שוט דה שריף: אף מאמן לא זכה לקבלת פנים עוינת כמו מסאי דגו

מסכן מסאי דגו. לא מעט עיתונאים, פרשנים, בעלי טורים והוגי דעות, העצימו עבורו את תקופת האבלות על חורבן בית המקדש. עזבו אתכם מהאסונות שפקדו את עם ישראל, תשכחו מביטול עילת הסבירות ועזבו אתכם מהמחאה שמשביתה מדינה שלמה, יש כאן חורבן הרבה יותר גדול. והוא לא היה לפני אלפי שנים, הוא עדיין טרי, עדיין חי ובועט, ממש מיום שלישי השבוע במולדובה.

מכבי חיפה, סליחה, מסאי דגו, הפסיד לשריף טירספול במסגרת מוקדמות ליגת האלופות. אסון כבד. בעקבות ההפסד של מכבי חיפה, רבים בתקשורת (רבים מאוד) החליטו להקריב קורבן, ואין מתאים ונוח עבורם מכך שהקורבן יהיה המאמן מסאי דגו.

מה לא אמרו, מה לא כתבו. דגו לא הכין את הקבוצה כראוי, דגו חייב להחליף הרכב בגומלין, דגו חייב להחליף שיטה. זה עוד בתחום המקצועי. היו שבחרו לעסוק גם באישיות של מאמן האלופה והמליצו לו להיות הרבה יותר קשוח, הרבה יותר דומיננטי ולשדר לכולם שהוא בעל הבית בתחום המקצועי ולא גל אלברמן.

והיו כאלה שהפגינו כישרון רב ביכולת לקרוא שפת גוף ולהרחיק עם הדמיון (שלהם) למחוזות על גבול הביזאר. רבים מהעיתונאים והפרשנים ציינו כי החולשה של מסאי דגו מקרינה על השחקנים בחדר ההלבשה ואפשר לראות את התוצאות העלובות על המגרש. העובדה, כך ציינו המומחים לבחינת כליות ולב, שהשחקנים לא מפיקים מעצמם את היכולת שהתרגלנו לראות, היא רק בגלל שהם מבינים שאין לדגו הרבה כוח למעלה. לא אצל היושב במרומים, אצל יענקל'ה שחר.

בקיצור, התקשורת שלנו כבר חרצה את גורלו של דגו. זהו. יש להם כבר דעה ברורה לגבי סיכויי ההצלחה שלו העונה, הם כבר יודעים שפיטוריו הם רק עניין של זמן, והם רואים את הכישלון מתקרב בצעדי ענק. ההתרסקות, כך לפחות רבים מהם הפחידו אותנו, היא רק שאלה של זמן.

רגע, כמעט שכחתי את הקביעות המתנשאות והחד משמעיות (כאילו הייתה זו אבחנה של צילום סי.טי) של רבים ממיטב העיתונאים והפרשנים – מכבי חיפה גדולה עליו. הוא לא מסוגל לדפוק על השולחן של יענקל'ה שחר ולדרוש רכש עכשיו ומיד.

וזהו? מה פתאום. הם הזכירו לכולנו שאין לדגו ניסיון כמו ברק בכר. אין לו הבנה בכדורגל כמו לבכר, הוא לא יודע לנהל משחק כמו בכר, הוא מתעכב עם החילופים, משדר לחץ על הקווים ולא נינוח. אפילו הפרופסורים המובילים בתחום הרפואה אצלנו לא ממהרים לחרוץ גורלות של חולה אחרי צילום ראש אחד. לרוב הם ממתינים עם האבחנה הסופית כדי לבצע עוד סדרת בדיקות. כאן אצלנו, מיטב המומחים החליטו פה אחד: למסאי דגו אין מושג בעולם האימון. מכבי חיפה לא תזכה העונה באליפות.

