קבוצות מחליפות מאמן כדי לשרוד, מהסיבה הטריוויאלית שלו היו מצליחות לא היה צורך בשינוי. בין אלה שממוקמות, נכון לעכשיו, בפלייאוף התחתון, רק שתיים מתוך השמונה נותרו עם המאמן שפתח את העונה – הפועל ירושלים ומ.ס. אשדוד. האשראי שנתנו בירושלים לזיו אריה השתלם. האיש מכיר את המערכת, המערכת מכירה אותו, רמת הציפיות תואמת. אריה עובד עם מה שיש ולא מתבכיין על רכש, עושה יש מאין עם סגל צנוע וחילץ את המועדון מפתיחה של שתי נקודות בתשעה משחקים לסף הפלייאוף העליון. הסיכויים כרגע לא נראים גבוהים, אבל הם מוחשיים, מה שאי אפשר להגיד על אלה של מכבי נתניה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים.
כל אחת מהשלוש הללו משלמת מחיר כבד על התנהלות שערורייתית מתמשכת. בנתניה אייל סגל התמכר, מרצון או שלא, לשיטת החבר מחליף חבר על הקווים, לפתיחת עונה עם קבוצה לא מספיק טובה, להצהרות שלא מקבלות את מלוא הכיסוי. הפועל תל אביב היא קורבן של הסיטואציה במובן מסוים, מאחר שתחת מייקל ולקאניס המועדון תפקד טוב בהרבה, אבל הפגרה הארוכה, עזיבתו של האוסטרלי וחיזוק לא מספק ולא נכון דרדרו את הקבוצה לתהום שממנו היא לא מצליחה לצאת. ובית"ר? היא סיפור בפני עצמו.
הנה נוסחה פשוטה להבין כמה חמור המצב. שלוש מקבוצות התחתית – הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל פתח תקווה – החליפו מאמן בפברואר. רוצים לדעת מה ההישגים של יוסי אבוקסיס, ברק יצחקי ובני לם?
הראשון שהגיע, ב-6 בפברואר, היה אבוקסיס. ארבעה משחקים מאוחר יותר, המאזן שלו עומד על שתי נקודות ויחס שערים 4:0. לם מונה אחריו, ב-17 בחודש, והוא עם שתי נקודות בשלושה משחקים ויחס שערים 3:1. יצחקי הוא ה"צעיר" בחבורה – רק שני משחקים, במהלכם צבר נקודה, לא הבקיע וספג שער אחד. במילים אחרות, לשלושת המאמנים הללו יש יחד תשעה משחקים, בהם הם חולקים חמש נקודות וגולת כותרת פסיכית – שער זכות אחד.
זה מאזן מחפיר. לכל קבוצה יש סיבות משלה, אבל השורה התחתונה עד כה היא קריסה מהדהדת של כל השינויים הללו. בקצב הזה הם יגרמו לנו להאמין שהשיטה של ג'קי בן זקן, שייבש לחלוטין את הבארות באשדוד והעמיד מאמן חסר ניסיון וכלים על הקווים, טובה יותר משלהם.
בואו נתחיל מהסוף: כשמנתקים כל קונטקסט, העובדה שלבית"ר ירושלים ירדו העונה חמש נקודות היא לא סבבה. בכלל לא. עם כל הבעיות שיש לה, בית"ר יכלה להיאבק כעת על מקום בפלייאוף העליון. תחת זאת, היא בסכנת ירידה אמיתית, ממשית ומוחשית ולא בגלל דברים שקרו במהלך משחק. הפחתת נקודות היא עניין אכזרי.
ועכשיו אין ברירה אלא להחזיר את ההקשר. עונש ההפחתה, כמו גם היישום שלו העונה (ובמקרה הפרטני הזה, מי מפרסם פסק דין 12 שעות לפני משחק של הקבוצה?) רחוק מלהיות אידיאלי, אבל אי אפשר לבטל על הסף את הנחיצות שלו. ייתכן שהעונה הנוכחית תוכרע, בצמרת ובתחתית, בגלל צורת הענישה הקיצונית הזאת, אלא שיכול מאוד להיות שכבר בעונה הבאה כולם ילמדו את הלקח. כך או אחרת, זה נושא שראוי לדיון מעמיק ובעיקר לחיפוש אחר אלטרנטיבות ראויות, שעד היום לא נמצאו.
