבים התחברו".
מה היה התרגיל המקורי?
"היו שם שחקנים ברחוק מי שרואה, היה צריך להרים לרחוק ושיעבירו עם הראש למרכז הרחבה. אבל באותו ערב באמת הכל היה כתוב שאנחנו נהיה שם בדיוק כמו שבהפועל באר שבע מול מאריבור היינו טובים יותר אבל היה כתוב שלא נהיה שם".
אז אם אתה מדבר על הרגע הכי שמח, מאריבור עם באר שבע זה הרגע הכי עצוב?
"זה היה בעיקר רגע מלמד, אני אספר לך סיפור משם. עשינו אימון טקטי ותרגלנו דברים ואז הם לקחו את מצלמות האבטחה ראו את כל האימון שלנו וקראו למרואן קבהא ששיחק שם אז והוא תרגם כל מה שאמרנו והם פשוט ידעו בדיוק מה התוכנית שלנו. הייתה איזו קרן, פתאום שלושה שחקנים של מאריבור קופצים עלינו ולא הבנו איך הם יודעים ומה קורה פה בכלל. מאז למדנו והחלטנו שבחו"ל לפני משחקים אף פעם לא יהיה אימון טקטי או תרגול, תמיד אימון קל".
אתה מעכל את עניין ליגת האלופות שהצלחתם לעשות את זה?
"בזמן שאתה עושה את זה אתה לא מעכל אבל היום כן בהחלט מעכלים. זו הרגשה עילאית והאמת גם הקלה מסויימת כי זה קוף שישב על הגב".
מה הנקודה שגרמה לכם להצליח לזכות באליפות בעונת צ'מפיונס, דבר שלא קרה לפני.
"התלכיד המיוחד. מכבי חיפה זה הרבה מעבר לקבוצה, נוצר מועדון. לדעתי הדבר הכי גדול שברק עשה במכבי חיפה זה שהוא לימד את מכבי חיפה מה זו עבודת צוות".
כשהגעתם זה לא היה?
"הוא וגל אלברמן צמחו ביחד בחיפה וברק לקח מועדון שהיו לו קשיים שלו וביחד עם גל הצליחו להפוך אותו למועדון שמשתף פעולה. החוליות לא היו מחוברות כמו עכשיו. יש היום אהבה בין כולם".
כמה מכבי חיפה היום טכנולוגית?
"ברמה שאי אפשר להבין. כמה אנשים עובדים במחלקת אנליזה ושמים דגש על כל דבר קטן. עכשיו אנשים מתחילים ללמוד את גודל האירוע".
אבל יש מאמנים שאומרים אנחנו לא מאמינים בכל הדאטה ווידאו.
"לכל אחד יש את הדרך שלו, אני מאמין שהעולם כבר באימוני מציאות מדומה. אנחנו הכנסנו את זה לשוערים. הרי אי אפשר הכל לעשות באימון, איך אני יכול באימון לאמן איך מתמודדים עם הלחץ של הקהל? לקבל החלטות מהירות? אז במציאות מדומה אתה מאמן את המוח לסיטואציות שיקרו. מי שלא מבין שזה שם הוא מאחור".
עשיתם גם הרבה שינויים תפקודים העונה, הבולט הוא כמובן דולב חזיזה.
"הוא עשה את זה גם בשנים עברו בשלושה בלמים. זה לא התפקיד האידיאלי בשבילו אבל הוא אישיות מיוחדת, הוא שחקן שמבין את המשחק ברמה אחרת ויש לו יכולות ונשמה שהוא יכול לעשות הכל".
איך הצלחתם להפוך את השכונתיות שלו לדבר חיובי? הוא היה השחקן המחוייב ביותר העונה.
"מגיע הרבה פרגון לברק ובטח לגיא צרפתי. גיא לקח אותו כפרוייקט, יש ביניהם הודעות אפילו באמצע הלילה. דולב הוא הלב והנשמה של הקבוצה. דולב היה יכול ב-23:00 פתאום להתקשר ולהגיד 'חשבתי על תרגיל בנייחים'. דולב יצר המון תרגילים במכבי חיפה, מתוך השחקנים הוא יצר הכי הרבה תרגילים".
