הברק תלוי בברק: משהו טוב קורה בבית"ר החדשה, וכולם חשים זאת

עוד לפני הניצחון 0:3 אתמול (שבת) בפתח תקוה, בית"ר ירושלים עברה שלושה משחקים תחת ברק יצחקי עם תיקו ושני הפסדים כשהיא אפילו לא מצליחה להבקיע שער. יחד עם זאת, היכולת זיכתה את המאמן ושחקניו במחמאות. היו כאלה שגיחכו על כך, אך כשאוהדי בית"ר מרגישים משהו טוב הם תומכים, ו-8,000 איש שמילאו כל פינה באצטדיון אתמול היו הכוח של בית"ר יחד עם האופטימיות והדבקות בדרך של הצוות המקצועי.

הקבוצה עוד לא עשתה כלום, כמו שהיא לא הייתה צריכה לראות שחורות אחרי נקודה אחת מתשע, היא צריכה להוריד פרופיל היום ולראות איך היא מגיעה מוכנה לפלייאוף התחתון, בו כל הפסד יכול לסבך אותך קשות לאור העובדה שהיא רק 3 נקודות מעל הקו האדום.

ברק יצחקי כשחקן היה סוג של פנטזיסט. זה מה שאוהדי בית"ר אהבו בו, חלקם עדיין רואים בו כזה גם כמאמן. הם אוהבים את הלחץ, ההתנפלות על כל כדור והרצון להסתכל לקבוצות בלבן של העיניים. זו תשוקה מסוג אחר. יחד עם זאת, בשיטה ובדרך הזאת יהיו גם תקופות רעות ומשברים לא פשוטים שבהם התמיכה של הקהל תימדד.

על הגישה אתמול אמר יצחקי: "ידענו שמכבי פתח תקוה קבוצה מאוד אמיצה שמשחקת ומניעה מאחור עם השוער וגם תחת לחץ, והצלחנו לעשות את הלחץ בצורה טובה. כשחטפנו את הכדורים היינו כבר בתוך הרחבה. עבדנו על זה ואני שמח שזה גם מביא פירות, כולם מאמינים בדרך והנקודות ייתנו עוד דרייב".

יצחקי בחר לתת קרדיט למיירון ג'ורג' בהרכב. כאן צריך לתת קרדיט גם לאלמוג כהן, שבשבוע הראשון בבית"ר דרש להעמיק את המעטפת, לצרף תזונאי ופיזיותרפיסט נוסף, להציב יעדים שנראו קצת הזויים לפיהם הסגל הזה מסוגל להעלות קצב בצורה משמעותית, ללחוץ במשך 90 דקות ולרוץ הרבה יותר. ג'ורג' ירד קרוב ל-4 קילו בתקופה הזאת ומאוד קשוב לדרישות. האימונים האינטנסיביים, חלקם כפולים, היו בהתחלה גדולים עליו. את חלקם הוא לא סיים או שסיים עם כאבים, אך אט אט הוא מסתגל לקצב ופתאום יש חלוץ לבית"ר ירושלים.

בכלל, השילוב אלמוג כהן-יצחקי הוא הסיפור. השניים רואים כדורגל בצורה דומה אך לא תמיד מסכימים ויודעים להתפשר, באיזשהו מקום הם משלימים אחד את השני היכן שצריך וזה חשוב מאוד במועדון עם כל כל הרבה ציפיות, לחץ ורעש כמו בית"ר ירושלים. הם יימדדו לאורך זמן, אם יצליחו או לא נדע בהמשך, אבל זה כן ציוות מקצועי מאוד מעניין ומיוחד.

דור מיכה הוא הסיפור של עידן ברק יצחקי. זה לא סוד שיוסי אבוקסיס לא רצה את מיכה עם שועה בבית"ר, הוא רצה שחקן בכנף ימין ומיכה היה סוג של הנחתה של ברק אברמוב. יהיו שיגידו שאבוקסיס פספס את מיכה, אבל צריך לתת גם את הקרדיט ליצחקי שהרים אותו וכמובן למיכה עצמו. בסופו של דבר זאת הקריירה והפרנסה שלו, וברגע שהמאמן הוחלף הוא היה חייב למצוא את עצמו – אחרת בסוף העונה המניה שלו הייתה בצניחה חופשית. הוא ראה בהזדמנות הזאת עם יצחקי צ'אנס להשאיר את הקריירה בחיים, ולוקח אותו בשתי ידיים. מי שפחות עושה את זה הוא פרד פריידיי, שעל ההזדמנות שהוא לא לוקח מיירון ג'ורג' מתנפל בשלב זה.

בית"ר עוד תנצח ותפסיד, סבירות גבוהה שהיא תישאר בליגה, אבל בהסתכלות קדימה העתיד שלה יקום או ייפול על הסבלנות לדרך של הבעלים והקהל. הבעלים יצטרך לתת לצוות את התקציבים המתאימים למעטפת ולסגל, הקהל יצטרך להבין שדרוש זמן כדי לבנות משהו אמיתי ויציב, ושכנראה שווה לחכות.

איסמעילה סורו שנפגע בשריר הירך סיפר בסיום כי הוא מרגיש טוב ומאמין שבעוד מספר ימים כבר יהיה כשיר. אגב, בזמן שחלק מהשחקנים מיהר לאוטובוס או לרכב בסיום, סורו נעמד בחוץ במשך רבע שעה, חתם והצטלם עד אחרון הילדים, כאשר המנהל אלירן דנין נאלץ לקרוא לו כי האוטובוס עמד לצאת. סורו ענה לו: "אבל מה עם הילדים? עוד כמה דקות". בסופו של דבר הוא משך עד כמה שהצליח. האדם לפני השחקן.

הקפטן אופיר קריאף שהחליף את סורו במחצית השנייה, זכה למחמאות בסיום מהצוות על העבודה במרכז השדה ונראה שאחרי כל סיפור דקות המשחק והחוזה לעונה הבאה, הקפטן חוזר לעניינים. אוראל דגני שלא הסכים לוותר על חוזהו לעונה הבאה, לא צפוי לקבל דקות בשלב זה. טימו מוזי עדיין לא פותח בהרכב כחלק מתהליך ההתאוששות שלו מהפציעה.