המסע של מנור סולומון בפרמיירליג ממשיך ליעד חדש. אמנם מבחינה גיאוגרפית כזה שנמצא בסמיכות עירונית מקומית, אך בפועל, במרבית ההיבטים – על ומחוץ לכר הדשא – השוני בין קבוצתו לשעבר פולהאם לביתו החדש בטוטנהאם הוא עצום, פער גדול בהרבה מכ-20 קילומטרים ונהר התמזה המפרידים בין דרום וצפון לונדון.
הרגעים האחרונים של סולומון במשחק הבית האחרון שלו בפולהאם כנראה העניקו אנדיקציה מוקדמת למה שעתיד לקרות ולתחנה הבאה שלו בכדורגל האנגלי. סולומון, מלווה בזוגתו דנה, צעד עם יתר שחקני פולהאם ומשפחותיהם על כר הדשא בקרייבן קוטג', בהקפה המסורתית כאות תודה לאוהדים לאחר התיקו בדרבי נגד קריסטל פאלאס. הוא עצמו היה מחויך והקרין שמחה גדולה כשברקע שירי 'קינג סולומון' הושמעו בדציבלים עוצמתיים מהטריבונות, אולם בו זמנית, לצד הכרת התודה הכנה לתמיכה מהיציע, תחושת כוכבית התלוותה לאותו סיבוב פרידה, מעין תחושת החמצה כלשהי משני הצדדים על כך שסולומון לא יכול היה להעניק לפולהאם את כל אשר רצה, מהסיבה הפשוטה שלא קיבל מספיק הזדמנויות במדי הקוטג'רס.
במהלך חודשי פברואר ומרץ סולומון נצץ והפיק את המירב מכל הזדמנות, גדולה וקטנה כאחד שקיבל, אבל המחסור בדקות משמעותיות בא לידי ביטוי בהבנה העמוקה מצידו שאת יכולתו המרשימה הוא כבר יציג במקום אחר. חודשיים בלבד לאחר מסע הפרידה הרשמי מאוהדי פולהאם, סולומון הגיע לאחד ממועדוני הפאר המוכרים והוותיקים בכדורגל האנגלי.
לאורך הקיץ הוצף הישראלי בהצעות מיעדים שונים ברחבי היבשת, כאשר לייפציג וליון היו המועמדות הבולטות לצרפו, אלא שסולומון המתין בסבלנות להצעה הנכונה כספית, ולא פחות חשוב גם מבחינה מקצועית. כבודן של הליגות הגרמניות והצרפתיות במקומן מונח, אבל קו המחשבה שהנחה את סולומון ונציגיו היה הישארות בפרמיירליג. הטעימה הראשונית של סולומון במולדת הכדורגל הייתה גם מתוקה, בעיקר לנוכח הקשיים הרבים עמם נתקל. מקורביו טוענים, בציניות מוצדקת, שאת מה שמנור חווה בעונה אחת באנגליה, יש שחקנים שלא חווים לאורך קריירה שלמה: הבכורה החיובית נגד ליברפול, הפציעה המיותרת והשיקום המתיש, הקאמבק החלומי והספסול המאתגר – כל אלו אלמנטים שהיו חלק משנתו הראשונה בפרמיירליג, אולם באותה נשימה מדגישים כי חוסר ההזדמנויות שקיבל ממאמנו בפולהאם, מרקו סילבה, העניק לו מוטיבציה ואדרנלין מחוזק להראות לקוטג'רס שההפסד כולו שלהם, ושהרווח כל כולו של התרנגולים מצפון לונדון.
טוטנהאם לא הייתה הקבוצה היחידה שהתעניינה בקיץ האחרון בשגריר שלנו בליגה הטובה בעולם, כשאסטון וילה, ווסטהאם יונייטד וברייטון היו המועדונים שהביעו את מידת העניין הגדולה ביותר. שלוש הקבוצות, בניגוד מוחלט לספרס, מציעות לצד האתגר המקומי גם השתתפות במפעלים אירופאים בעונה הקרובה, אבל מהרגע שטוטנהאם הביעה עניין משמעותי ורצון ממשי המשא ומתן היה קצר וממוקד, לשביעות כל הצדדים המעורבים.
יש שיגדירו את התזמון הנוכחי להצטרף דווקא עכשיו לצד הפחות מוצלח בצפון לונדון כשגיאה עבור סולומון בשל המציאות המקצועית עמה טוטנהאם מתמודדת: לצד חוסר ההשתפות בשנה הקרובה באירופה (מכה כפולה עבור המועדון, הן בהיבט המקצועי ולא פחות חשוב בהיבט בפיננסי) וסיום העונה הקודמת המאכזבת בכל הרבדים האפשריים, התרנגולים נמצאים בעיצומו של תהליך מורכב שעשוי להימשך פרק זמן ממושך במונחי כדורגל. הגעת מנג'ר ללא ניסיון בפרמיירליג, סאגת הישארותו של אגדת המועדון הארי קיין (שצצה באופן קבוע בכל קיץ) וחוסר ודאות כללי בקרב אוהדיה לאיזו טוטנהאם עליהם לצפות.
