עונת הפרמיירליג תיפתח הערב (שישי, 22:00,ספורט1) במשחק בין ברנלי לאלופה מנצ'סטר סיטי בטרף מור, אצטדיונה המיושן של העולה החדשה. דומה שראשי הליגה לא יכלו למצוא מפגש יותר סמלי לתהליך שעובר על הכדורגל האנגלי מהמשחק הזה. ברנלי, על האצטדיון בלב שכונה לא מפוארת בלנקשייר, היתה פעם בעידן קדום, עד לפני שנה וחצי, הקבוצה האנגלית ביותר בליגה. שון דייץ' היה המאמן, הסגל היה ברובו אנגלי וצפון אירופאי והכדורגל היה ישיר וחסר התחכמויות. היא אמנם שרדה כמה עונות בפרמיירליג עד שהסגנון התיישן והפך ללא רלוונטי. דייץ' פוטר והקבוצה ירדה ליגה. ברנלי היתה גרסאת הכדורגל של ברקזיט.
את העונה הקודמת היא סיימה כאלופת הצ'מפיונשיפ עם 101 נקודות וחזרה מהירה לליגה העליונה. הכדורגל היה מרהיב ויעיל ובלתי אנגלי לחלוטין. הוא היה בסגנון שהאנגלים מכנים "יבשתי" – כלומר אירופאי, רווי מסירות, סבלני ומוכר – ההיפך מכדורגל הברקזיט של דייץ' ודומיו. המנג'ר וינסנט קומפני, קפטן מנצ'סטר סיטי לשעבר, הביא לפינה לא זוהרת של לנקשייר את הבשורה על פי פפ גווארדיולה. המבצר האחרון של הכדורגל הישן נפל, הפרמיירליג היא ליגת כדורגל על פי התורה של פפ. דייץ', סם אלרדייס ובני דורם עדיין מלקטים עבודות פה ושם אבל זמנם חלף.
🎙️ Xavi talks about the influence of Pep Guardiola: pic.twitter.com/AJ2G8gzsKK
— FC Barcelona (@FCBarcelona) April 15, 2023
עוד על הפרמיירליג
שלושה ימים למפגש ביניהן: צ'לסי וליברפול יבצעו מחטף אחת לשנייה? המעבר מתקרב: "טוטנהאם הסכימה להצעת באיירן עבור הארי קיין" מנור סולומון בריאיון: "בטוח שטוטנהאם תזכה בתואר בעתיד הקרוב"
התהליך התחיל עם ההצלחות בברצלונה לפני כעשר שנים, התגבר עם בואו של פפ לאנגליה וצבר תאוצה עכשיו לאור ההצלחות הגורפות שלו: אליפות, גביע וליגת אלופות בעונה שעברה וחמש אליפויות אנגליה בשש העונות החולפות. ועכשיו יותר ויותר מאמנים ושחקנים ששיתפו איתו פעולה הופכים למאמנים בזכות עצמם. תומאס פרנק בברנטפורד, מרקו סילבה בפולהאם, רוברטו דה זרבי בברייטון, אנצו מרסקה בלסטר סיטי מהצ'מפיונשיפ וכמובן מיקל ארטטה בארסנל וקומפני הם, על פי גיים בלאגה, שליחים מוצהרים של הכדורגל שלו. "והמגמה תתגבר. עוד עשר שנים יהיו עשרות מאמנים בכל הליגות שכולם מאמינים בכדורגל של פפ", אמר הביוגרף של גווארדיולה לרדיו 5 של BBC.
הכדורגל של פפ הוא הכדורגל של יוהאן קרויף שכבש את העולם והפך לזרם הדומיננטי בו. הטוטאל פוטבול עבר ישירות מקרויף לגווארדיולה, שחקנו בברצלונה בשנות התשעים. עד היום, מספר בלאגה, עומד גווארדיולה בזמן משחקים וחושב מה יוהאן היה עושה במצב כזה. כלומר איך להפתיע, מה אפשר לעשות בצורה שונה. ממנו הוא למד להסביר טוב יותר לחניכים מה הוא רוצה ולא להסתפק בנצחונות. לחשוב מה הביא להצלחה, למה מסירה זו או אחרת עבדה ומהלך אחר כשל. ממנו הוא למד שכדורגל מתחיל מהתקפה. כשלואי ואן חאל הגיע לברצלונה הפילוסופיה הפכה לשיטת עבודה. קרויף היה מנג'ר אימפולסיבי, מאלתר וגם עצל. ואן חאל היה יסודי, מסודר, שהנפיק מסמכים, הוראות, מערכים ושיעורים. ביחד הם יצרו את שפת הכדורגל שפפ שכלל וכבשה את העולם.
