שבעת מדורי גיהנום: מנצ'סטר יונייטד החבולה חוזרת לאנפילד

אין קבוצת חוץ שלא חוששת מההגעה לאנפילד, בכל רגע נתון, בכל מסגרת ובכל תנאי מזג אוויר. האוטובוס שמזדחל בין אלפי אוהדי ליברפול שמעניקים קבלת פנים רועשת, הדציבלים שהולכים ומתעצמים ככל ששעת פתיחת המשחק מתקרבת והתחושה האמיתית שאתה לא עתיד להיאבק רק באחד עשר האדומים על כר הדשא, אלא בדורות שלמים של הסטוריה שמותירים לך סיכוי קלוש במיוחד. ולמרות זאת, בפעם האחרונה שבה מנצ'סטר יונייטד עשתה את המסע הקצר יחסית מביתה לאצטדיונה של יריבתה הגדולה ביותר בחודש מרץ האחרון, התחושה הייתה שדווקא היום משהו בלתי צפוי עשוי לקרות. הרי ליברפול בגרסת 23/22 נראתה מותשת וחסרת זהות לאורך מרבית שלבי העונה, יש היאמרו כפועל יוצא של המאבק בארבע תחרויות עד לשלהי העונה הקודמת שנתנה אותותיה.

יונייטד, למרות פתיחת עונה מאכזבת, הצליחה להתייצב תוך כדי תנועה תחת שרביט האימון של אריק טן האח בעונתו הראשונה באולד טראפורד והגיעה למפגש כשתואר אחד כבר בכיס שלה- זכיה בגביע הליגה בוומבלי- שהגיעה לאחר שש שנות יובש נטולות תואר כלשהו בצד האדום של מנצ'סטר. כלפי חוץ לפחות, נדמה היה שניצחון של מנצ'סטר יונייטד, תסריט כמעט בלתי נתפס בשנים האחרונות מאז הגעתו של יורגן קלופ לצד האדום של מרסיסייד באוקטובר 2015, הופך לאופציה ריאלית בהחלט ותזמון המשחק אידיאלי בכל ההיבטים עבור השדים האדומים. התחושות והמומנטום שליוו את ההכנות לעימות בין שני המועדונים היו ככל הנראה רלוונטיים בהחלט במידה והיה מדובר בכל אצטדיון ביתי אחר במולדת הכדורגל.

סיטי מחזיקה במאזן מרשים באת'יחאד, ארסנל הצליחה למצוא פתרונות גם כשהתקשתה באמירויות וליברפול נראתה פגיעה מתמיד אך בו זמנית היה לה יתרון משמעותי שגיבה אותה והוא העוצמות האדירות הקיימות באנפילד. "זר לא יבין זאת", ענה לי ג'ון בארנס בראיון שקיימנו דקות לפני תחילת המשחק וכששאלתי אותו האם דווקא היום הוא חושש שליברפול תובך במגרשה הביתי, אגדת ליברפול חייך מאוזן לאוזן, רגוע ושליו כשהצביע לעברו של יציע ה-'קופ' המפורסם. 'זה אנפילד', הוא הדגיש, 'המקום הזה הוא הרבה מעבר לשחקן השניים עשר של ליברפול וגם היום הוא יעשה את העבודה. אין בי טיפת חשש', שיתף בנבואתו טרם המשחק, שבסופו של דבר התגשמה, ובאופן שבו גם ותיקי יושבי אנפילד לא תיארו.

תשעה חודשים מאז אותו ערב בלתי נשכח באנפילד ומנצ'סטר יונייטד שבה למקום השנוא עליה ביותר עלי אדמות בתזמון שמבחינתה לא יכול היה להיות גרוע יותר. רבות כבר נאמר על ההדחה המשפילה של השדים האדומים מאירופה לאחר ההפסד הביתי לבאיירן מינכן ביום שלישי האחרון כשהסטטיסטיקה שבקעה לאחר אותו הפסד רק העצימה את גדול הכשלון שמלווה את המועדון כענן שחור שחג מעל תיאטרון החלומות ומסרב לנוע הלאה. ארבע הנקודות שיונייטד השיגה בשלב הבתים היו מספר הנקודות הנמוך בתולדות המועדון בליגת האלופות אי פעם כשמבחינה הגנתית העובדה שספגה חמישה עשר שערים סימלו את הכאוס ההגנתי העמוק בו הקבוצה שרויה.

