הקסם של ברסה לא תמיד עובד

מאת: דני דבורין  צילום: Gettyimages

 בעקבות פציעתו של דהן

רבות נכתב ונאמר בימים האחרונים על העבירה הגסה והחמורה שביצע כדורגלן מכבי חיפה, רובן ראיוס, על שחקן בני-יהודה, רפי דהן. כל מי שראה הזדעזע. הרשו לי בראש ובראשונה לאחל לרפי החלמה מלאה ומהירה, ולהוסיף עוד שתי הערות:

א'. סביר מאוד שלפחות בתקופה הקרובה תהיה לאותה עבירה השפעה מרגיעה על המשחקים. כנראה שתהיה זהירות יתר מצידם של הכדורגלנים, ובמקביל, לדעתי, צפויה גם יד נוקשה יותר של השופטים בעבירות המתבססות על גלישות מסוכנות.

ב'. תופעת הגלישה כשלעצמה, אינה זרה לנו, ולא פעם מטבעה היא מסכנת את השחקן המתוקל. אגב, בוודאי היא אינה זכורה לי בתדירות כה גבוהה, מהעבר הרחוק.

ובכלל, יכולתו של שחקן נמדדת גם בכך שקריאתו את המשחק תחסוך את הגלישה לעבר הכדור. החכמה הגדולה במשחק הכדורגל היא לקרוא מהלכים, ולהגיע לכדור על ידי יירוטו עוד בדרכו למטרה. בדרך כלל רק שחקן המאחר להגיע לכדור הוא זה המבצע את הגלישה, ובכך טמונה לא פעם הסכנה.

(הכניסה של ראיוס ברפי דהן (אסף קליגר

הדרבי נשאר דרבי

ההגרלה הועידה לסיום הסיבוב השני של משחקי ליגת העל בכדורגל את המפגש שבין הפועל תל-אביב (כמארחת) למכבי תל-אביב. שלשום הגדילה מכבי את הפער מהפועל עד ל- 24 נקודות, וזאת בזכות ניצחון 0:1 על קבוצת בית"ר ירושלים.

הפער הזה עצום, והוא מחמיא למכבי, אך מדהים את הפועל, שלא על כך חלמה בפתיחת העונה. עד כה ניצחו הצהובים ביותר משחקים, הבקיעו יותר שערים, וספגו פחות מהיריבה העירונית המושבעת. כל אלה מציבים את האלופה כפייבוריטית ברורה לניצחון בדרבי. מצד שני דווקא כל אותם נתונים המציגים את האדומים כבעלי סיכוי נמוך להפתיע – דווקא הם שיכולים לשחק לטובתה.

קרוב לוודאי שבמכבי תל-אביב (כמו בהפועל) ידברו לפני ההתמודדות על חשיבותו של הדרבי, ועל כך שלדרבי חוקים משלו… ברור שהדברים נכונים – ורק השאלה היא עד כמה הם יצליחו לחלחל עמוק פנימה, כאשר כל השחקנים מכירים את הטבלה בדיוק כמונו. פערי האיכות ידועים לשתי הקבוצות. אבל אחרי הכל בכדורגל מנצחים במגרש, ולא על הנייר, ועם זה תגיע הפועל להתמודדות

(זהבי חוגג בדרבי הקודם. פערים בין הקבוצות (אסף קליגר

ברסה: הקסם עוד ישנו. לא תמיד הוא עובד.          

בספורט מגיעים הימים שבהם לא הכל חלק, גם כאשר מדובר בקבוצות גדולותובספורטאים גדולים. הכוונה במיקרה זה היא לקבוצת הכדורגל של  ברצלונה. מי שהרגילה אותנו להישגים ולהצגות בלתי נשכחות, מוצאת היום עצמה רק במקום השלישי בטבלת הליגה הספרדית. מקדימות אותה ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, והפער מריאל הוא כבר בן 4 נקודות.

כידוע הטבלה אינה משקרת, אך בעיקר חשוב להדגיש שברצלונה, כמו כל קבוצה אחרת, אינה חסינה מהפסדים. אינני מכיר קבוצה, והכוונה לליגות הבכירות באירופה, שזוכה בעשרים או שלושים וארבעים אליפויות ברציפות. פשוט אין דבר כזה! עדיין ביכולתה של ברסה לזכות באליפות הליגה, ועם זאת כרגע טובים יותר סיכוייה של ריאל מדריד. האם מישהו חשב שיעלה בידיה של ברסה לזכות בכל אליפויות ספרד? מישהו חשב שהדבר באמת אפשרי?

וטוב להזכיר שדברים קרו גם אצלנו בליגה. מ- 1959 ועד 1963 (כולל) זכתה קבוצת הכדורגל של הפועל פתח-תקוה בחמש אליפויות רצופות! הייתה לה התקפה קטלנית והעובדות בשטח דיברו בעד עצמן. בחמש אליפויות רצופות יכולה לזכות באמת רק קבוצה מעולה, ואני יכול העיד על כך כמי שראה אותה פעמים רבות במשחקים מלהיבים.

במאזנה של הקבוצה אליפות גם מ- 1955, אך מאז הזכייה ב- 1963 לא עלה ברגליה לשוב ולזכות בכתר. אחרי חמש אליפויות רצופות פשוט זה נגמר. לאוהדיה הוותיקים ניתן רק להיזכר בגעגוע בימים הנפלאים ההם.

אם נשוב לאירופה, זוכרים את מילאן הגדולה? מילאן של בארזי, מאלדיני, רייקרד, דונאדוני, אנצ'לוטי, חוליט ו-ואן באסטן? זוכרים אותה? גם כשהייתה קבוצה מלהיבה היא לא תמיד זכתה באליפות. ובכלל, השתנו אצלה דברים ובשמונה העונות האחרונות היא זכתה רק .פעם אחת באליפות איטליה. הקבוצה הנוכחית שלה רחוקה מרחק שנות אור מאותה מילאן הגדולה שהזכרתי. זו המציאות, אלה החיים. ואין הדבר שולל את שובה בעתיד אל הפסגה האיטלקית.

לברסה אוהדים שהתענגו מכל מסירה ומכל שער עליהם ניצחו צ'אבי, אינייסטה ומסי. הם עדיין גדולים. ביכולתם לשוב להצגות גדולות ומרהיבות. לא פג הקסם, ומעמדה בפסגת המשחק עדיין איתן. אבל בכדורגל, כמו בכדורגל, לא תמיד זה מצליח. לא תמיד מנצחים. ישנן הפתעות. ישנן עליות וישנן מורדות. לכן אנחנו כה אוהבים את המשחק.