אז בעצם השחקנים המציאו תרגילים?
"ברור. הגול נגד נפטצ'י באקו למשל זה תרגיל של בוגדן פלאניץ'. הוא בא לאימון אמר לי שראה משהו בפרמיירליג, התחיל לשרטט ומשם לקחתי ועשיתי שינוי קטן".
אז אולי זה סוד הקסם שלכם כצוות?
"בסוף זה לא מאמן ושחקנים, זה שותפים לדרך. אני עובד עם ברק 8 שנים ואני לא מכיר משהו אחר, בסוף יש דרך עבודה אחת שאני מכיר ומתחבר אליה, אני לא בנאדם שיכול לעבוד עם כל אחד כי כדורגל זה לא על הדרך בשבילי".
אומרים עלייך שיש לך מחברת מצבים כמו בפוטבול.
"שחקן מכבי חיפה לומד בממוצע 26 תרגילים למשחק והם חייבים להיות מוכנים. יש שחקנים שנעזרים בנשים שלהם ללמוד אותם בצורה מושלמת כי בסוף גם אם אחד טועה בשלושה מטרים בעמידה בתרגיל אז התרגיל נהרס".
יש תרגיל שלא הצלחת להחדיר?
"לא אחד, המון. אז או שמתקנים או שאני מבין שזו שטות גמורה וזורק לפח כי בסוף זה לא שאני במשחק בוחן את זה אנחנו מתרגלים את זה המון".
השחקנים אומרים שהצקת להם.
"היו הרבה פעמים ביום שישי שכולם מתים כבר ללכת הביתה ואני אמרתי להם מצידי נעשה פה קידוש ביחד – עד שזה לא מושלם אתם לא זזים מפה. הרבה פעמים זה עצבן אותם ורצו להרוג אותי, אבל זה לא עניין אותי באמת".
עושה רושם שלמרות שהיו פה מאמני שוערים גדולים לאורך השנים דווקא אתה שינית את התפיסה לגבי המקצוע.
"שילה מיארה מאמן השוערים של הפועל באר שבע שלח לי הודעה וכתב בה 'מה שעשית לעולם מאמני השוערים זה לשים אבן פינה שמראה שמאמן שוערים זה לא סתם אחד שבועט בכדור ובא לשעתיים ביום, או שצריך להיות שוער עבר אלא לקחת את המקצוע ברצינות ולחשוב מחוץ לקופסא, פתחת את העולם האטום הזה לצעירים שלא היו שוערי עבר ועיצבת דור שלם של מאמני שוערים'. זה גרם לי לעצור לרגע ולהגיד 'וואוו עשיתי משהו'".
אשתך נלחצה כשסיפרת לה על האפשרות לעבור לבלגרד?
"קודם כל רק בזכות אשתי אני שם כי אם היא לא הייתה אומרת שזה בסדר מבחינתה להיות איתי שם אז לא הייתי עובר. אני יכול לספר שדיברתי עם ג'וש כהן ושאלתי אותו איך הייתה ההרגשה לפני שהוא בא לישראל אז הוא אמר לי שהוא התרגש ופחד מאוד. בפעם הראשונה שאתה עוזב מקום זה מרגש ומפחיד, הפחד שלי הוא לא מקצועי אני משוכנע שנעוף על זה ונצליח שם אחרת לא הייתי מהמר על החיים שלי, מנתק את הילדים ואת אשתי מהארץ. אני בטוח שנצליח. הפחד היחידי שלי זה הילדים והשפה וההתאקלמות".
ספר על הרגע שהבנת שאתה עוזב.
"ברק סיפר לי שיש אופציה, הבנתי שזה משהו גדול אבל בערב כבר אמרתי רגע ובמשך המון זמן כולנו כולל ברק חשבנו על זה. זו הייתה ההחלטה הכי קשה שעשינו בחיים, התלבטנו בערך שלושה שבועות".
אז הכסף הכריע?
"אתה לא בכיוון. אנחנו נוטים לזלזל במדינה שלנו אבל אלופת סרביה עם תרבות של כדורגל, קבוצה שתשחק בליגת האלופות אוטומטית ותקציב גדול אז זו התקדמות".
