מסלול הקריירה של אימראן אולאד-עומאר, הקשר ההתקפי החדש של הפועל באר שבע, הושפע רבות מפועלו של רומן אברמוביץ'. יש בזה משהו אירוני, כי ההולנדי הוא אוהד שרוף של צ'לסי שהצהיר ללא היסוס בתחילת דרכו כי פסגת שאיפותיו תהיה לשחק בסטמפורד ברידג', אבל הוא לא ראה מעולם את האוליגרך הרוסי בעצמו.
הסיפור מורכב קצת יותר, כי ב-2010 השתלט איש העסקים הגיאורגי מירב ז'ורדאניה, במסגרת שיתוף פעולה עם חברו הטוב אברמוביץ', וכך הפך המועדון ההולנדי הגאה ליעד להשאלות של השחקנים הצעירים מהאקדמיה הכחולה. בנו של הבוס, לבאן, ששאף להיות כדורגלן בעצמו, התקבל באופן אוטומטי לאקדמיה של ויטסה, אבל התברר שאינו עומד בסטנדרטים ונאלץ בשלב מסוים לחפש מועדון צנוע הרבה יותר על מנת לנסות להתקדם. הוא עבר לקבוצה בשם המיוחד אכילס 29 – היא באמת נקראת על שם הלוחם מהמיתולוגיה היוונית, אולי מתוך רצון לעודד מסירות עקב. באמצע העשור הקודם היא עלתה לליגה השניה, והיו לה שאיפות גבוהות למדי שנותרו על הנייר בלבד.
שם, ב-2016, פגש ז'ורדאניה הבן את אולאד-עומאר, קשר בן 18 שחיפש אף הוא איכשהו את הדרך למעלה, אבל נכשל באקדמיה של הירנביין. גם ההרפתקה באכילס 29 לא היתה מזהירה מבחינתו, כי הקבוצה התרסקה כלכלית וירדה לליגה השלישית. למפלה הזו היו גם היבטים חיוביים, כי הפליימייקר קיבל את החולצה מספר 10 ואת המקום הקבוע בהרכב, אבל הוא שאף ליותר ויצא להרפתקה משונה בטרנצ'ין – מועדון סלובקי שנמצא בבעלות כוכב אייאקס לשעבר טשאו לה לינג, ולכן משמש באופן קבוע תחנת מעבר עבור הולנדים זוטרים ומזדמנים שזקוקים לדקות משחק כלשהן. במקרה של אולאד-עומאר, המטרה הזו לא התגשמה, כי הוא בקושי ראה דשא, לא התאקלם מקצועית וחברתית, ועזב בטריקת דלת הרבה לפני תום חוזהו. לדבריו, הוא שב להולנד בעקבות מות סבו – זה היה התירוץ הרשמי.
זה היה הרגע בו החברות של לבאן ז'ורדאניה השפיעה בפעם הראשונה. בנו השני של מראב ז'ורדאניה, קאחי, היה אז במגעים מתקדמים להשתלטות על דן בוש מהליגה ההולנדית השניה, אחיו כבר גויס לסגל לקראת המכירה הצפויה. הוא המליץ לצרף ביחד איתו את אולאד-עומאר. אלא שהמו"מ הסתבך, העסקה לא יצאה לפועל והצמד נותר תקוע בעונת 2018/19. לבאן, לו כמעט ואין כישורים ככדורגלן, לא היה רלוונטי. לעומת זאת, אולאד-עומאר היה משוכנע שהוא חייב להיות בהרכב. המאמן ויל בוסן סבר אחרת, בגלל הספק עבודה נמוך יחסית, אבל מבחינת הקשר ההסבר היה טריוויאלי. לטענתו, הוא זוהה עם הבעלים הפוטנציאלי שלא קנה את המועדון, ולכן נדחק לשוליים, בעוד שחקנים עם הקשרים "הנכונים" תמיד היו על הדשא. לפיכך, גם ההרתפקה הזו הסתיימה לפני תום החוזה.
