גיא אביעזר, בלו הוריזונטה צילום: gettyimages
לואיז פליפה סקולארי ידע למה עדיף לו להימנע ממפגש עם הצרה הזו. זה לא היה משחק במונדיאל. גם לא התמודדות בקופה אמריקה. צ'ילה העתיקה את שמינית גמר גביע העולם למגרש שלה – גביע הליברטדורס. קולו קולו נגד גרמיו. ושם אין פייבוריטית, אין רחמים. זה הסתיים הכי צמוד שאפשר. ברזיל בחיים, המונדיאל בחיים.
מרבית שחקני הסלסאו לא מנוסים במפגשים האלה. הם יצאו לאירופה מוקדם, לא מכירים את האקלים של המפעל. היו מסתדרים יותר טוב עם הההולנדים האלגנטים. בברזיל קוראים לזה "קטימבה". בדיוק ההפך מ"ז'וגו בוניטו". משחק ללא פשרות, ללא חוקים, זירת כדורגל שצד אחד לא יוצא ממנה חי. כאן לא מכבדים אפילו המנונים, בוודאי לא את הרגליים של ניימאר. זה לא לילדים, אוסקר.
צ'ילה הפחידה את ברזיל. דווקא אחרי ההפסד להולנד היא הסלימה את הלוחמה הפסיכולגית. כל שחקן שהתראיין הבהיר שהולכים לנצח וממשיכים עד הגביע. אמרו שם שהם מודאגים יותר מהלחץ שיהיה על השופט מאשר הביצועים של הסלסאו. אז הם קיבלו את הווארד ווב, והמשיכו להפעיל גם עליו לחץ, לסכל כל אפשרות לשיפוט ביתי.
צ'ילה הפחידה אותם, בסוף הם נשמו לרווחה. סקולארי וניימאר (gettyimages)
די מבזה עבור ברזיל. מאז תחילת הטורניר המארחים לא הוציאו מילה על השאיפות שלהם. כמובן שהן ברורות, אבל מול המצלמות דיברו רק על המשחק הבא. אבל לברזיל יש צוות מנוסה. סקולארי והמנהל הטכני קרלוס אלברטו פאריירה הם שני אלופי עולם בדימוס. הם רצו לנצל את יתרון הגובה וכך השיגו יתרון, עם השער של דויד לואיז.
השבוע גם דיברו כאן על אותו מהלך ששניהם ביצעו בשני טורנירים והביא שני גביעים. ב-1994, בשמינית הגמר, פאריירה הוציא את הקפטן ראי לטובת מאזיניו. ב-2002 סקולארי ויתר באותו שלב על ז'וניניו פאוליסטה עבור קלברסון. שני גאונים יצירתיים פינו את מקומם לשני נגרים. ועכשיו פרננדיניו במקום פאוליניו.
עם פרננדיניו, ברזיל היתה יותר מחויבת במחצית הראשונה, יותר נמרצת, אבל כנראה שחוסר אחריות זה עניין כרוני. הפעם היה תורו של הולק לסדר שער לאויב. תואר אחד כבר יש לסלסאו: אלופת העולם בטעויות אינפנטיליות.
סוף סוף הוא הציל אותם. סזאר עוצר את סאנצ'ז (gettyimages)
המחצית השנייה הציגה מאפיין נוסף של הקטימבה: אנטי כדורגל. צ'ילה הרשימה קצת בדקות הראשונות, ברזיל יצרה מצבים בסיום, בשאר הזמן – נאדה. בהארכה צ'ילה אפילו לא ניסתה, אבל ברזיל כבר לא היתה יכולה, וגם חטפה משקוף עם הבאזר.
הבעיה הגדולה של פאריירה וסקולארי בטורניר היא שלא היה להם את רומאריו ואת רונאלדו. בלי מכונה ליד השער קשה להניף. עובדה זו היא חלק מההיסטוריה של ברזיל, וסקולארי יצטרך לתת את הדעת על כך ברבע הגמר. בשלושת משחקי השלב המוקדם פרד היה עם הכדור במשך 35 שניות במצטבר. אני לא יודע כמה תוספת היתה לו, אבל הרבה לא יצא ממנה. הקהל במינייראו דרש את ז'ו, שמשחק כאן עם אתלטיקו מיניירו, ונפרד מפרד בשריקות בוז. עכשיו אפשר לשחק ב-11 שחקנים.
ההתנשאות הצ'יליאנית, החצופה, יש לציין, התבררה כפאסון עם כיסוי. הביטחון הורגש אצל האוהדים לכל אורך הטורניר. מאחורי כל מסירה במגרש עמדה מחשבה, היתה סבלנות, עד שנגמר הכוח. ומאחורי הקווים ניצב חורחה סמפאולי, שהצליח במשימה הקשה ביותר של מאמן כדורגל: לשנות את הדי.אן.איי של הקבוצה שלו. הוא נוצח כמו גיבור, לא התבטל כמו בתבוסות לברזיל ב-1998 וב-2010.
אבל הסלסאו לא הרשימו. סקולארי בעצמו אמר כי הנבחרת ב-80 אחוז יכולת ביחס לגביע הקונפדרציות לפני שנה. דני אלבס ביכולת של דני בונדר, לא מרסלו, לא אוסקר, לא הולק. חצי נבחרת. לסקולארי יש נבחרת שרוצה, שמשקיעה, אבל הכל הולך לה קשה.
לא הרשימו, הלך קשה, אבל נשארו בחיים (gettyimages)
לגביע הליברטדורס חוקים משלו. פנדלים. מתח בלתי נתפס שעוד כמה דקות יתפוגג כהיסטוריה. מרסיו סנטוס, הבלם מ-1994, מביט אל הדשא, לא מאמין איך הנבחרת שלו נגררה עד הרולטה. ואז ז'וליו סזאר. האיש שבתחילת הטורניר רק 1.8 אחוז מהברזילאים רצו אותו כשוער ראשון. לפני הפנדלים הוא אמר לחבריו שיהיו רגועים, כי הוא עוצר שלוש בעיטות. עצר שניים, הקורה אחת.
לפני המשחק אמר אחד מאוהדי ברזיל כי צ'ילה תנצח רק אם תהיה רעידת אדמה במינייראו. זה באמת היה קרוב.
מה דעתך על הכתבה?