היום בדיוק לפני 7 שנים, ב-14 בפברואר 2017, פריז סן ז'רמן הייתה על גג העולם. ברצלונה של ליאונל מסי, ניימאר ולואיס סוארס הגיעה לפארק דה פראנס במשחק הראשון בשמינית הגמר בליגת האלופות, וחטפה 4:0 מצלצל. אחרי שנים של הדחות מאכזבות, בין היתר מול אותה בארסה, ההצגה של אדינסון קבאני, אנחל די מריה ויוליאן דראקסלר נתנה לקטארים את התחושה שסוף סוף הגיעה השנה שבה הגביע עם האוזניים הגדולות ינחת בעיר האורות. החזון הספורטיבי עומד להתגשם.
מה שקרה בגומלין זכור עד היום כאחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של המפעל, כאשר ברצלונה הבקיעה שלוש פעמים בדקות הסיום וניצחה 1:6 בדרך לרבע הגמר. פ.ס.ז ירדה תוך רגע מגן עדן לתהום וייתכן שעד היום היא סוחבת את טראומת הקאמפ נואו, על אף שכמעט כל מי ששיחק במדיה אז כבר עזב.
אותה עונה, 2016/17, הייתה סוג של שנת מעבר עבור הפריזאים. בקיץ לפני כן עזב אותם הכוכב הגדול ביותר שנחת עד אז בעידן הקטארי – זלאטן איברהימוביץ'. המפתחות הופקדו בידיו של אדינסון קבאני אך בקיץ 2017 הם שברו את כללי המשחק וניפצו את שיא ההעברות עם 222 מיליון יורו ששולמו על ניימאר – יותר מכפול מהשיא הקודם. באותו הקיץ גם הנחיתו בפריז את הכישרון הנוצץ ביותר במדינה – קיליאן אמבפה – שבדיוק לקח להם מתחת לאף אליפות עם מונאקו.
כוכבים באו והלכו, כולל ליאונל מסי הגדול, אבל בפועל הרזומה האירופי המשיך להיות עגום. בעידן הקטארי הגיעה פ.ס.ז' פעמיים לחצי הגמר ואל הגמר עלתה פעם אחת בלבד – וגם זה היה בבועת הקורונה שבה ניצחה במשחק אחד את אטאלנטה ור.ב. לייפציג הצנועות.
הטריו של מסי, ניימאר ואמבפה באופן בלתי נתפס הודח בשמינית הגמר בשתי העונות המשותפות. לפני שנתיים חטפה מהפך מול ריאל מדריד בהובלת קארים בנזמה, ואשתקד הכוכבים נעלמו לחלוטין בשמינית מול באיירן מינכן. התארים בצרפת נערמו בהמוניהם אך את הבוסים זה לא עניין כאשר הקבוצה חוו על בשרם פעם אחר פעם שיעור בצניעות ממועדוני פאר אמיתיים, אפילו ממנצ'סטר יונייטד שבעונה חלשה הדהימה אותה ב-2019.
השבוע ג'אנלואיג'י בופון התראיין בפודקאסט וסיפר גם על העונה הבודדת שלו כשוער פריז סן ז'רמן ב-2018/19. הוא סיפר שבמבט מהצד הוא התקשה להבין מדוע פ.ס.ז' לא מצליחה ללכת עד הסוף באירופה. אולם כאשר חווה את הדינמיקה בקבוצה שבה הכוכבים הם לפני המועדון, שנה אחת הספיקה לו כדי להבין: "אם היו ביובנטוס את הכוכבים האלה, היינו זוכים בליגת האלופות ארבע פעמים ברציפות".
המסקנה הזו היא אולי גם אחת הסיבות לשינוי הגישה של פריז סן ז'רמן בקיץ האחרון. במועדון החליטו להציב בפרונט את הגיבור המקומי אמבפה, ולהילחם עליו חרף החיזורים מריאל מדריד. כאשר מסי עזב לארצות הברית הם לא הזילו דמעה, ומניימאר נדמה שהם אפילו שמחו להיפטר. אם שנת 2017 תוארה כשנת מפתח לפריז סן ז'רמן, אז 2023 הייתה משמעותית לא פחות בעיצוב המועדון.
בפריז החליטו להקיף את אמבפה בשחקנים יותר צעירים, עם עדיפות לצרפתים, שמוכנים להקריב מעצמם עבור המועדון. חבריו הטובים עוסמאן דמבלה ורנדל קולו מואני הגיעו כדי לרצות את אמבפה, ועד עכשיו די מורכב לפענח את פ.ס.ז' החדשה. מצד אחד הקבוצה של לואיס אנריקה דוהרת בקלילות לעוד אליפות מקומית והסכסוכים בחדר ההלבשה נעלמו. מצד שני, פ.ס.ז' הייתה רחוקה שער אחד מהדחה בשלב הבתים של ליגת האלופות לראשונה בעידן הקטארי.
עם כל המשקל הזה על הגב, פ.ס.ז' חוזרת הערב (רביעי, 22:00) לפארק דה פראנס בדיוק שבע שנים אחרי ה-0:4 המיתולוגי, כאשר אז לואיס אנריקה עמד על הקווים בצד של ברצלונה. גם היום זה יהיה מול יריבה ספרדית בדמותה של ריאל סוסיאדד, שרוצה להעביר את ההכרעה לבית החם בסן סבסטיאן ולא חושבת שיש לה משהו להפסיד.
בסיפור התנ"כי המפורסם, שבע השנים הרעות באו אחרי שבע הטובות ובפריז מקווים שהמקרה שלהם יהיה הפוך. דווקא מול סוסיאדד תרצה פריז החדשה לצאת למסע שונה, לשכוח מעידן הכוכבים ולהשכיח את ההדחות הטראומטיות של השנים האחרונות.
מעל כל זה ממשיכה לרחף שאלת עתידו של אמבפה, ששוב נמצא בשנת חוזה ושוב מטריף את שוק ההעברות. אם הוא יעזוב (ככל הנראה לריאל מדריד) וישאיר את פ.ס.ז' ללא כוכב על, ייתכן כי שבע השנים הבאות הן יהיו אלה הרעות כמו בסיפור התנ"כי, וכי בסוף אל השנים הקודמות בעיר האורות יביטו לאחור בגעגוע.
מה דעתך על הכתבה?