מאת: רועי שילינג צילום: ויקיפדיה
עבר. מאזנה הביתי של מכבי ת"א מול קבוצות צרפתיות מרשים למדי: 22 ניצחונות מ-25 משחקים. אם נוסיף לכך את העובדה שבמילניום הנוכחי לא הצליחה אף נציגה של ה"טריקולור" לנצח בהיכל, נראה כי אלופת אירופה (עדיין קצת קשה להאמין…) יכולה להגיע רגועה למדי למשחק הפתיחה של היורוליג הערב, לפחות בפרספקטיבה היסטורית.
יחד עם זאת, לשלושת המקרים בהם הצליחה קבוצה צרפתית לנצח בנוקיה אחראית לא אחרת מאשר היריבה הערב, לימוז'. בשניים מאותם מקרים היה זה ממש כמו הערב משחקה הביתי הראשון של מכבי באירופה לאותה עונה, כך שזהירות מסוימת בהחלט נדרשת.
שלושה כדורסלנים צרפתים אגדיים כיכבו בניצחונותיה של לימוז' בתל אביב. רישאר דאקורי, מגדולי קלעי אירופה בשנות ה-80, צלף 21 נקודות והוביל את קבוצתו לניצחון מפתיע 95:104, שהושג למרות תצוגת שיא של מיקי ברקוביץ שסיים עם 41. יד אליהו היה למרבה ההפתעה חצי ריק באותו משחק ביתי ראשון לעונת 1983/84, כשהקהל שנשאר בבית כנראה ראה את הנולד באחת מהעונות הגרועות בתולדות הצהובים.
שש שנים מאוחר יותר היה זה סטפן אוסטרובסקי הגדול שהרס למכבי את ערב פתיחת העונה. 29 הנקודות שקלע הגבוה בעל היד הכל כך רכה סחפו את לימוז' לניצחון 78:88 על סגנית אלופת אירופה, במשחק שסימן את תחילתו של עשור מצוין לצרפתים וטוב הרבה פחות לצהובים.
את ניצחונה השלישי בהיכל השיגה לימוז' בעיקר בזכותו של יאן בונאטו, ש-21 הנקודות שלו תרמו לניצחון 69:77 בשנת 1996. ההפסד המרגיז ביותר של מכבי מול לימוז' בצרפת היה בשנת 1986, במשחק שזכור בעיקר בגלל "הסל של סנגל". יתרון 74:77 של קווין מגי וחבריו שתי שניות לסיום המשחק נמחק בשל שלשה מטורפת של הרכז הצרפתי ז'אן-מישל סנגל ממרחק של קרוב ל-20 מטרים. מכבי נוצחה בהארכה ואיבדה מעשית את הסיכוי להעפיל לגמר באותה עונה.
אבל גם לא מעט ניצחונות נאים היו לצהובים מול אלופת צרפת שהושגו בזכות כמה אגדות משלנו. דורון ג'מצ'י לא יישכח את משחק החוץ בשנת 1991, בו צלף לא פחות מ-49 נקודות לסל של לימוז' והוביל את מכבי לניצחון גדול 95:114 בעיצומה של מלחמת המפרץ; מיקי ברקוביץ' ישמח להיזכר ב-96:115 משנת 1986 עם 30 הנקודות שלו; ו-25 הנקודות של עודד קטש עשו את ההבדל במפגש האחרון בין השתיים בהיכל בשנת 1998 בניצחון 62:78.
הגופייה של רישאר דאקורי תלויה על גג אולמה הביתי של לימוז' (ויקיפדיה)
המאזן ההיסטורי מראה על תשעה ניצחונות למכבי מול שבעה של לימוז' במה, שהייתה יריבות מרתקת בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20. היה זה תור הזהב עבור הקבוצה ממרכז צרפת שזכתה במהלכו בתשע אליפויות מקומיות, שלושה גביעי קוראץ', גביע אירופה למחזיקות גביע והגיעה לשיאה כשזכתה ביורוליג בשנת 1993 (בכיכובו של מייקל יאנג ועם בוז'ידאר מלקוביץ' על הקווים).
המאה הנוכחית לא הטיבה עם לימוז' שירדה במהלכה עד לליגה השלישית בעקבות משבר כלכלי חמור. הזכייה באליפות אשתקד והחזרה ליורוליג לאחר עשור וחצי הן שיאו של קאמבק גדול שהחל לפני חמש שנים ובלימוז' מקווים לסיפתח מוצלח גם בזירה האירופאית.
הווה. לימוז' פתחה מצוין את העונה הנוכחית, והיא ניצבת בראש הטבלה בצרפת לאחר שלושה ניצחונות משכנעים, האחרון שבהם 62:92 מול רואן בשבת. הסגל, שכולל שני אקס-ישראלים (ג'מאר סמית' ששיחק בגלבוע/גליל וראמל קארי מהפועל ירושלים), סנטר ברזילאי יעיל (ג'יי.פי באטיסטה, 2.05 מ'), את הקונגולזי המוכשר נובל בונגו-קולו ואת המקומיים מורמן ואמאגו נראה איכותי, והמצטרף הטרי ג'יימס סאות'רלנד (ששיתופו במשחק בספק) יחזק אותו עוד יותר.
