לפני שנה, בסיבוב המוקדמות השני שלה (אז זה היה הסיבוב השלישי במוקדמות האלופות), הפסידה מכבי חיפה לאפולון לימסול 2:0, חטפה שני שערים עד הדקה ה-26. נכון, במשחק הראשון בסמי עופר היא תקעה ליריבה רביעייה, אבל הנפילה בלימסול הזכירה לכולנו שמכבי חיפה לא הפכה בין לילה לקבוצה אירופית בלתי מנוצחת, יש לה את הנפילות האלה.
הנפילה אתמול בהפסד 1:0 לשריף טירספול מדאיגה כי היא מעמידה בסכנה את הסיכויים לעלות לשלב הבא, ואת השתתפותה בשלב בתים כלשהו בסתיו. להגיד עכשיו על הסיכויים למעבר שלב 35-65 לחיפה ואפילו פחות מזה, כבר לא ייראה מופרך כל כך.
זה לא היה כזה נורא והמילה "נפילה" קצת חוטאת לאמת. לחיפה היו יותר בעיטות למסגרת (2:5), ויותר קרנות. אי אפשר היה לטעות בקבוצה השולטת בשדה, אבל כאן מגיע האבל הגדול: שריף טירספול תכננה את זה, זה הסגנון שלה: לתת ליריבה לשלוט, ללחוץ בכניסה לשליש האחורי שלה, ולצאת בכדורים ארוכים למתפרצות. זה מה שהעמיד אותה עמוק בזמן פציעות במרחק קצר מניצחון 0-2 שכבר היה יוצר בעיה קשה לחיפה בגומלין.
ההחמצה של פיירו באחד על אחד, הקורה של דין דוד, עצירות השוער האוקראיני של שריף, מסבירות יפה כי חיפה הייתה שווה את השער שלה במשחק, ובכל זאת, התחושה הייתה שמול יריבות כאלה – תחתית הבינוניות – ובמעמדים האלה, סיבובי מוקדמות ראשונים, חיפה מתגלית כפגיעה.
עד להפסד ההוא בלימסול היו לחיפה בעונה שעברה שתי תצוגות שיא, מול אולימפיאקוס בפיראוס ומול אפולון בסמי עופר. היא גם הפסידה להפועל ב"ש באלוף האלופים אחרי פתיחה מהממת. חיפה הגיעה אתמול אחרי שלושה ניצחונות, שאחרי כל אחד מהם היה מה להגיד: יותר מדי מצבים נייחים, פעמיים כניסה לפיגור, הרכבים פותחים שנראים פחות טובים מהמסיימים. המציאות לא השתנתה, רק שהפעם התוצאה הסופית השתנתה.
הבעיות הן אותן בעיות: אין לקבוצה מספר 6 משמעותי. גוני נאור נחמד מדי לתפקיד, עלי מוחמד לא 6 ומחמוד ג'אבר לא 8, למרות שהוא האופציה החלופית לנאור. כשנאור משחק, האמצע או רך מדי או לא מוציא לפועל באופן אלגנטי את משחק המעבר וכשג'אבר משחק, עלי מוחמד חסר בחלק היצירתי, כי ג'אבר הוא אולי שחקן חרוץ, אבל פחות דפנסיבי ואין לו מספרים.
עם שלושה בלמים בשלב הזה של ההכנה, הכנפיים (חזיזה מימין וקורנו משמאל) שופכות לאגר. הן קיימות במחצית הראשונה, וכשצריך אותן בשנייה, הן הרבה פחות אפקטיביות. מסאי דגו חיכה אתמול עם החילופים עד לישורת הממש אחרונה, אולי כי התחליפים – קנדיל מימין וחג'ג' משמאל הם לא באותה רמה של שחקני ההרכב. רוב המשחק הוא לא שינה מערך, אלא רק לאחר הכניסה של דין דוד בדקה ה-81, ובשום מצב לא עבר משלושה בלמים לשניים.
מאמנים חסרי ניסיון במעמדים האלה, כמו מסאי דגו, עדיין לא מרגישים נוחות להתפרע בטריטוריה הזו, הם עדיין נאיבים והנאיביות הזו מחלחלת למטה, לשאר הקבוצה. זה אומר שהם מקדישים זמן רב לתכנית משחק ופחות לתיקונים שלה, תוך כדי תנועה. זאת הסיבה שהחילופים ההתקפיים היו מאוחרים ולא אפקטיבים. אין סיבה שקבוצה תיראה פחות טוב, ופחות מנוסה, אחרי חילופים מאשר לפניהם.
