שקט, כאן עובדים

מאת: דורון ברוש, סופהשבוע       צילום: עדי אבישי

השבוע נתקלתי במאמר של אחד, גיא לרנר, שקורא לקבוצות הליגה בכדורגל להתארגן ולקבוע תקרת שכר, לפני שמכבי תל אביב, "שקונה כל דבר שזז", תעשה לכדורגל מה שעשתה אחותה הצהובה לכדורסל.

אני מכיר את לרנר, אף על פי שלא נפגשנו מזה שנים רבות. עד כמה שאני זוכר, הוא בחור נחמד בדרך כלל. הוא אוהד הפועל תל אביב, וזה חבל בשבילו. הוא אינטליגנטי עד כמה שאני זוכר, ולכן מפתיע שהעט שלו הוציא מאמר כזה.

אני מעדיף להתחיל בדמגוגיה "מכבי קונה כל דבר שזז". נכון הוא שמכבי קנתה את ערן זהבי וטל בן חיים וברק בדש ועומרי בן הרוש, אבל עדיין נותרו כאלו שזזו, ומכבי לא רכשה אותם. למשל מאור בוזגלו ואליניב ברדה, שלא לדבר על גילי ורמוט ואיתי שכטר. ויש גם עומר דמארי – בסך הכל חבר'ה שזזים יפה מאוד ומכבי לא רכשה.

ואם מבקשים להסתכל מעט אחורה, לא יותר מכמה חודשים, יש עשרה שחקנים שהמאמן של הפועל רכש בתחילת העונה – ורק למרבה הצער הם לא זזים כל כך טוב, אבל על כך לרנר לא מלין. שלא לדבר על כך שבן חיים ודמארי ואלרואי כהן הנשכח לא בדיוק צמחו בהפועל. ואם הולכים עוד אחורה, גם דגלאס דה סילבה ואביחי ידין לא ינקו חלב על הדשא בוולפסון. אבל ככה זה עם בכי על כל דבר שזז. כשהוא אדום וזז טוב, לרנר לא מבחין בו. כשהוא צהוב, לרנר מתחיל לצרוח גוועלד.

*

אני יודע מה מבהיל את לרנר, וזו לא האליפות השנייה ברציפות שמכבי תל אביב עומדת לקחת. כשחיפה לקחה אליפויות ברציפות, הוא לא נכנס לפאניקה. גם כשהפועל שלו לקחה אליפויות ברציפות, הוא רקד משמחה, אבל ידע שזה לא לנצח.

מה שמפחיד את לרנר, זו העבודה שנעשית במכבי. זו לא "הדרך" המפורסמת של המאמן הברברן של הפועל – שאגב, ככל שזה נוגע לי, כשאני רואה את רן בן שמעון מתקרב למיקרופון אני יודע שזה הזמן המדויק לברוח ומזדרז לכבות את הטלוויזיה. אני כבר מעדיף ראיון עם סוזה, שלאורך כל השנה שהוא נמצא כאן הצליח באופן מושלם להגיד כלום בראיונות, ולדעתי בכוונה מדבר באנגלית לא מובנת שהמציא ביחד עם קרויף כדי שאף אחד לא יתערב בנעשה במכבי.

לרנר רואה את הכדורגל השיטתי ולא רק בזמן הגארבג' של הליגה. את שיטות האימון, הווידאו, התזונה, הטיפול בדשא, החיפוש אחר מגרש שבסוף הרי ייבנה עבור הקבוצה, טיפוח הנוער – זה לא הכסף. גם ארקדי גאידמק הביא כסף והשאיר אחריו עיי חורבות. זה השימוש הכל כך נכון בכסף, לא רק להיום אלא לשנים קדימה, ולהפועל שלו הרי אין תשובה של ממש לכל זה. אז כדי לבלום את המקצוענות של מכבי, הוא מגייס מן היקב והגורן את הטיעון הקלוקל של "כל דבר שזז", שאחריו מגיעה כמובן המסקנה הכאילו הגיונית – "לקבוע תקרת שכר".

*

יש לי רעיון מוצלח יותר ללרנר: לסגור את גולדהאר וקרויף בתא עם שאלתיאל דאוויל (המוכר כאלי טביב) ועם חיים רמון, שילמד אותם איך מתחייבים לחוזים שאי אפשר לעמוד בהם. אולי ככה תבוא לכדורגל הישראלי ההצלה הגדולה שלרנר חולם עליה.