מדובר בנתון מביך במיוחד לנוכח העובדה שאף קבוצת פרמייר ליג מעולם לא ספגה במפעל כמות כה גדולה של שערי חובה ומעלה תהיה משמעותית על כיצד יונייטד כשלה כל כך בבית, שעל הנייר לפחות, נתפס כסביר בהחלט ואמנם כלל את באיירן מינכן אך בו זמנית גם מועדונים כגון קופנהאגן וגלאטסראיי שלא אמורים להוות אתגר בלתי עביר עבור יונייטד. ההפסד הביתי לבאיירן מינכן- שלמעשה כבר שריינה בפועל את העפלתה לשלב הבא טרם ההתמודדות והגיעה לאולד טראפורד נטולת לחץ או ציפיות כלשהן- לא רק שחרץ את עונתה האירופית של יונייטד אלא שחשף בפועל עד כמה המרחק בינה ובין מועדון העילית של היבשת רחוק מתמיד.

באופן מסורתי, נהוג בענפי הספורט השונים למקד את חצי האשמה במי שאמור להוביל את המערכת, אך קיים ספק מסוים לגבי מידת האשמה בפועל של מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, אריק טן האח. נכון, המועדון השקיע גם הקיץ סכומי עתק ברכש על מנת להתחזק במגוון עמדות ונדמה שדווקא בעמדת השוער- בה הקבוצה רכשה את אנדרה אונאנה מאינטר שעבד עם טן האח בעברו בהצלחה רבה באייאקס- נחלה את הכשלון הגדול ביותר.

הופעותיו הגרועות של אונאנה בשלב הבתים, החל מהפסדי החוץ במינכן ובקופנהאגן ובהפסד הביתי המפתיע ליריבה הטורקית, חרצו בפועל את התוצאות השליליות שיונייטד השיגה בסופו של דבר ותומכיו של שוער העבר ואגדת המועדון, דויד דה חאה, בוודאי יושבים בסלון ביתם עם חיוך והפנמה ששחרור השוער הספרדי היה טעות טראגית בסופו של דבר. אונאנה הוא ססמן אחד מובהק מבין רבים לגודל האכזבה והפסימיות ששוררת כעת במועדון וגורמת לאי נוחות טוטאלית ולתחושה שהרע ביותר מבחינה מקצועית עוד עתיד לקרות.

ימי השליטה הטוטאלית בפרמייר ליג וביריבות הקלאסית של צפון-מערב הממלכה מצדה של יונייטד נראים כחלום רחוק מתמיד, הפעם האחרונה שהמועדון ניצח בחוץ בליגה את ליברפול הייתה לפני קרוב לשמונה שנים הודות לשער של יליד הצד הכחול של מרסיסייד, וויין רוני, ובזמן שעיתוי המשחק הערב (18:30, ספורט1) מורכב ולא רצוי מצדה של הקבוצה האורחת, בליברפול לא יכלו לפנטז על תזמון אידיאלי יותר עבורם לפגוש את היריבה השנואה ביותר. לאחר שישה עשר משחקי ליגה, הרדס מגיעים להתמודדות מול יונייטד (שתחסר שחקנים משמעותיים בשל פציעות והרחקות, ביניהם ברונו פרננדס, קפטן המועדון) עמוסים בבטחון וממוקמים בצמרת טבלת הפרמייר ליג מגובים ברוח גבית וביכולת מרשימה ועקבית.

זוהי ליברפול בגרסה שונה מן העבר כאשר עזיבת שחקנים ותיקים וחשובים בקיץ הטילו ספק באשר למהירות הסתגלותם של שחקני הרכש החדשים שהצטרפו למועדון בקיץ האחרון וליכולתה של הקבוצה לשוב למאבק האליפות לאחר העונה הקודמת שהתאפיינה במאבק דו-ראשי בין סיטי וארסנל. בזמן שהרכש החדש השתלב במהירות בזק, טרנט אלכסנדר ארנולד מציג יכולת שיא ומוחמד סאלח מנפץ שיאים באופן עקבי, יושבי אנפילד מצפים בכליון עיניים למפגש הערב מול יונייטד, מפנטזים על שחזור התוצאה מן העונה שעברה ועתידים ליצור אווירה עוינת ובלתי אפשרית עבור חניכיו של אריק טן האח מן הרגע הראשון בו האוטובוס של יונייטד יגיע לגזרת האצטדיון ועד לסיום ההתמודדות.