התחושה (לפחות אצלי) היא שרבים מאותם עיתונאים-פרשנים מדברים בזלזול על מסאי דגו ומכריזים בכל הזדמנות שהוא לא יצליח בחיפה, רק כדי שאם הוא ייכשל הם תמיד יהיו הראשונים לומר "אמרנו לכם". אפשר לחשוב מתי הייתה כאן קבוצה שלקחה אליפות רביעית ברציפות (למעט הפועל פתח תקוה לפני משהו כמו 60 שנה). או מתי הייתה כאן קבוצה ששנתיים רצוף עלתה לליגת האלופות.

ההשוואה לברק בכר לא הוגנת. דגו הגיע לקבוצה אחרי 3 אליפויות וליגת האלופות. אחרי ששלושה שחקנים, אולי הכי חשובים בקבוצה – עומר אצילי, מוחמד אבו פאני וג'וש כהן – עזבו. צריך הרבה אומץ להגיע לקבוצה כמו מכבי חיפה בעיתוי הזה. אז נכון, אין לדגו מה להפסיד, אבל עדיין, צריך אומץ כדי לבוא למועדון הכי מצליח בכדורגל הישראלי בשלוש השנים האחרונות, במיוחד שהסטטיסטיקה מוכיחה שקבוצה ישראלית לא זוכה באליפות רביעית ברציפות ולא עולה לשלב הבתים בליגת האלופות פעמיים ברציפות.

אגב, ברק בכר הגיע להפועל באר שבע אחרי שהיא התפרקה בגמר הגביע מול מכבי תל אביב ולא ראתה אליפות עשרות שנים. בכר בא לקבוצה מפורקת, קבוצה רעבה ומועדון עשיר. ההישג של בכר הוא חסר תקדים, ענק בכל קנה מידה, ולכן אי אפשר להעמיד את דגו מול בכר בזכוכית מגדלת ולנעוץ בו חיצים על היתרונות של המאמן המעולה מול המאמן חסר הניסיון. זה לא הוגן. עבור דגו. וזה לא מכבד את דגו.

רק בשבת האחרונה, לא לפני הרבה זמן, זכה דגו למחמאות רבות על ניהול משחק אלוף האלופים נגד בית"ר ירושלים. דגו הכניס את דין דוד למשחק בדקה ה-83, וזה היה שווה לחיפה את תואר אלוף האלופים.

נכון, אין לדגו ניסיון, המינוי שלו הפתיע רבים ונחשב לתמוה (גם בעיניי), אבל קבלת פנים כל כך עוינת ומכוערת למאמן ישראלי לא הייתה כאן מעולם. אני לא יודע אם דגו יסיים את העונה בחיפה, אני כן יודע שאם לא תהיה הצלחה בתחילת העונה, בליגה, האוהדים יתהפכו עליו, ומהר. ניסיון העבר הוכיח כי במכבי חיפה לא ממהרים לתת גב למאמן, במיוחד כזה שהאוהדים סימנו.

למכבי חיפה אין מאמן מנוסה או כזה שזכה בתארים, אבל יש לה מאמן שלא פוחד מכלום, מאמן שנותן גב לשחקנים שלו, מאמן שיודע להילחם כדי להגן על השחקנים שלו, מאמן שהשחקנים שלו יודעים (בדיוק כמו אצל בכר) שאצלו משחקים השחקנים הכי טובים (בעיניו), שאצלו אין אחד בלב ואחד בפה, ממנו אף אחד לא ישמע ביקורת מאחורי הגב נגד השחקנים שלו.

בהיבט האישי, דגו הוא בכר. וכמו שאתם יודעים, יש אצלנו לא מעט מאמנים שממהרים למכור את השחקנים שלהם. ושקט, שלא תתבלבלו, אינו מצביע בהכרח שקט על חולשה או פחד. גם לא על חוסר ביטחון.

מכבי חיפה תעבור את שריף. לא בטוח שהיא תגיע לשלב הבתים בליגת האלופות, גם לא לשלב הבתים בליגה האירופית, אבל דגו ייבחן בליגה. אם מכבי חיפה תציג כדורגל מרהיב ותהיה פקטור במאבק האליפות, זה יהיה הישג למאמן ולמועדון. לפעמים, לגדל מאמן מבטיח להרבה שנים זה הרבה יותר מעוד תואר.