קרויף בנה את הקתדרלה, פפ אמר לא פעם, ואנחנו מתחזקים אותה. קרויף היה האור הגדול וגווארדיולה הוא השליח היעיל ביותר שלו, לא רק בגלל הצלחות יוצאות הדופן, אלא בשל האישיות, היכולת להעביר את המסר ולהעמיד דורות חדשים של תלמידים שהפכו את הפרמיירליג לליגה אחרת. מצחיק לחשוב שלפני 15 שנה היה ויכוח גדול של פפ מול מוריניו על הבכורה בעולם הכדורגל. הוויכוח הישן הוכרע בצורה מוחלטת לטובת הכדורגל היוזם של פפ לעומת הכדורגל המגיב של מוריניו, הכדורגל האידאולוגי לעומת הניצחון בכל מחיר. המלחמות הבלתי פוסקות של השניים בשנים בהן הקלאסיקו היה המשחק הגדול על פני כדור הארץ היו המאבק הגדול של הכדורגל המודרני, וגם אם הפורטוגלי הצליח אחרי קרבות בלתי פוסקים בכל האמצעים להוריד את גווארדיולה מהפסים לעיתים ואף לזכות באליפות עם ריאל מדריד, דומה שהוא הותש מהמלחמה הזו יותר מפפ. מוריניו, שאין לזלזל במה שהביא לפורטו וצ'לסי ובעונה המפוארת באינטר, הפך לדמות שולית בהשוואה לפפ, פנה לצד האפל של הכדורגל ושילם את המחיר.
Pep Guardiola speaks on Johan Cruyff's influence in football 🙏 pic.twitter.com/8n81kHbKsB
— KeyframeSports (@KeyframeSports) August 9, 2023
גווארדיולה שואף לצמצם את האקראיות בכדורגל, המשחק האקראי מכל, להקטין את משקל המזל. היו שנים שאמרו שקל לעשות את זה שיש לך את ליאו מסי בשורותיך אבל הוא עושה את זה בסיטי עונה אחרי עונה. אמרו שזה הכסף, אבל ראו מה קרה לפריס סן ז'רמן, עם מסי ותקציב ענק משלה. זו לא אידאולוגיה התקפית עיוורת אלא גישה התקפית. פפ הוא לא ליצן אידאולוגי כמו פטר בוס, אלא הדמות החשובה ביותר בכדורגל העולמי במאה ה-21. עילוי של פעם בדור שזוכה לגיבוי, בעייתי יש לומר, של מדינה מאחוריו. סיטי היא מועדון שנבנה על ידי יוצאי ברצלונה עבור פפ, בניגוד לבאיירן מינכן, שם לא תמיד היו מוכנים לשנות סדרי עולם עבורו והתוצאות בהתאם. הוא לא המציא את אחזקת הכדור והוא נהנה גם מתהליכים אחרים כמו מצב המגרשים, ההשתפרות בטיפוח שחקנים באנגליה, מהפיכת הדאטה ושילוב מדע בכדורגל, אבל הוא ניצל אותם והפך את הכדורגל הנועז יותר, היקר, למקובל. הוא העניק רשות לכל מאמן לנסות לשחק כך גם בלי קווין דה בראונה בהרכב.
זה התחיל בפגישה עם ויקטור ואלדס, שוערה של בארסה, בה הורה פפ לשוער המופתע לחדש את המשחק במסירה לבלמים שלו.
אבל הם בלמים, הם לא רוצים לחדש את המשחק ולהחזיק בכדור, אמר השוער המופתע.
הם ירצו, אמר פפ, ואנו רואים את התוצאות גם במגרשי ליג 2.
אנגליה עברה מהעידן האליזבטני לעידן הקרוליאני של המלך צ'ארלס השלישי והערב תיפתח עוד עונה בעידן חסר התקדים של פפ. אלכס פרגוסון היה גדול מאמני הפרמיירליג אבל לא הותיר חותם של ממש על עולם הכדורגל בפילוסופית משחק או אידאולוגיה. קרויף, ברצלונה ופפ שינו את פני הכדורגל ולא רק בקצה הפירמידה. קבוצות בליגות נמוכות באנגליה, אפילו ליגות לא מקצועניות וברחבי העולם מניעות כדור, החל מהשוער והבלמים. לעיתים בחוסר הצלחה, לפעמים למורת רוח האוהדם שהיו רגילים למשהו ישיר בהרבה, אבל קשה למצוא קבוצה מצליחה שלא משחקת באופן שמושפע מאותם רעיונות. היחידים שקרובים להשפעה של פפ הם ארסן ונגר בתחילת דרכו וכמוהו, חניך הגישה של קרויף, ויורגן קלופ.