בקיץ 2019 הגיע אולאד-עומאר לרומניה, שם הציעה לו העולה החדשה קלינצ'ני חוזה נדיב לשלוש שנים, והבטיחה כי מדובר בפרוייקט שאמור להתברג במפעלים האירופיים. בפועל, המציאות היתה עגומה הרבה יותר וההולנדי גילה לתדהמתו שהמועדון לא מעסיק פיזיותרפיסט ולא התאפשר לו לעבור תהליך החלמה מפציעה ממנה סבל. היחסים עלו על שרטון אחרי הופעה אחת קצרה כמחליף כאשר עדיין לא היה כשיר לטענתו, אז ביקש ממנו המועדון לחזור למולדת כדי לעבור טיפולים. עם שובו לרומניה, התלונן הקשר על יחס עוין מצד חבריו לקבוצה, שתיקלו אותו לכאורה בחריפות באימונים בגלל שקינאו בשכרו הגבוה. האם היה בכך שמץ של אמת? לעולם לא נדע, אבל אולאד-עומאר דרש לבטל את הכל ולברוח. בסך הכל, הוא היה על המגרשים ברומניה במשך 33 דקות בלבד.
בראיון שפורסם בהולנד בתקופה זו, סיפר אולאד-עומאר שהיו לו הצעות מישראל ומקזחסטן, אך הוא דחה אותן כי הליגות לא נראו לו אטרקטיביות מספיק. לאור זאת, משעשעת למדי העובדה כי הוא העדיף להגיע לגיאורגיה, אשר גם לגביה היו לו ספקות לא מעטים. מדוע בכל זאת נדד לשם? לא תופתעו לדעת כי התשובה עונה לשם לבאן ז'ירדאניה. החבר הטוב חתם בלוקומוטיבי טביליסי ורצה לראות את אימראן לצידו גם שם. במהרה, התברר כי היה זה הימור נפלא מבחינתו, כי זו הליגה שהתאימה לכישוריו כמו כפפה ליד.
הכדורגל בגיאורגיה לא מתעלה לרמה גבוהה במיוחד ומשוחק בקצב נמוך למדי, אבל באופן מסורתי יש דגש מובהק על יכולת טכנית ושליטה גבוהה בכדור. אלה התכונות החזקות של ההולנדי, והפריחה באה במהירות. אולאד-עומאר הוא שחקן איטי יחסית ויעילותו ללא כדור זניחה, אבל כאשר נותנים לו מרחב פעולה עם הכדור לרגליו, התוצאות עשויות להיות מרהיבות. הוא מטפל בכדור נהדר בשתי הרגליים ולכן שחקני ההגנה לא מסוגלים לנבא את תנועותיו. בגיאורגיה, על תקן עושה משחק טהור, הוא החל לספק מסירות עומק משובחות, הצטיין גם בהגבהות וקיבל את האחריות על ביצוע המצבים הנייחים – דבר שהוא אוהב מאז הילדות.
שנה וחצי בלוקומוטיבי, קבוצת מרכז טבלה ללא שאיפות מיוחדות, היו חיוביות מאוד עבור ההולנדי, שהחל אז לדבר על החלום לחתום בבוא העת באייאקס – עדות לכך שציפיותיו נוטות להיות תלושות מהמציאות. במקום אמסטרדם, הוא עבר בפברואר 2022 לרוטור וולגוגראד מהליגה הרוסית השניה והיה זה צעד עגום מכל ההיבטים. הקבוצה היתה חלשה מאוד בתחתית בדרכה לליגה השלישית, ההתאקלמות היתה בעייתית, הסגנון לא התאים לו כלל והמלחמה באוקראינה שפרצה ימים ספורים אחרי הגעתו הפכה את כל ההרפתקה לפארסה לא הולמת גם פוליטית. אחרי שכבש שער בודד בתשעה משחקים, ברח משם אולאד-עומאר כל עוד נפשו בו ושמח מאוד לשוב לטביליסי שכבר היתה עבורו סוג של בית.
