הרכב מנצח, מחליפים?

מאת: מיכאל יוכין   צילום: Gettyimages   

כמעט 4 שנים עברו מאז היום ההיסטורי, בו הביסה וולפסבורג של פליקס מאגאט את באיירן מינכן של יורגן קלינסמן בדרך לאליפות סנסציונית. ב-4 באפריל 2009 היה היום הגדול בתולדות הזאבים, והתוצאה 1:5 תישמר לנצח בדפי ההיסטוריה של הכדורגל הגרמני כולו. היא הושגה בזכות כדורגל אדיר, והשער האחרון של גראפיטה היה אחד היפים בכל הזמנים. החלוץ הברזילאי עבר בסלאלום את ההגנה הבווארית האומללה, ואז גלגל לרשת בעקב, תוך שהוא מטעה שני בלמים ושוער ומותיר אותם להתבונן חסרי אונים בכדור המתגלגל.

גנטנר כובש את השער הראשון במשחק ב-2009 (Gettyimages)

לא זמן רב מדי עבר מאז, אבל כמעט הכל השתנה. מאגאט הספיק להתפטר מוולפסבורג אחרי הזכייה בצלחת, עבר לשאלקה, השניא את עצמו על כולם, פוטר, חזר לוולפסבורג ונכשל גם שם. לפני 3 חודשים תם העידן שלו, וכעת הוא מובטל. אחרי עבודת שיקום מעולה של המאמן הזמני לורנץ גונטר קוסטנר, חתם במועדון דיטר הקינג שנטש את נירנברג, אבל השינוי המהותי ביותר היה בעמדת המנהל הספורטיבי כאשר קלאוס אלופס פותה לעזוב את ברמן אחרי 13 שנות שיתוף פעולה עם חברו הקרוב תומאס שאף.

מאז האליפות המזהירה, התחלפו בוולפסבורג כמויות מסחריות של שחקנים, והקבוצה לא מזכירה כלל את הסגל שבנה מאגאט בקדנציה הראשונה שלו. לרגל המפגש מול באיירן, שדוהרת לאליפות באין מפריע ושוברת שיא אחר שיא, חזרנו להרכב של הזאבים בניצחון הענק, כדי לבחון מה עלה בגורלם, מי הצליח יותר ומי נעלם לחלוטין מהתודעה.

פליקס מאגאט. איבד את דרכו מאז שעזב את המועדון (Gettyimages)

דייגו בנאליו – השוער השווייצרי עדיין בוולפסבורג, והוא מגלה יציבות יחסית לאורך כל הדרך. מעמדו בקבוצה מעולם לא הוטל בספק, הוא מונה לקפטן, ותופס באופן קבוע גם את המקום בין הקורות של נבחרתו הלאומית, כולל השתתפות באולימפיאדה האחרונה. עם זאת, התקוות להפוך לאחד השוערים הבולטים בליגה, שהיו רלוונטיות מאוד בעונת האליפות, התרסקו.

פטר פקאריק – מישהו מכם זוכר את שמו? הסלובקי הגיע מז'ילינה באמצע עונת האליפות וסיפק מספר חודשים מעולים באגף הימני. קרנו ירדה מאוד לאחר מכן, הוא בילה את העונה שעברה בהשאלה בקייסריספור הטורקית, וכעת מנסה להשתקם בהרטה ברלין בליגה השניה.

יאן שימונק – אחד הסיפורים העצובים של הקבוצה. אל אף שהיה שותף מלא לזכייה באליפות, איבד הבלם הצ'כי לחלוטין את מקומו בהרכב לאחר מכן, התדרדר לקבוצת המילואים, וכיום הוא יושב על ספסל קייזרסלאוטרן בליגה השניה.

אנדראה ברזאלי – השחקן שביצע את ההתקדמות הגדולה ביותר מאז 2009. האיטלקי היה מעוז העורף בעונת האליפות של וולפסבורג, אך בהמשך הסתכסך עם צוות האימון, ונטש את גרמניה תמורת גרושים לטובת יובנטוס בינואר 2011. אנטוניו קונטה בנה את ההגנה סביבו, וההצלחה הייתה כה כבירה, עד שמאמן איטליה צ'זארה פראנדלי סירב לוותר עליו ביורו-2012 על אף פציעתו, כלל את ברזאלי בסגל והמתין בסבלנות עד להחלמתו המלאה במהלך הטורניר. אליפות איטליה בנוסף לתואר בגרמניה כבר יש לו, ואולי השניה ברציפות בדרך.

