תחושת פספוס גדול המלווה באכזבה, או הישג גדול המנוגד לכל התחזיות הקודרות של רבים? והיו רבים. אם לא כולם. ההדחה של מכבי חיפה מליגת האלופות כואבת (בעיקר בכיס), אבל יתכן שהסטירה שהקבוצה של מסאי דגו חטפה אתמול בשוויץ תעזור לה להבין שהיא לא קבוצה מושלמת, ולמאמן הצעיר שלה (וכנראה המבטיח) להבין שהוא לא פפ גווארדיולה. ומה שמותר לפפ, אסור (בינתיים) למסאי.
אם היו אומרים לכם שמכבי חיפה תתייצב למוקדמות האלופות בלי אצילי ואבו פאני, עם שינויים משמעותיים בסגל, ובעיקר עם מסאי דגו על הקווים, הייתם מהמרים בלי היסוס שזה מתכון בטוח לכישלון. אז דגו הוכיח שהוא מבין דבר או שניים באימון, שיש לו ביטחון והוא יודע לקבל החלטות אמיצות. אבל דגו גם הוכיח כי לפעמים הוא רוצה להיות פפ. בסיום המשחק, אחרי שניתח את ההדחה מליגת האלופות, אמר דגו: "היה לי חלום להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות ולפגוש את פפ גווארדיולה". דגו ציין כי הוא חולם כבר 10 שנים לפגוש את המאמן הנחשב היום לטוב בעולם.
דגו, כך ניתן להבין מהחלומות שלו, מעריץ גדול של גווארדיולה. יכול להיות שההרכב והמערך היומרני של דגו אתמול מול יאנג בויז היו חלק מההשפעות של פפ הוותיק על מסאי הצעיר? בהחלט. 10 שנים חלם דגו לפגוש את פפ, 10 שנים בערך חלם פפ לזכות בליגת האלופות מאז הזכייה האחרונה שלו בתואר עם ברצלונה. כמעט 10 שנים פפ לא הגשים את החלום בגלל שבכל פעם שהיה קרוב למטרה הוא ניסה להמציא משהו חדש.
פפ לא הסתפק בכל התארים שהשיג, גם לא בעובדה שהוא נהנה ממעמד של מאמן מהטובים בתולדות הכדורגל העולמי. היה לו תחביב, להמציא את עצמו בכל פעם מחדש, ודווקא במשחקי הנוק-אאוט בליגת האלופות.ובכל פעם בה ניסה להתחכם ולהוכיח לעולם שהוא קוסם הרבה יותר גדול ממה שכל העולם כבר חושב שהוא, הגיעה ההתרסקות והלך גם החלום. הזכייה האחרונה בליגת האלופות באה אחרי שפפ הגדול הבין שלא צריך להמציא שום דבר חדש.
מהדברים של דגו בסיום המשחק ניתן להבין כי גווארדיולה הוא המודל לחיקוי שלו. אתמול, במשחק כל כך חשוב למועדון ולקריירה שלו, דגו התחפש לפפ. וזה היה מוקדם מדי. לדגו היו אילוצים, הוא היה חייב למצוא פתרונות, אבל הלך רחוק מדי. ובגלל זה גם החלום שלו (לפגוש את פפ בליגת האלופות) לא מתגשם. לפחות השנה.
אפשר להתווכח אם ההחלטה להשאיר את דיע סבע על הספסל היתה טובה או לא, אבל היא היתה אמיצה. אני לא מכיר הרבה מאמנים, אפילו ותיקים ומעוטרים, שהיו משאירים את השחקן הכי יקר שלהם על הספסל במשחק כה חשוב. במקרה של סבע, השיקול (לדעתי) היה מקצועי בלבד. ואם על הדרך דגו הוכיח שהוא לא עושה חשבון לכוכבים ומקבל החלטות בהתאם לכושר המשחק של השחקנים שלו, אז הוא רק הרוויח.
בנוגע למערך ולהרכב, אין ספק שדגו טעה. אולי זה נבע מחוסר נסיון, אולי בגלל עודף ביטחון, ואולי בגלל הרצון להיות פפ. ואולי גם וגם וגם. הסטטיסטיקה של יאנג בויז במשחקי הבית היתה רשומה לדגו במחברת. יכולת ניצול המצבים של שחקניה והאומנות בעקיצות, גם הם היו רשומים אצלו במחברת. אז למה לא ללכת על בטוח, עם הרכב פחות יומרני, עם הרבה סבלנות, ולנסות להכריע במחצית השנייה? דגו עוד יראה את המשחק מול יאנג בויז בחוץ כמה פעמים. הוא ינתח אותו ובוודאי יציין כמה נקודות במחברת. בחזרה למציאות אמר דגו בסיום המשחק כי "העונה, הליגה זה הלחם והחמאה שלנו". כדי שהוא והשחקנים שלו יצליחו לאכול בסיום העונה קצת יותר מלחם וחמאה, כדאי לו להמתין עם החיקוי של פפ. זה הרי תנאי מקדמי כדי להמשיך לפנזט על מפגש אתו בליגת האלופות.
מה דעתך על הכתבה?