האופן שבו ספרס סיומו את עונת 22/23 היה עגום והוגדר ככאוס מוחלט, כאשר הכעס של אוהדי הקבוצה רק הלך והתעצם כשהם מביטים מעבר לרחוב וצופים בקנאה ובתסכול כיצד היריבה השנואה מן הצד האדום של צפון העיר, ארסנל, הולכת והופכת לכח משמעותי ומוגדרת כיום כאחת משתי הפייבוריטיות לזכיה באליפות בעונה הקרובה, אולם דווקא בשל הקשיים והפסימיות שאפפה את ספרס בחודשים האחרונים, דווקא צומת הדרכים המשמעותי בו המועדון נמצא כעת עשוי להניב לסולומון הזדמנות של ממש.
טוטנהאם הייתה מהקבוצות הפעילות ביותר בשוק ההעברות של הקיץ האחרון כאשר החתימה בין היתר את קשרה של לסטר סיטי ונבחרת אנגליה, ג'יימס מדיסון. הקשר ינסה להתאושש מירידת הליגה הטראגית של השועלים, אבל הקשר האנגלי המוכשר נחשב ליהלום של ממש, שאמור להוסיף לטוטנהאם ריגוש ויצירתיות אמיתיים – שני המימדים שהלכו ונבלו בקבוצה בעונות האחרונות.
סוגיית הישארותו של הארי קיין עתידה להימשך ככל הנראה עד לרגעים האחרונים של חלון ההעברות, אך בצל גלי השמועות על רצונה העז של באיירן מינכן להנחית את קיין באליאנץ ארנה, בספרס מאמינים שבסופו של דבר הוא יממש את חוזהו באופן מלא וישאר בטוטנהאם לעונתו האחרונה בחוזהו הנוכחי.
מינויו של אנג'ה פוסטקוגלו אמנם גרר גלי ביקורת על כך שעם כל הכבוד להצלחתו בסלטיק, המציאות המקצועית והציפיות באנגליה שונים בתכלית בהשוואה לשכנה מצפונה, אבל שיטת המשחק של המנג'ר האוסטרלי והשימוש התכוף שלו בשחקני כנף, והיכרותו עם ישראלי צעיר ומבטיח אחר – ליאל עבדה כמובן – בוודאי תעניק לסולומון רוח גבית אמיתית.
טוטנהאם מצידה נתנה הבעת אמון מוחלטת בסולומון כאשר שדרגה משמעותית את שכרו בהשוואה לפולהאם והציעה לו חוזה לחמש שנים. העובדה שכבש בעונה האחרונה חמישה שערים ב-24 הופעות בכל המסגרות העניקה לו מניות רבות בקרב קברניטי הקבוצה, שמנסים בכל דרך אפשרית להשיב את המועדון לימים שמחים יותר ולשנות את הלך הרוח השלילי אשר שרר בקבוצה בעונה האחרונה. תחילת העונה שעברה תחת אנטוניו קונטה הייתה אופטימית מתמיד, כשהקבוצה הציגה את פתיחת העונה הטובה ביותר שלה בתולדות הפרמיירליג והאמונה שלאחר 15 שנות יובש התרנגולים שוב יזכו בגביע כלשהו הלכה והתעצמה, אלא שעזיבת קונטה, חדר ההלבשה המפולג והקשר בין הקהל והמועדון שהלך והתפוגג יצרו אווירה רעילה שבקבוצה רוצים לשכוח, ובהקדם.
עוד טרם חתימת החוזה באופן רשמי, מנור סולומון היה מודע לאתגר המקצועי הגדול אותו הוא עתיד לחוות כשיתמודד באופן ישיר על דקות המשחק עם אגדת המועדון, הקיצוני הדרום-קוריאני, סון יונג-מין. סון לא רק נחשב ליקיר האוהדים, אלא בעיקר לשחקן שירצה להשכיח את עונתו האחרונה אשר הייתה מסויטת באופן אישי ויילחם על מנת לשוב לסטטוס אותו החזיק במשך פרק זמן ארוך כאחד משחקני ההתקפה הטובים ביותר בפרמיירליג.
עבור סולומון, שלא נרתע בעבר מאתגרים שונים, האתגר החדש מציב רף חדש של ציפיות, התרגשות ובעיקר תקווה שכשיקבל את ההזדמנות הממשית על כר הדשא, הוא יוכל להראות לאוהדי התרנגולים את מה שהראה בדיוק עבור אוהדי פולהאם, אך כעת יוכל לעשות זאת על אחת הבמות המרכזיות ביותר בליגה הטובה ביותר בעולם.