הפעם לא נדרשה עזרה ממשפחת ז'ורדאניה, כי שמו כבר הלך לפניו במדינה. דינמו טביליסי היתה מאושרת לקלוט אותו בהעברה חופשית, ובואו באמצע העונה סייע רבות במאבק האליפות שהסתיים בהצלחה מרובה עם זכיה במדליות הזהב. עם שמונה שערים ושלושה בישולים, ההולנדי היה החיזוק הנכון בזמן הנכון והאוהדים העריצו אותו. שמועות על עזיבה אפשרית לטובת הליגה האוזבקית התקבלו בחשש גדול וכולם היו מרוצים כאשר אימראן בחר להישאר בדינמו גם בעונת 2023, שהוגדרה נכון לרגע המעבר לבירת הנגב, כטובה ביותר בחייו.
עם 13 שערים ושבעה בישולים ב-21 הופעות בליגה, ההולנדי היה הכוכב המוביל של הקבוצה שנלחמה שוב על האליפות מול דינמו באטומי ומפגרת אחריה נכון לעכשיו בשבע נקודות. לפני חודש, הוא אפילו הבקיע שלושער במחצית הראשונה, בדרך לניצחון 1:6 על גאגרה. אימראן עשה את שלו גם במוקדמות ליגת האלפות עם שני בישולים בצמד המפגשים מול אסטנה, אשר הסתיימו בהדחה דרמטית. עם זאת, ההופעות במוקדמות הקונפרנס ליג הניבו פיאסקו עם שני הפסדים לחמרון ספרטנס המלטזית, והדבר מדגיש את הבעיות בליגה הגיאורגית. המספרים של ההולנדי טובים ביחס למתחריו, אבל ליגת העל תהווה בכל זאת אתגר משמעותי יותר.
"אימראן היה אחד השחקנים הטובים ביותר בגיאורגיה, ועזיבתו היא מכה רצינית מאוד עבור דינמו טביליסי. הוא היה אליל היציעים כי הכישורים הטכניים שלו נהדרים. הוא מוסר בחסד, מבקיע הרבה שערים מעמדת קשר ובאופן כללי כיף לצפות בכדורגל שלו. עם זאת, הוא אינו מהיר מספיק ולכן לא יתאים לקבוצות שאוהבות לצאת להתקפות מעבר. אולאד-עומאר זקוק לכדור כדי לבוא לידי ביטוי, ויכול להיות עצלן בלעדיו, מה גם שהוא לא חזק פיזית. סביר להניח שאלה הסיבות בגללן מעולם לא קיבל הזדמנות בליגה הבכירה בהולנד", מספר העיתונאי הגיאורגי לוקה לגבילאבה.
הפועל באר שבע מקבלת, אם כך, שחקן יצירתי שמסוגל להנדס מצבי הבקעה במסירות חכמות, וזה משהו שחסר כיום לקבוצה של אליניב ברדה. מאידך, הוא הוכיח את עצמו עד כה רק בליגה חלשה יחסית, ובכל המדינות האחרות התקשה להתאקלם ולהסתגל. הקדנציות הקודמות מלמדות כי אולאד-עומאר נוטה לאבד את הסבלנות מהר מאוד, לא מנסה להתמודד עם הבעיות, אלא עוזב מהר ככל הניתן, גם אם יש לו חוזה לטווח ארוך, תוך שהוא מפיל את האשמה על הסובבים.
לאור זאת, הענקת חוזה לארבע שנים נראית כמו צעד יומרני מאוד מצד המועדון של אלונה ברקת, אבל האדומים מהנגב יקוו כי הליגה הישראלית תזכיר לפליימייקר החדש את הכדורגל בגיאורגיה – ואז יהנו האוהדים ממספר נאה של כיבושים ואסיסטים. אם זה לא יקרה, תמיד אפשר יהיה להרים טלפון ללבאן ז'ורדאניה.
מה דעתך על הכתבה?