אבל מנגד הם ממהרים גם לחתוך.
"ובישראל לא?".
פחות.
"זה משהו שאני לא חושב עליו. אין אופציה מבחינתי לא להצליח, זה לא קיים. אנחנו באים לכוכב ואנחנו נצליח. אני ממש לא אומר לעצמי 'מקסימום אני אחזור לישראל', ברגע שהחלטתי לצאת אני ממריא".
ספר קצת על התחלת הדרך שלך, היית יושב באימונים של גיורא אנטמן עם מחברות ולומד.
"שיחקתי מגן עד גיל נערים ולא הייתי מספיק טוב. שכן שלי היה יהודה כהן, מאמן השוערים המיתולוגי, גברי הבן שלו היה חבר שלי והוא היה שוער עם פוטנציאל ענק. הלכתי לעזור והתחברתי לזה ואז התאהבתי בזה. בהתחלה לא הייתה לי דרך, גם בשנה הראשונה שעבדתי בהפועל חיפה כראשי. הייתי מאמן בלי דרך ולא הייתה לי אידיאולוגיה".
אז מתי זה השתנה?
"הלכתי לראות אימונים של יעקב אסייג, של שורה אובארוב, של אנטמן ושל כולם. אין אחד שלא פתח בפניי את הדלת. אצל גיורא ראיתי דרך שהיא שונה יחסית מהשאר ואז נפל לי האסימון שאני צריך למצוא דרך שלי וחקרתי ופיתחתי את הדרך שלי".
אתה מרגיש היום מאמן שוערים או מעבר?
"עובדתית מעבר. אני גם מאמן נייחים. כשאתה מסיים כל שנה מקום ראשון בכיבוש שערים בליגה במצבים נייחים זה אומר לך שעשית משהו נכון".
אומרים ששוערים זה העם הכי משוגע שיש. אבל תחתיך היו שוערים שהם לא משוגעים בהגדרה
"היום בכדורגל המודרני אני לא מסכים. קח בכדורגל העולמי ותגיד לי מי משוגע? היה מחקר באוניברסיטה בארצות הברית 'מה התפקיד הקשה ביותר בעולם הספורט', ואחרי הקוורטרבק בפוטבול הגיע השוער. כי היום שוער צריך לקרוא את המשחק, לשחק טוב עם הרגל וכל טעות ששוער עושה משפיעה מיידית על תוצאת המשחק, ולכן זה התפקיד הכי קשה שיש".
ועדיין ג'וש טיפוס שונה מאוד מיתר השוערים.
"כן, ג'וש הוא גאון, אחרי הכדורגל הוא ימציא משהו. הוא מפסיד כסף בכדורגל, הדבר הכי חכם שאפשר לעשות זה להיות שותף שלו אחרי שהוא יפרוש, כי זה סיכוי להיות מיליונר".
אתה מבין את ההחלטה שלו לא להישאר
"יש לו חלומות ויש לו שאיפות. ההחלטה לצאת לכוכב קרעה אותי אז אני מבין אותו".
מה הדבר הכי קשה לך במעבר?
"שאבא שלי לא יראה אותי. הוא מלווה אותי מהרגע הראשון, יושב בכל אימון ובכל משחק. אני מעריץ שלו. וחשבתי על זה שעכשיו הוא לא יהיה במאה אחוז מהמשחקים, בטח לא באימונים ואם יש מישהו שאני חייב לו את הקריירה זה אבא שלי, וכמובן גם לאשתי שאיתי מגיל 19 ומלווה אותי מהרגע הראשון, בתור בת זוג העתיקה את החיים לבאר שבע ועכשיו תמכה בי בלי היסוס לצאת לבלגרד עם ילדים קטנים".
אתה שלם עם ההחלטה שלך?
"שכלית מאוד שלם, רגשית זה יותר קשה כי אני עוזב את מכבי חיפה. היה לי קשה ללכת לארוז את הדברים".
אז היה קשה לעזוב את התא שלך.
"האמת שפיניתי אותו לאחי שחר ואמרתי הוא חייב להישאר של המשפחה (צוחק)".
מה הוא יביא למכבי חיפה?
