השר לאיכות הסביבה: שובו של ווייד בולדווין השפיע על כל מכבי תל אביב

1. מלך האיבודים הלך, מלך האסיסטים נשאר

הנה סיטואציה שנראית כאילו לקוחה מעולם אחר. גמר האליפות בישראל, יותר מ-10,000 צופים ביציעים. חלקם באדום, רובם בצהוב. הפועל תל אביב מחוללת מהפך מדהים בריצת 0:17, אבל אז מגיח ווייד בולדווין. שלשה, ועוד שתי קליעות עונשין, ועוד שתיים. שבע נקודות בפחות מדקה, והצלחת של מכבי תל אביב הופכת לראשונה בקריירה שלו.

בחזרה למציאות. 149 ימים חלפו מאז הערב הדרמטי ההוא, ואמש (חמישי) – אחרי חמישה חודשים ללא משחק כדורסל רשמי ואמיתי – בולדווין חזר. במקום ללבוש צהוב, קבוצתו לבשה שחור. במקום לחגוג עם רבבת מאמיניו ביד אליהו, הוא נדד לבלגרד ומצא ביציע כיסאות ריקים ושלטי בד מתוחים. במקום תופים ושירי עידוד, הצליל הדומיננטי שנשמע באולם היה רעש חריקת הנעליים על הפרקט.

הגבלת הזמנים הנדרשת לאחר הפציעה לא איפשרה לגארד לבלות על המגרש יותר מ-6-5 דקות ברציפות בכל פעם; עודד קטש בחר להעלות אותו בחמישייה הפותחת מסיבה פיזיולוגית, כדי שייכנס למשחק מיד אחרי החימום, כשהשרירים אלסטיים. החלודה המובנת מאליה ניכרה: איבוד באזור מחצית המגרש, זריקת עונשין שנתקעה בטבעת (מהצד!), פול-אפ ג'אמפר שלא היה זקוק אפילו למיירט. אבל האפקט הסביבתי, כמו שאוהבים לומר בימינו, היה משמעותי.

לפתע, לורנזו בראון כבר לא חש בודד. ובעיקר, ההגנה היריבה כבר לא יכולה להרשות לעצמה להתמקד רק בו. בתור האיש שהכל, ה-כ-ל, עבר דרכו – הוא נכנס למסלול המוביל לתואר מלך האסיסטים של היורוליג, וגם מלך האיבודים. 4.8 כאלה היו לו בממוצע, בין שלושה לשבעה בכל ערב נתון; אתמול הוא איבד רק אחד, ב-30 דקות. וכשזה המצב, אותו בראון שבשבוע שעבר ניצח במילאנו עם שתי שלשות קריטיות, מצא את האוויר כדי לנצח הפעם דרך ההגנה, עם שתי חטיפות גורליות.

2. אייר B&B&B&B

בולדווין הוא שחקן מסוג אחר; בקבוצה של פאבלו לאסו, לדוגמה – בין אם זו ריאל מדריד ובין אם זו באיירן מינכן – הוא היה מתקשה לבוא לידי ביטוי. הוא צריך את הזמן הרצוף והממושך על המגרש, שייתן לו את הביטחון והחופש. שמונה דקות לסיום, כשהבווארים התעקשו וסירבו להישבר, פשט קטש את החליפה והחליט לפרוץ את הגבולות. מספר 5 נכנס, וידע שהפעם יישאר עד הסוף.

ככל שנקפו הדקות, מסיר החלודה החל לתת את אותותיו. השלשה הראשונה נכנסה, וגם הזריקה הטיפוסית מחצי מרחק. ואם בבכורה הפושרת משהו, הצליח בולדווין לקלוע 12 נקודות ולהוציא שחקן וחצי בעבירות, אז אפשר להכריז בחגיגיות על שובו של הצמד Air B&B. או שמא יש לעדכן את המינוח ולדבר על Air B&B&B&B. כי אלה לא רק השניים האלה. ה-B השלישי, בונזי קולסון, נמצא העונה רמה מעל המשחק, ושמר על היציבות המרשימה גם אתמול; וה-B הרביעי, תמיר בלאט, שעמד על 32% לשלוש בלי בולדווין, קפץ ל-75% איתו. כן, נו, ברור לנו שזה רק משחק אחד ואי אפשר להסיק ממנו דבר. אבל עובדתית, אלה הנתונים – ובימים שבהם אנחנו כאן כדי להרים את המורל, מה אכפת לכם לזרום עם התזה, כל עוד היא לא מתנפצת?