ועדיין מרגישים שחיפה עדיפה, שיש כניסות לעומק, שהיא יודעת איך להתנהל בשטח צפוף. היא גם נושאת עליה טייטל של קבוצה שהייתה בליגת האלופות בעונה שעברה, מה שמגביר את הדריכות אצל יריבותיה. וכך יוצא שלמרות שהיריבות בדרך נוחות יותר מאשר אשתקד, חיפה מתקשה יותר.
מבחינת סגל, חיפה נחלשה. העזיבה של עומר אצילי, מוחמד אבו פאני וג'וש כהן בולטת. שתי עמדות אפשר לשפר – להביא מספר 6 ואולי למצוא שוער שייתן תחרות לאיתמר ניצן. אחרי הכל, גם בגיל 36, ניצן חסר ניסיון אירופי, עם 8 משחקים במסגרות האירופיות, כולם אחרי גיל 30. התגובות שלו לבעיטה שחדרה פנימה ולקורה בסיום היו מאוחרות.
בעמדה אחת, זו של עומר אצילי, השקיעה חיפה הון כשהתאבדה על דיא סבע. קבלו סקופ: רק בעונה שעברה, במדי סיבאספור, ערך דיא סבע הופעת בכורה במפעל אירופי, ועכשיו, כשהוא בן 30 פלוס, הוא ערך הופעות בכורה במדי קבוצה ישראלית. חוסר הניסיון שלו במעמדים בולט – לא רק שלו, גם נאור ושאר הילדים לא שיחקו מעולם באירופה – ובעיקר הוא מתקשה להתמודד עם המשקל שהושם על כתפיו. תסתכלו על הקריירה שלו, היא תמיד הייתה כשחקן משלים לשחקן מוביל. הפריצה שלו הגיעה במכבי נתניה תחת צילו של ערן לוי, ולסין הוא יצא כדי לשמש כלי עזר לערן זהבי. להוביל קבוצה זו אחריות שלא כל אחד יכול לקחת, גם לאצילי לקח זמן, אבל זה קרה בסוף. ארבעה משחקים קיימה עד כה מכבי חיפה, סבע לא כבש בכלל, ובישל רק שער אחד, ממצב נייח, במלטה. אלה מספרים שאתה לא מצפה משחקן שכבר כבש בקריירה 24 שערים בעונה אחת בליגת העל. הכנסות הכדורים שלו עדיין גאוניות, אבל הוא לא נמצא כרגע במעמד של כוח עזר התקפי, אלא במעמד של הראשון להסתער, והוא לא שם כרגע.
שלושה בלמים או שני בלמים, זה כלל לא משנה. מכבי חיפה ספגה עד כה בשלושת מארבעת המשחקים שלה ובמשחק בו לא ספגה, פגעו הכדורים פעמיים בקורות. היריבות, איך נאמר, הן לא ברמה של הפועל ב"ש ומכבי ת"א, בוודאי לא ברמה של טופ אירופי. לכאורה, אין שינוי בהרכב ההגנתי למעט השוער, אבל התחושה היא ששחקני ההגנה לא בשיאם.
השער שספגה חיפה מפרד פריידי במוצאי שבת היה דוגמא חיה לכך שכדורים חולפים מעל ראשי הבלמים ואין מי שיירט אותם. גם השער אתמול, כמו השער של חאמרון ספרטנס בסמי עופר, הגיע כתוצאה מכניסה דרך האמצע ורכות בלתי נתפסת מקבוצה במעמד של מכבי חיפה. עד למפגש הראשון מול מכבי ת"א יש כמעט שלושה חודשים, יש זמן לתקן.
בואו נדבר רגע על דולב חזיזה. לא שחקן הקו המגוון שיוצר הרבה מצבים לחברים שלו, אלא הדמות שמופיעה על המגרש. כמה מפריע לכם שהוא פתאום מוטל על הדשא, תופס את הפנים, בודק אם נחתך בשפה, ואף שופט VAR לא רואה אפילו מכה, גם לא בסופר סלואו? לא מובן מה יש לחזיזה לחפש בגילו עם הפרובוקציות האלה, עם התלונות התמידיות לשופט, עם הזמזומים האלה סביבו? לאן זה יוביל, מה זה תורם, כמה זה מועיל לו ולקבוצה ולמועדון?
שחקן בדרג שלו, שחקן נבחרת, צריך כבר להיגמל מהצורך התמידי להקריב בשביל הקבוצה את ההצגות האלה. ביום שהוא יחטוף באמת מכה כבר לא יאמינו לו. ביום שתהיה לתלונות שלו כלפי השופט סיבה אמיתית, לא יקשיבו לו. חזיזה לא צריך את ההצגות האלה כדי לפלס לו דרך, הוא פילס אותה. חבל שיקלקל לעצמו.