אך עדיין, מדובר בנציגה המרשימה ביותר של ליגה לא ממש מרשימה שלא הצמיחה קבוצות יורוליג רציניות כבר שנים. תוצאת המשחק תלויה בעיקר ביכולתה של המארחת, וכאן ישנם כמובן המון סימני שאלה. לאחר קיץ סוער שכלל עזיבות המוניות, מינוי צוות מקצועי מפתיע עד הזוי וטיולים ברחבי הגלובוס, תתייצב אלופת אירופה למבחן האמיתי הראשון שלה מלווה בלא מעט חששות.
ג'מאר סמית'. אחד משני "האקסים" הישראליים (Gettyimages)
הקו הקדמי של הצהובים, שנראה נורא במהלך משחקי ההכנה, יקבל אמנם תוספת כוח רצינית בדמותו של סופוקליס שחורצאניטיס, אך קשה לדעת באיזה מצב פיזי ומנטלי יגיע היווני. אם נוסיף לכך את הקרסול הנקוע של אלכס טיוס, את חוסר התרומה המוחלט של אלכס מאריץ' עד כה ואת העובדה שאפילו גבוהי נס ציונה שלטו בריבאונד מול הצהובים, נראה כי גם הערב צפוי הקו הקדמי של לימוז' לגרום ללא מעט כאבי ראש לגודס את גרשון.
סיבה נוספת לדאגה עבור "הצמד ג.ג" היא יכולתו של יוגב אוחיון, שאולי בשל הכנה לא אידאלית מסיבות בריאותיות ואולי בגלל הזזתו מן החמישייה הפותחת מתקשה להיכנס לעניינים עד כה. צריך גם לזכור שמדובר – כרגיל בעונות האחרונות – בחצי קבוצה חדשה לגמרי, והחיבור הקבוצתי רחוק מלהיות מרשים בשלב זה של העונה.
מכבי ת"א גם איבדה הקיץ את הכוכב הגדול שלה – ואני לא מדבר על דייויד בלו, ריקי היקמן או טייריס רייס, אלא על מאמנו של לברון ג'יימס שחסרונו צפוי להיות מורגש העונה. אז אילו סיבות לאופטימיות יש בכל זאת לגודס במשחקו הראשון כמאמן ראשי ביורוליג? ראשית – יש בעל בית. ג'רמי פארגו של תחילת העונה מזכיר את פארגו של הקדנציה הקודמת בישראל הרבה יותר מאותו שחקן שהוסתר בפריזר של מסינה אשתקד.
גם לסילבן לנדסברג וגיא פניני היה קדם-עונה מוצלח, וחזרתם לקו הבריאות של בריאן רנדל ודווין סמית' תיתן למכבי את האופציה להרכבים אתלטיים שיכולים לספק הגנה אגרסיבית ויעילה. גם אפקט היכל נוקיה במשחק ההכתרה הבלתי רשמי, והסטנדינג אוביישן שיקבל סופו המתקמבק כשיעלה לפרקט לראשונה יעשו את שלהם, ואם נוסיף לכך את יתרון הניסיון המכריע של מכבי על לימוז' הנוכחית הרי שלפחות להערב זה אמור להספיק.
אבל בכדי לא לעבור ערב מתוח יתר על המידה שבוע לפני משחק שנראה כמעט אבוד מראש במוסקבה, יתפלל גודס לתרומה רצינית גם מן השחקנים שיוזכרו בפסק הבאה.
פניני וגודס. אפקט נוקיה יעשה את שלו (אסף קליגר)
עתיד. מאריץ' נראה עד עכשיו כממשיך דרכם של פלאניניץ' וז'יז'יץ'. את נייט לינהארט הסירה מכבי השבוע מרשימת הזרים שישחקו בליגה. מרקיז היינס שהגיע כהבטחה גדולה איכזב מאוד במרבית משחקי ההכנה, ועוד לא מצא את מקומו בקבוצה, אם כי ברור שבמקרה שלו הפוטנציאל קיים.
כשתרומתם של שלושה מהזרים בקבוצה כל כך נמוכה, לא צריך להיות אמיץ במיוחד בכדי להמר על שינוי עתידי בסגל. בעונה שעברה הגיבה מכבי במהירות ובעקבות הגמגום בטרום העונה מיהרה להחזיר את בלו, שבלעדיו עונת הניסים אשתקד הייתה נראית אחרת לחלוטין. יכולת לא טובה של השלישיה שהוזכרה הערב ו/או יכולת קבוצתית רעה יכולה להאיץ מאוד את השדרוג המתבקש גם העונה.
מה דעתך על הכתבה?