"שוב יחד: בולדווין ובראון סחבו את מכבי", בישרה הכותרת הראשית באתר היורוליג והמחישה בפשטות את ההבדל המהותי בין הקבוצה הזו לרבות מהקבוצות האחרות במפעל: העליונות שלה בעמדת הרכז, ובעצם יש לדייק ולומר עמדת הרכזים, היא בסיסית ולא מובנת מאליה. היריבה מהשבוע שעבר, אולימפיה מילאנו, יצאה לעונה הזו עם קווין פאנגוס ומאודו לו. כלומר, בלי רכז. היריבה מאתמול, באיירן, בנתה סגל חדיש ומחודש שנשען על מה שנקרא בשכונה "שחקני שכונה".

היריבה הבאה, אולימפיאקוס, ויתרה על קוסטאס סלוקאס ונשארה עם סטופרים אדירים בדמותם של תומאס ווקאפ ונייג'ל וויליאמס גוס, אבל עם מגבלות קשות בהתקפה. והיריבה שאחרי הבאה, פנרבחצ'ה, נאלצת להתייצב מאחורי רכז שלא רצתה להשאיר (ניק קלאתיס, פצוע כרגע), ברכז שעוד מגשש את דרכו (ים מדר), ובסוף היא תלויה במי שהוא לא ממש רכז (סקוטי ווילבקין).

3. איך מגיעים ל-90 נקודות עם 23 איבודים?

ואחרי שהכל נאמר, זה לא היה משחק טוב של מכבי תל אביב. היא כפתה את הקצב המהיר שלה על היריבה האיטית להחריד (כפי שעשתה במילאנו), אבל לא הצליחה לשבור אותה (כפי שעשתה במילאנו) ונזקקה לפעולות הרואיות בסיום כדי להשיג את המעט ששווה הרבה (כפי שעשתה במילאנו). היא ספגה 90 נקודות מקבוצה ששווה הרבה פחות (כפי שעשתה במילאנו), וזה הספיק, כי היא טובה מספיק כדי לקלוע יותר.

במחצית הראשונה צלפה באיירן שבע שלשות, כשהממוצע שלה עומד על שמונה – למשחק שלם. היא הגיעה לאותן 90 נקודות למרות 23 איבודים, בעיקר בגלל שפגעה ב-73 אחוזים מדהימים של 27 מ-37 לשתיים. עם כל הכבוד לסרג' איבקה קשישא, במפגשים בשבוע הבא עם מוסטפה פאל, ניקולה מילוטינוב (אם ישחק), יורגוס פפאיאניס וג'ונתן מוטלי – הנתון הזה עלול להתברר כהרסני.

כשהצהובים לובשי השחור עלו ליתרון נינוח של 65:73 הוריד קטש לספסל את אנטוניוס קליבלנד. זה היה האות להשתוללות (החיובית, לשם שינוי) של קרסן אדוארדס. הוא כמעט חולל מהפך, עד שהמאמן הישראלי שלף שוב, באיחור אופנתי וכמעט קריטי, את הסטופר ההגנתי שלו. מרגע שקליבלנד חזר, הגארדים של באיירן לא קלעו עוד נקודה, והניצחון הושג.

וכך, השורה התחתונה מלמדת על מאזן 2:4. ארבעה ניצחונות לעומת שני הפסדים בלוח משחקים קשוח, ללא בית וכמעט בלי בולדווין. וזה מעבר לכל שאיפה שהייתה אמורה להיחשב ריאלית מלכתחילה.