מארסל שפר – המגן השמאלי הנמרץ היה אמור להפוך לאחד השחקנים הטובים בעמדתו בגרמניה, אם לא באירופה כולה. במהלך עונת האליפות הוא זומן לסגל הנבחרת, וההבטחה הייתה עצומה. בינתיים הוא מעט דורך במקום, הוסט לעמדת הקשר השמאלי, וכבר מזמן לא נמצא בתוכניות של מאמן גרמניה יואכים לב. מקומו בהרכב וולפסבורג, לעומת זאת, מובטח.

סאשה ריטר – שחקן רב גוני שמסוגל למלא עמדות לאורך האגף הימני עושה קריירה יציבה, אם כי לא מבריקה. אחרי עונה מעולה בדרך לאליפות והתנסות בליגת האלופות, הוא קיווה להשיג יותר. ריטר עזב את וולפסבורג לקלן לפני שנה וחצי, לא הצליח למנוע את ירידתה, ובקיץ האחרון עבר לפולהאם. מרטין יול מרוצה ממנו.

ריטר וז'וסואה שומרים על זה-רוברטו. הראשון פורח בפולהאם, השני בדרך לפרישה (Gettyimages)

ז'וסואה – הקשר האחורי הוערך מאוד על ידי דונגה, מאמן ברזיל במונדיאל-2010, שכיכב בזמנו בעצמו בתפקיד דומה בבונדסליגה במדי שטוטגרט. אלא שאחרי גביע העולם, ז'וסואה נמצא במגמת ירידה, ובגיל 33 סיום דרכו בוולפסבורג נראה קרוב.

כריסטיאן גנטנר – כבש את השער הראשון ב-1:5 על באיירן. פליקס מאגאט גידל את גנטנר בשטוטגרט, והוא זה שהביא אותו לוולפסבורג ב-2007. האליפות היתה פסגת הקריירה שלו, וב-2010 הוא שב לשטוטגרט, בה תמיד הרגיש הרבה יותר נוח, וספק אם יעזוב שוב אי פעם. שחקן יציב ואיכותי, שלא בולט יתר על המידה.

זבזדאן מיסימוביץ' – הטרגדיה הגדולה ביותר. הבוסני, שנולד בגרמניה, היה עילאי בעונת האליפות, ולא יהיה מוגזם להגיד שהפך לאחד הפליימייקרים הטובים בתבל. עם 20 בישולים, בתוספת ל-7 שערים, פשוט אי אפשר להתווכח. ראיית המשחק ודיוק המסירות שלו גרמו הנאה צרופה. גם בעונת 2009/10 חתום מיסימוביץ' על 10 שערים ו-15 אסיסטים, אבל מאז הסתכסך עם המועדון והחליט לעזוב בקיץ 2010 הוא לא מצא בית בשום מקום. גאורגה חאג'י זרק אותו מגלאטסראי על כך שלעס מסטיק באימון, בדינאמו מוסקבה הוא בילה שנתיים מתסכלות במיוחד על הספסל, וכעת נדד לליגה הסינית כשהוא בן 30 בלבד. הפספוס כולו שלנו.

אדין דז'קו – הבקיע צמד לרשת באיירן ב-1:5, ובסך הכל תרם הבוסני האימתני 26 שערים בעונת האליפות. הנסיקה המטאורית שלו גרמה לכל קבוצות הפאר באירופה לרדוף אחרי החתמתו, וזה קרה בסופו של דבר בינואר 2011 כשמנצ'סטר סיטי שילמה תמורתו 27 מיליון ליש"ט. מאז יש לדז'קו 37 כיבושים ב-95 שערים בכל המסגרות, וזה לא רע, אבל גם לא מזהיר. מקומו בהרכב סיטי מעולם לא היה בטוח, וחלק ניכר מהכיבושים הוא תרם כמחליף דווקא, כולל במשחק האליפות מול קווינס פארק ריינג'רס במחזור הנעילה אשתקד. דז'קו וברזאלי הם היחידים שטעמו אליפות אחרי שעזבו את הזאבים.

דז'קו וגראפיטה. 54 שערים לחלוצים האדירים בעונת האליפות (Gettyimages)

גראפיטה – מלך השערים בעונת האליפות עם 28, שלא לדבר על 11 בישולים – שחקן העונה בגרמניה ב-2009 בא משום מקום ועזב לשום מקום. גראפיטה, שייזכר לתמיד בזכות השער המדהים ההוא מול באיירן, הוא דמות מיתית בוולפסבורג. התפוקה שלו ירדה מאוד בהמשך, והוא עזב לטובת אל-אהלי באיחוד האמירויות ב-2011. כולם מתגעגעים.