"שחר איתי שנים. הוא היה בא לבאר שבע כל הזמן ללמוד ובטח במכבי חיפה. הוא מזכיר לי באופי את ברק, הוא פריק של עבודה וכדורגל. אני רגוע מהעתיד של מכבי חיפה".
גם בבאר שבע זכיתם בשלוש אליפויות, למה התחושה שקשה לכם יותר העזיבה של מכבי חיפה?
"במשחק האחרון בסמי עופר יצאתי לחימום והיו כבר בערך 18 אלף איש וכל האיצטדיון קורא את השם שלי. אני לא שחקן ואני לא רגיל. עמדתי שם וקפאתי, בבוקר כשקמתי אמרתי איך אפשר לעזוב מקום כזה? ואז היו חגיגות וראיתי את הכמות והאהבה שקיבתי מתוך המועדון. הייתה לי שיחה עם עוזי מור והוא אמר לי 'אין שאלה אתה חייב ללכת', וזה מישהו שמאוד רצה שאשאר".
אם היית יודע ששחר יהיה עוזר מאמן היית נשאר?
"לא. בעתיד עוד נעבוד ביחד אבל כרגע אני לא אעזוב את ברק. הוא אמר שאם אחד מאיתנו לא מגיע הוא לא עוזב. היה לברק קשה מאוד לקבל את ההחלטה".
היו משחקים העונה שהשארתם את עומר אצילי בחוץ, זה משהו שמדברים עליו בינכם איך נכון לעשות?
"לכל דבר יש אסטרטגיה שמפתחים ביחד עם דני ענבר. דיברנו המון ומה המשמעויות. בשיא התקופה הפחות טובה של עומר הוא יצא מהאימון, קרע את הגופיה, ירד וצעק סיימתי עם כדורגל. רצתי לחדר הלבשה ואמרתי לו "ילד מטומטם שכמוך בוא איתי". ישבנו בחוץ חצי שעה ודיברנו ובסיום הוא הלך לחדר של ברק והם דיברו פתוח ובאותו סוף שבוע הוא כבש שלושער".
אז מה הסוד?
"צריך לקבל החלטות מקצועיות שיעזרו לקבוצה אבל להבין שהשחקנים הם שותפים לדרך".
באיזה חדר הלבשה היה יותר אגו – טוני, אוגו, בן שהר, ברדה, מליקסון ובוזגלו או אצילי שרי אבו פאני וחזיזה?
"זה חדר הלבשה שונה לגמרי. בבאר שבע רוב השחקנים היו כבר יותר מבוגרים, עם משפחות, והיו בשלב אחר. בחיפה זה התחיל כשהרוב רווקים".
זה כל כך משפיע?
"ברור, כשאתה אבא אתה לא חי את אותם חיים כמו רווק".
אבל מבחינת אגו?
"אחרי שאתה עושה אליפות ראשונה זה שלב ראשון שאפשר ליפול. אנשים מונעים סביב 'למה הוא מרוויח ככה ואני ככה, למה החשיפה שלו היא ככה ושלי לא?' זה ככה בכל קבוצה – במכבי חיפה, בבאר שבע או בריאל מדריד. יש דבר כזה שנקרא 'מחלת האני' אבל ברק ודני הצליחו להבהיר לשחקנים שמה שיוצר את האני זה הקבוצה והשחקנים הבינו שגם אם תכבוש עשרים שערים אבל הקבוצה לא תהיה אלופה אתה לא תהיה שחקן העונה".
כשפורסמו הידיעות על האפשרות שתעזבו זה הגביר אצלכם את הרצון לזכות באליפות?
"כל עוד היינו במכבי חיפה עד השנייה האחרונה היינו באמת כל כולנו במכבי חיפה. ברור שאחרי שיצאו הידיעות זה הגביר את ההבנה שאנחנו חייבים לעשות את זה. אין אופציה מבחינתנו לא לעשות אליפות".
אז כמה הייתה קשה העונה הרביעית והחמישית בבאר שבע?
"זה משהו אחר כי הקבוצה נבנתה לא נכון. במכבי חיפה אני משוכנע שימשיכו להיבנות ולהצליח".
הקהל לא משוכנע בזה.