אחת האופציות שחוזרות ועולות היא ענישה פרטנית של הפורעים. כאן אנו חוזרים לעונש של בית"ר ירושלים. שימו לב לפסקה הזאת בפסק הדין: "נזכיר – העמדה לדין 19 במספר של הנאשמת, מבלי שתראה קצה קצהו של מאמץ כלשהו למלחמה באותן התופעות ונראה כי בהיקף האירועים האלימים ההולך וגדל מצד אוהדי הנאשמת בעונה זו, ובכפוף אף לעמדתו של ביה"ד העליון כי הקלה כלשהי בהפעלת חלק מעונש התנאי (ולא ביטולו המוחלט) תהא אך ורק לאור הוכחת מאמצים אמיתיים של קבוצה העומדת לדין במיגור תופעות אלו (דבר שלא אירע כאמור באף אחד מ-19 העמדותיה לדין והרשעותיה של הנאשמת בפני ביה"ד זה), ראוי היה להפעיל את עונש התנאי במלואו, אולם החלטנו לקבל את עמדת התובע ולמרות היעדר כל פעולה אקטיבית מצד הנאשמת כלפי האוהדים המתפרעים לגזור את עונשה לקולא".
כשקוראים את דברי הדיינים, פתאום הכול נראה הגיוני יותר. ההתפרעויות הללו הרי לא צמחו משום מקום. הן הגיעו משום שברק אברמוב דרס ברגל גסה את המאמצים של קודמיו אלי טביב ומשה חוגג והצמיח מחדש את לה פמיליה. מלבד להפוך איש מהארגון לחבר הנהלה, הוא עשה הכול כדי לטפח את אנשי הארגון – הלך איתם יד ביד, האדיר אותם בכל מסע"ת, החולצות השחורות בלטו במשחקי החוץ בזמן שהייתה מגבלת קהל. עכשיו הגיעו הזמן הקבוע של ההתבכיינות והרמזים על עזיבות. תרשו לי לנחש שאברמוב לא יעזוב, בית"ר עושה לו רק טוב. הוא לה – קצת פחות.
הנתון הבא לכאורה חסר חשיבות, אבל כזה שמלמד לא מעט על העונה של מכבי תל אביב. בשבת נרשמה הפעם השנייה בלבד העונה (הקודמת – בדרבי הראשון) שבה הקבוצה ירדה להפסקה ביתרון של שני שערים או יותר. לשם השוואה, מכבי חיפה עשתה זאת שש פעמים. אפילו הפועל תל אביב ירדה פעמיים למחצית ביתרון כזה, ולמען ההגינות נציין שגם הפועל באר שבע.
בסוף אתה נמדד על ניצחונות ולא על יתרון בהפסקה, אבל הנתון הזה מלמד בעיקר דבר אחד: מכבי תל אביב מתקשה להרוג משחקים. אפילו ה-1:4 באשדוד וה-1:5 בנתניה הוכרעו סופית רק ברבע האחרון של המשחק. בשבת הכול התפרץ, גם באדיבותו של רן קוז'וך שניסה להפתיע עם לחץ גבוה וכמעט שילם בתבוסה אסטרונומית, אבל בעיקר משום שרובי קין מצא את ההרכב שלו – והכוונה בעיקר לכך שהחליט, סופסוף, לתת קרדיט לאושר דוידה.
דוידה נמצא כבר תקופה ארוכה בכושר טוב, אבל קין העדיף להעלות אותו מהספסל. זו מחשבה לגיטימית, שהניבה לא אחת תוצאות – ב-1:5 בנתניה הכניסה שלו הרגה את המשחק במחצית השנייה, נגד באר שבע היא ניצחה אותו, בשבת הוא נתן לאוהדי הקבוצה סיבות לפנטז על תוצאה גבוהה בהרבה. בגביע קין נתן לדוידה לפתוח, והוא גמל בבישול שאולי מנע סנסציה.
האם קין ימשיך לפתוח עם דוידה? שיקוליו עימו, אבל בין אם מהספסל או מההרכב, הקשר הוכיח בחודש האחרון שהוא השחקן הכי חשוב כרגע במכבי תל אביב.
מה דעתך על הכתבה?