קלופ – היחיד שהצליח להציב אלטרנטיבה לגווארדיולה, התחרה בו באופן צמוד ואף זכה באליפות אחת – שייך לגרסה הגרמנית של הכדורגל של קרויף. שם הדגש הוא יותר על לחץ אפקטיבי ותובעני. העיתונאי הגרמני כריסטוף בירמן הבדיל בין הזרמים השונים ואמר שהמאמנים הגרמנים אימצו את הלחץ האדיר וערכו התאמות טקטיות מבלי לנסות להיות אלגנטים. להולנדים, לעומת זאת, האלגנטיות תמיד היתה מאוד חשובה. בשנות השיא של ליברפול שהסתיימו רק באליפות אחת בשל ההישגים יוצאי הדופן של סיטי, ידעת שליברפול תכפה טעויות על היריבה גם ביום בינוני וכמעט לא תספוג בזכות הלחץ שמעך והפחיד את שחקני היריבה. הגישה הזו לפעמים ניצחה משחקים עוד לפני שריקת הפתיחה.
הקריסה של ליברפול בעונה שעברה יכולה באופן פרדוקסלי להעניק תקווה לקבוצות שחולמות בשלב זה על אליפות. ליברפול, בדומה לסיטי, משחקת בסגנון משחק תובעני, שמתיש לא רק את היריבה אלא את השחקנים עצמם באופן פיזי ונפשי. הרצון ליזום, להשיג את הכדור שאבד מיד, לשחק בהתאם לתוכניות משחק ברורות ולהכתיב כל הזמן, שוחק קבוצות ודורש רענון בלתי פוסק. ישנם שחקנים שלא מתאימים לסגנונות המשחק האלו ונפלטים, אחרים נמוגים לאיטם. בעונה שעברה ליברפול נרדמה ולא רעננה את הסגל וקרסה. סיטי, אחרי השיא הרגשי של זכיה בטרבל ושחזור הישיגי היריבה העירונית, תאלץ למצוא כוחות פיזים ונפשיים חדשים. הקפטן והאיש למשחקים גדולים, אילקאי גונדואן, עזב, ופפ יצטרך להניע את הקבוצה בכל משחק מחדש. אחרי הטרבל של יונייטד ב-1999 דווייט יורק ביקש מפרוגוסון שנת חופשה בתשלום כי הוא הרגיש ששום דבר לא ישתווה לריגושי השיא שהוא עבר באותה עונה. למזלו פרגוסון חשב שמדובר בבדיחה, אבל יש משהו בסיפור הזה בכדי להעיד על הצורך לשמור על הרעב והמוטיווציה בכל פעם מחדש.
Right so fucking ROCHDALE scored this goal and you're telling me Pep Guardiola isn't having an influence on English football?? pic.twitter.com/5guBbZpnYE
— Colin (@colgcra) September 1, 2019
בשנה שעברה גווארדיולה הראה שהוא גמיש טקטית, הביא את ארלינג הולאנד והחל לשחק עם שחקן מטרה מובהק. כן, הוא גם חלק מהבעיה של הכדורגל המודרני של מדינות המפרץ והספורטווש, אבל בכדורגל תמיד תהיה התפתחות מגעילה באופק שתהפוך את מה שהיה בלתי נסבל למקובל. כן, החולצות הירוקות של ניוקאסל וערב הסעודית, זה מכוון אליכם. באנגליה עוקבים בדאגה אחרי הרכש הסעודי הגדול, העסקאות המפוקפקות בין קבוצות בבעלות משותפת ומתן במה נוספת למשטרים מתועבים. כן, הכדורגל הופך לטוב יותר, משתפר מידי שנה ומגיע לשיאי איכות אבל הולך ומתרחק משורשיו, מהקשר למקום בו צמחו הקבוצות ומהאוהדים.
אבל השעות האחרונות לפני משחק הפתיחה הן שעות חגיגיות. לוטון טאון חולמת על הישארות בליגה, ברנלי על עונה ללא דאגות ואילו ארסנל, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד מקוות עדיין לזכות באליפות. ארסנל הרי הובילה את הטבלה עד למחזור ה-33 בשנה שעברה, יונייטד תחת טן האח בונה משהו לטווח ארוך ואילו ליברפול ערכה רענון מתבקש. כמה שעות לפני שריקת הפתיחה מותר ורצוי לחלום ולפטנז, כי מהו כדורגל בלי תקווה, לפחות עד לסתיו. אמנם סיטי היא הקבוצה הטובה בעולם, עם המאמן הגדול בדורו, החלוץ המפחיד ביותר ושחקני על כמעט בכל עמדה (שלא לדבר על התקציב הבלתי מוגבל וסוללת עורכי דין שתאיים על כל מי שצריך), אבל לפחות עד סוף המשחק היא לא מובילה את הטבלה.
מה דעתך על הכתבה?