"ההלם הזה יכול לעשות טוב למועדון. מי שמכיר את אלברמן והצוות המדהים שלו, הם לא עובדים מרגשות. זה דברים מתוכננים ואני בטוח שתהיה קבוצה טובה מאוד. יש פה מועדון שכל יום אנשים עובדים וחושבים איך להפוך את המועדון לטוב יותר".
אז לך אין ספק שהקבוצה תצליח?
"אני משוכנע בזה".
חושב על האפשרות בתור דרג ג' לקבל את מכבי חיפה בשלב הבתים?
"לא חשבתי על זה, זה יהיה מרגש… אבל אנחנו ננצח אל תדאג (צוחק)".
האסטרטגיה בכוכב האדום תהיה זהה לזו של חיפה?
"לא. זה מקום שונה. למכבי חיפה יש DNA מסויים ולכוכב האדום DNA שלהם. אנחנו מבינים את זה ובונים לפי זה. הדבר הכי גרוע זה שבא מאמן ולא מבין איפה הוא נמצא".
אז ההחלטה של חיפה לא להביא מאמן זר הייתה נכונה?
"בסוף אני חושב שההחלטה שלהם בכללי הייתה נכונה. הם רוצים להצליח, מה אתם חושבים שיש מישהו במועדון שרוצה להיכשל? שיענקל'ה רוצה לחסוך כסף? אם היה רוצה לחסוך כסף הוא לא היה במכבי חיפה. מה חושבים שהביאו את מסאי בשביל חיסכון? זה שטויות".
אז המקטרגים יגידו שאלברמן רצה להיות במוקד.
"הוא משנה תפקיד עכשיו? לא. אלברמן עשה בחירה במשהו שהוא מאמין בו, הוא צריך להיות מונע מפחד שהוא ייכשל?".
בוא נחזור לבאר שבע, זו הייתה ההחלטה שלכם לעשות מהפכה בסגל אחרי שלוש אליפויות?
"אי אפשר למנוע היה את העזיבה של טוני. הוא רצה שכר שאי אפשר היה לשלם. צריך להבין שיש הבדל בין להשקיע ברכישת שחקן לבין לתת לשחקן להיות משתכר מעל כולם בפער משמעותי. בחדר ההלבשה צריך בערך שלוש דרגות שכר וששחקן מסתכל ימינה ושמאלה זה בערך אותו שכר בדרגה שלו. אם טוני היה לוקח מיליון יורו איפה זה היה שם את החבר הכי טוב שלו אוגו או ברדה ומליקסון. הכל תלוי במי שמנהל את העסק".
מה אתה היית עושה?
"אני לא ניהלתי אף פעם קבוצת כדורגל וזה גם לא יוצא מהכיס שלי אז אני באמת לא יודע".
שתף על ההחלטה בנוגע ליאניס אנסטיס שבעיניי רבים סימנה את תחילת הנפילה של באר שבע.
"הטעות הכי גדולה הייתה שלנו. הגיע שוער שלא שיחק שנה ורצינו אותו. היה שינוי מהותי ואם אתה רוצה להגיע לקמפיין אירופאי אתה צריך להגיע לפיק אחרי חודש מתחילת העונה זה אומר שאתה צריך להביא שחקנים של הפיק. חיימוב התחיל את העונה אצלנו והגענו למשחק ראשון והעמדנו שוער שלא התאמן עם הקבוצה ולא שיחק שנה והוא היה הרבה מתחת לפיק".
זו הייתה החלטה שלכם?
"כן".
תוך כדי המשחק מה עבר לך בראש?
"רציתי למות, זה אחד הרגעים הכי קשים שהיו לי בכדורגל".
ואחרי חודש לשחרר אותו?
"היה כבר משהו עם הקהל וההנהלה שלא יכל להצליח ואי אפשר היה להרים את הבנאדם".
ספר על הארוחה בחדר אוכל שגיא חיימוב מבין שאתם מביאים לו שוער על הראש ופשוט מתפרץ שם.
