מאת: לייזי גורדון צילום: מנהלת הליגה
יותם הלפרין עלה בחמישייה הכי טובה של הפועל ירושלים עם ארטיום פרחוסקי, סנטר לגיטימי עם עתיד מזהיר, שנותן כלי נשק מיוחד להפועל ירושלים ברמה האירופית.
לג'וש דאנקן כמו שנכתב בטורים הקודמים, יש קליעה מעולה. הוא אחד הקלעים הטובים של הקבוצה, הוא ורסטילי גם בתוך הצבע.
רונלד דופרי עם ניסיון עשיר ב-NBA ודרווין קיצ'ן ווינר אתלטי עם קבלות בישראל.
יותם הלפרין בספר שלי היה ברמות הכי גבוהות שכל שחקן ישראלי יכול לחלום עליו. לדוגמא הוא השיג חוזה של 3 מיליון יורו ל-3 שנים – זה ההשיג הכספי הגדול ביותר לכדורסל הישראלי, חוץ מעודד קטש וליאור אליהו, אף שחקן לא הרוויח את הסכומים האלה אפילו לא כספי ומקל בעונה אחת ביחד.
כמו ליאור אליהו ודורון שפר הוא נבחר בדרפט ב-NBA בסיבוב השני הוא שיחק והגיע להישגים במכבי ת"א. הוא שחקן דומיננטי בנבחרות ישראל מגיל צעיר ועדיין אנשים לא מפנימים מי זה יותם הלפרין.
אז הוא לא מוכשר במסירות שלו כמו שראס הוא לא ארוך כמו דורון שפר, הוא לא חתולי וגאון כמו קטש והוא בכלל לא פוינט גארד, אבל הוא נותן את כל גופו בהגנה (בראד גרינברג השתמש בו ב-37.5 דקות ב-4 המשחקים האחרונים).
הוא העלה את הממוצעים שלו במאני טיים ומשחקים האלו והוא פשוט סוס שיכול לשחק ולעמוד בכל מעמסה גופנית ברמות הגבוהות ביותר. הוא שחקן קבוצתי למופת הוא אדם נוח לבריות ואוהבים אותו למרות ההשיגים שלו הבלתי מבוטלים הוא נשאר צנוע.
מי שמכיר אותו מקרוב יודע שהוא גם איש משפחה למופת ואדם עם רגלים על הקרקע. ההוכחה לזאת – כאחד שגדל ברעננה הוא מגיע בכל הזדמנות לאכול בחומוס טנעמי ולא שוכח מאיפה הוא בא.
אז לאנשים בארץ יש כ"כ הרבה תלונות לשחקן הזה. מאיפה הקינאה והתיסכול הזה. יותם הלפרין הוא כוכב על והלוואי והיו לנו הרבה שחקנים כאלו בנבחרות ישראל.
אז O.K הוא צריך למצוא את האיזון בין ההססנות למשחק מבוקר. ההבדל בין חוסר תעוזה ליציבות ובין חשש לאחריות – נראה שהשנה הלפרין מצא את האיזון.
אתם יודעים למה כי הוא מצא בית בירושלים, מועדון עם עתיד ורוד. הוא מצא את גרינברג.
גרינברג, פשוט מנסה בכוח לקדם ולאפשר ליותם ולקיצ'ן להיות פויט גארדים. הוא מתעקש על זה למרות שזה לא תמיד הולך.
אז יותם מסר אסיסט בהתקפה מתפרצת במגרש הפתוח לדאנקן והובלת כדור וניהול משחק במאני טיים והכי יפה היה לראות את השלשה שהוא דפק שחתמה את גורל המשחק. בקליעה הזאת כמו הוא בשאר המשחקים האחרונים שלו אנחנו רואים יותם שלא מהסס. אני רואה קשר חם בין יותם לבין האוהדים והקבוצה.
עדיין אני חושב שלירושלים (ראו טורים אחרים) אין רכז דומיננטי ואנחנו רואים כל משחק איבודי כדור רבים של ירושלים.
אני חושב שלתת לאדם אריאל ולרפי מנקו לשמור על אדמוביץ' מפלוישטי, היה יכול היה לעלות לירושלים בניצחון, במיוחד שקיצ'ן היה חלש ולא הייתה ברירה לתת לרוזן לשחק בעמדת הפוינט גארד. אבל גרינברג זה מאמן ברמת NBA וכל הכבוד לירושלים על כך שעמדה בעומס ב-9 ימים.
מה דעתך על הכתבה?