מזמור לדיוויד: מה עמד מאחורי הנאום של בעלי הפועל תל אביב?

היית רוצה להאמין שהפעם זה ייראה אחרת עבור הפועל ת"א. בעלים חדש, מנהל מקצועי חדש, אווירה חדשה, שפה חדשה. הכל חדש. כשהכל חדש, אתה מרגיש כמו לפני פסח – נקי, מצוחצח, התחלות מרגשות, ריח אביב וכו'. הבעיה (גם עם פסח) מתחילה תמיד אחרי שההייפ יורד ומגיע הקטע המתסכל הזה של החיים עצמם. ובחיים עצמם יש עבודה, לחצים, תשלומים, כאבי ראש, הפועל חדרה וסכנת ירידת ליגה.

ומילא ששוב הזמירות הרגילות בהפועל ת"א חוזרות – תחתית, אפס שערי זכות בשלושה משחקים, מאמן מלא בתירוצים (כמה יוסי) – מה שמדהים הוא שבמסיבת העיתונאים שקיים השבוע הבעלים דיוויד מינצברג, הוא סיפר על ההשקעה הניכרת שביצע במועדון, והסביר שחלק לא מבוטל מהכסף הלך לניכוי חובות.

הפרקטיקה הזאת צריכה להדיר שינה מעיניהם של אוהדי הפועל ת"א. היא מוכרת מאוד בכדורגל הישראלי. בלי לנקוב בשמות, יש כרגע בליגת־העל לפחות בעלים אחד שנהג לספר לאורך השנים שאת הכסף הרב שהוא משקיע בקבוצה – הוא נאלץ להפנות לטיפול בחובות העבר שנותרו לו לאחר הרכישה. לעובדה שכולנו מכירים את צירוף המילים "בדיקת נאותות" – אין כל משקל מבחינת הבעלים ההוא. לעובדה ש"בדיקת הנאותות" הזאת אורכת מספר חודשים – גם אין שום משמעות. שלא לדבר על העובדה שהרעיון של בדיקת נאותות הוא גם לאתר התחייבויות עתידיות מוכמנות, למצוא את כל הפינות שאפשר לתקוע בהן את הזרת הקטנה של הרגל ולמעשה להביא תמונת מצב מלאה, מושלמת, מדויקת – של ההכנסות וההתחייבויות הצפויות.

וכמו הבעלים ההוא, שעשה בדיקת נאותות ואז "גילה" חובות "עצומים" שהביאו לכך שכספים רבים שנכנסו למועדון ממכירת שחקנים לא הושקעו בשחקנים חדשים אלא "בכיסוי חובות עבר", פתאום צץ מינצברג ומשתמש בקלף הזה – אולי בצדק ואולי לא. אבל בחיאת דיוויד, הכדורגל הישראלי ותופעותיו היו פה עוד הרבה לפני שידעת כמה נעים בת"א בפברואר, אז סליחה אם יש אוהדים שמתייחסים מעט בחשדנות לסיפור הזה, שאין כל דרך להוכיח או להפריך אותו, כי כמנהג המקום – גם הפועל ת"א לא פועלת בשקיפות מלאה לגבי התקציב שלה.

עניין החובות מעצבן קצת, כי חוץ מזה – הדברים שמינצברג אמר במסיבת העיתונאים שערך השבוע דווקא היו בניגוד למסורת של הכדורגל הישראלי. הסיפור על חוזה רודריגס הוא סיפור מעצבן מאוד – אולי לאוהד הפועל ת"א הממוצע הוא לא עובר חלק בגרון – אבל הוא חלק מהחיים בעונה לא רגילה שכוללת מלחמה, אבל, הנצחה, דמעות ומה לא – וגם בעונה רגילה הוא היה יכול לקרות כי לא תמיד הכל הולך לפי המתוכנן ולפי הספר.

אם כבר, דווקא ההחתמה של יוסי אבוקסיס עומדת בניגוד לחזון שמציג מינצברג מאז פרץ לחיינו. אבוקסיס כשחקן הוא כל מה שקבוצה במצב של הפועל ת"א הייתה יכולה לחלום עליו – מנהיג, מניע, מחוספס וגם מפוצץ בכישרון וביכולות. אבל אבוקסיס כמאמן הוא פחות מה שהפועל צריכה, בטח לאור החזון של מינצברג לגבי הקבוצה, בטח לאור העובדה שהקבוצה מסובכת בתחתית.

מדובר, כידוע, במאמן שלא יודע לשחק מול קבוצות שסוגרות מולו. ולכן אבוקסיס מתאים לקבוצה שרוצה לגרד את המקומות 3־4 (שספק אם מינצברג, בינו לבין עצמו רגע לפני שהוא נרדם, מפנטז דווקא עליהם) – כי קבוצה כזו לוקחת את הנקודות מקבוצות הצמרת שמשחקות מולה פתוח ומקבוצות מרכז הטבלה שלא באות בהכרח לסגור ולהעיף. אבל בסיטואציה שנקלעה אליה הפועל ת"א – כשתשעה מעשרת המשחקים שנותרו לה בעונה הזו יהיו מול קבוצות תחתית שנמצאות בסכנת ירידה חמורה – אבוקסיס הוא לא האיש.

זה לא אומר, כמובן, שהפועל לא תישאר בליגה – בכל זאת יש לה קהל גדול ומשמעותי שמפגין מחויבות שיא חרף האכזבות ומגיע בהמוניו לכל משחק (ומדובר בכוח שאין לזלזל בו). בנוסף, להפועל יש את אמיליוס זובאס בשער – ומדובר בשוער שמביא נקודות במאני טיים (נכון שהוא בתקופה לא משהו לאחרונה, אבל לא מומלץ להתרשם מזה). הפועל בסכנה, אבל השילוב בין קהל ויכולת פוטנציאלית על כר הדשא אמור לתת לה את הנקודה הנוספת שתשאיר אותה לעוד עונה בליגה.

ואז, אם מינצברג יגמור עם החובות, הוא יוכל לבנות קבוצה שתתאים לו ולאבוקסיס. וזה יהיה מבחן מעניין.