"עזבתי את חדר האוכל ויצאתי עם גיא החוצה. אף פעם לא ערבבתי אף אדם אז דיברנו ואמרתי את האמת בפנים. גם אם כועסים עלינו הגישה של כל הצוות אצלנו זה להגיד את האמת בפנים כי בסוף השחקן חוזר הביתה והוא מעריך את זה שלא שיקרת לו".
גם כשהוא הגיע זה גרם לסיטואציה מורכבת מול דודו גורש.
"חיימוב בא ולא דיברתי איתו בהתחלה ואז דודו אמר בשדה תעופה הייתי מעדיף שהוא לא יבוא. ואז הייתה כותרת, התעוררתי וזה עשה בלאגן. הוציאו את זה מהקשר כי הוא אמר שהיה מעדיף להיות שוער ראשון באנקר. אבל ככה זה התחיל ודיברנו עם שניהם ובסוף הייתה שם תחרות מעולה".
זה תקף גם לעומר אצילי?
"עומר זה השחקן שקיבל ממני בראש הכי הרבה פעמים ויצאתי עליו הכי הרבה פעמים, אבל מצד שני זה שחקן שאני רוצה אותו תמיד על המגרש והוא בנאדם מדהים, אז יש באלאנס".
מי מחליט איזה שוער פותח?
"ברק מתייעץ עם כל אחד על התחום שלו ושומע אבל בסוף הוא המאמן והוא זה שמחליט".
איתמר ישראלי זו עוד החלטה קשה שקיבלתם.
"קיבלנו החלטה באותה סיטואציה ואמרנו את האמת. היינו צריכים מישהו בעמדה הזו, חשבנו שהוא המישהו הנכון ואז אחר כך חשבנו שנכון יותר יהיה להביא את משפתי".
זה גרם לך לאי נוחות?
"בסוף כשצריך לקבל החלטה מקצועית אז אני מקבל את ההחלטה המקצועית שאני חושב שהיא נכונה בלי להתייחס לדברים מסביב".
אומרים על ברק שהסנטימנט היחיד שיש לו זה להצליח עם הקבוצה.
"אבל בסוף גם השחקנים מעריכים את זה. תחשוב שהיינו הולכים עם מישהו כמו עיוורים אבל היינו נכשלים, מה היו אומרים? שמעתי גם את אצילי אומר שברק אמר לו שהוא יהיה משמעותי גם כשהוא לא שיחק והסביר לו על השיטה".
מה אתה חושב על השוערים הישראלים?
"יש פה דור אדיר. דניאל פרץ מצויין, עומרי גלזר שהבאנו בגיל מושלם והוא אדיר, שריף כיוף פוטנציאל אדיר. הולך להיות פה דור גדול של שוערים".
למה גלזר לא הצליח בחיפה?
"כשבאתי הוא היה אמור ללכת אבל הוא נשאר וישר ראיתי שיש שם משהו אדיר. אמרתי לאור שחר ישר יש פה משהו שונה בילד הזה ויש לו יכולות מטורפות. מאמנים לפנינו הפילו על הילד הזה תיקים וזרקו אותו להחזיק את סמי עופר בתקופה לא טובה. נעשה לו עוול והיה נוח לאנשים מסויימים להתחבא מאחוריו. אמרתי את זה לבעלים בזמן אמת, לא היה לי ספק שהוא יתפוצץ ויצליח. הוא התמודד עם שוער שלקח שחקן העונה, שזה משהו נדיר ששוער יזכה בו, אז הוא אמר לעצמו איפה אשחק. רציתי להשאיר אותו אבל לפני שהוא בחר לעזוב הוא התקשר אליי והוא אמר לי 'חשוב לי שתשמע ממני'".
ליגת האלופות זה הפיק של הקריירה שלך?
"לקחת אליפות עם באר שבע אחרי 40 שנה זה פיק, לקחת אליפות עם חיפה אחרי עשור שחור זה פיק, לעשות תרגיל מול אינטר שאחרי זה מדברים עליי בקורס נייחים בשוויץ זה פיק. כשג'וש לוקח פנדל דקה 90 מול חדרה זה פיק, לעשות תרגיל שסאן שם עם העקב גול זה פיק, אז כל רגע שאני מצליח זה פיק. הבעיה בפיקים האלה שהם נגמרים אחרי שלוש שעות".
